אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק טז

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק טז

פרק טו

[ד] ממותי תחלואים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו וגו':

יש לדקדק דכיון דאמר שיהיו לדמן ע"פ האדמה ידעינן ממילא שלא יקברו דהנקברים הם בתוך האדמה ולא ע"פ האדמה, וממילא הוי ידעי מאחר דהם כדמן ע"פ האדמה לא יעשו אחריהם הספדים, ולמה לי' למיכתב שלא יספדו?

ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מה דאמרינן בסנהדרין (דף מז) סימן יפה למת שלא נספד ולא נקבר, וכתבו התוס' שם ד"ה קבורה על הא דאיבעי להו קבורה משום בזיוני או משום כפרה, והקשו התוס' והא איכא כפרה טפי בשלא נקבר משנקבר כדאמרינן סימן יפה למת שלא נספד ולא נקבר ותירצו דלאו שלא יקבר כלל קאמר אלא כשלא יקבר לפי כבודו כו' עיי"ש ע"ז אמר לדמן ע"פ האדמה יהיו פי' שלא יקברו כלל ועוד הוא אומר לא יספדו ולא יקברו דאם אמר לא יספדו הוי אמרינן דאדרבה זהו סימן יפה למת והקב"ה עושה זאת שיתכפר לו ע"ז אמר ולא יקברו וא"כ אי הוי המכוון כדי שיתכפר הוי נקבר כדאמרינן קבורה משום כפרה, ואי הוי אמר ולא יקברו הוי אמינא לא שלא יקבר כלל כי אם שלא יקבר לפי כבודו, והמכוון גם כן משום כפרה וסימן יפה הוא לאדם בזה כמו שכתבו התוספות על זה אמר לדומן על פני האדמה וכנ"ל:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה