אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק ב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק ב

פרק א

[ב] הלך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:

[ג] קדש ישראל לד' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ד':

יש לדקדק א) הלא קריאה הוא בקול רם, ועל לחישה באזנים לא יונח לשון קריאה וא"כ מהו זה דקאמר לפי משפט הלשון תרתי דסתרי הלך וקראת (בקול רם) באזני ירושלים (לחישה באזנים)? ב) בתחילה המשילם לקדש ואח"כ לתרומה דראשית תבואתה הוא תרומה כדאי' בקדושין (דף נא) ג) מה שדקדק בזה הפר"ד מהו כונת הכתוב בכאן דאי נימא דכל המיצר לישראל שוב הקב"ה נפרע ממנו א"כ מה צריך להמשילו לקדש ולתרומה, דהן לו יהי' שאין להם דין קדש כ"א דרך חול מ"מ מלתא דפשיטא דיענש המיצר לו בכדי שלא יהא חוטא נשכר? ד) מלת כל הוא מיותר דהול"ל אוכליו יאשמו דמהיכא תיתי שיעלה על הדעת דמקצת אוכליו יאשמו ומקצת לא יאשמו? ה) איזה סמיכות הוא קדש ישראל ללכתך אחרי במדבר דלעיל מיניה?

ויתבאר בטוב טעם עפ"י מ"ש הפר"ד בהא דאמרינן בע"ז (דף נג) בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים וכו' עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר שנאמר ובאו בה פריצים וחללוהו, דהיינו כיון שנכנסו עכו"ם יצאו כל דבר שבקדושה לחולין ומשני התם לא אשתמש לגבוה (פי' מטבע) הכא כיון שאשתמש לגבוה (אבני מזבח) לאו אורח ארעא להשתמש בה להדיוט נמצא למדין מזה דדבר שנשתמש בהם לגבוה אף שבא ליד עכו"ם לא נפיק מקדושתי' ואסור להשתמש בו דומי' דאבני מזבח, והנה לכאורה יש לומר דנהי דישראל איקרי קודש והעובד והנהנה מהם ה"ז מועל בקודש, מ"מ היינו המועל הראשון אבל מאחר שכבר פעם אחת נשתעבדו ונהנו מהם, כבר יצאו לחולין והנהנה מהם אח"כ לא מיקרי מועל בקודש, ע"כ בא הכתוב להוציא הטעות הזה מלב המועלים בם ומשתעבדים בם ונהנים מהם ועז"א זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' נמצא שנשתמש בהם לגבוה מאחר שהלכו אחריו לכבודו ית"ש וע"כ קדש ישראל וגו' ולעולם בקדושתן הן עומדים וע"כ כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם מן המועל ראשון עד האחרון שבאחרונים כי לעולם לא פקעי קדושתן וכנ"ל עכ"ל הפר"ד בשינוי לשון קצת:

אך דבריו עוד צריכין מלח ותבלין והוספת ביאור אשר בזה יוסרו כל הדקדוקים הנ"ל בהקדם מה דאמרינן במגילה (ד' יב) והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה, פי' דקטרגו על שהשתמשו בבגדי כהונה, אך צריך להבין מדוע לא הזכירו על שנשתמשו בכלי שרת וכמש"ש והשקות בכלי זהב כו' ואמר רבא יצתה ב"ק ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונין בהם כו' ויבואר עפ"י מה דאמרינן במעילה (ד' יט) לדעת ת"ק דס"ל דאין מועל אחר מועל בכלי שרת, וא"כ אף שנשתמש אחשורש בכלי שרת עכ"ז אין איהו מועל הראשון דהרי בלשאצר נמי השתמש בכלי שרת, אבל בבגדי כהונה לא הוי משתמש בלשאצר ורק אחשורש הי' מועל הראשון, וע"כ קטרגו על הא דאשתמש בבגדי כהונה ולא קטרגו על הא דאשתמש בכלי שרת:

והנה טעותו של אחשורש שרצה לאבד את ישראל הי' מהא דראה שיכול להשתמש בכלי שרת ולא נענש, אמר השתא ודאי תו לא מיפרקו והטעם כמו דאמרינן (שם דף יא) משום דבאו בה פריצים וחללוה וע"כ עלה על דעתו דכמו דכל ההקדשות נתחללו כמו כן נתחלל קדושת ישראל ג"כ וע"כ רצה לאבד את ישראל, אך באמת ז"א דכבר ביאר המהרי"ט (ח"א סי' נ"ג) דלא אמרינן דנתחלל אלא דוקא דבר שיש להם פדיון, אבל דבר שאין להם פדיון לא שייך לומר דאזלא הקדושה אף ביד עכו"ם, וע"כ לענין קדושת ישראל דכתיב בהו קדש ישראל לד' ראשית תבואתה, פי' שהם נמשלו לתרומה, ותרומה אין לה פדיון (עיי' רש"י סוכה ל"ה ע"ב ד"ה הרי יש בה היתר אכילה שכ' וז"ל אבל פדיון אין לה לאכילת ישראל והאומר כן רשע הוא עכ"ל) ע"כ לא דמי לקדושת כלי שרת דבכלים מהני פדיון אבל קדושת ישראל שנמשלו לתרומה אין בהם פדיון ועז"א "קדש ישראל לד' ראשית תבואתה" פי' שהם נמשלו לתרומה שאינם בפדיון, וכל היכא דליתא בפדיון לא נפיק לחולין ע"י מעילה כמ"ש, ולכן "כל אוכלי יאשמו" שאפי' מועל אחר מועל נמי חייב, מק"ו מכלי שרת דמה כ"ש שיש להם פדיון יש בהם מועל אחר מועל מכ"ש ישראל שהם בבחינת תרומה שאין להם פדיון בודאי דיש בהם דין מועל אחר מועל:

ועתה אתי שפיר מה שדקדקנו איזה סמיכות וקישור קדש ישראל לדלעיל מינה הלוך וקראת וגם מהו המליצה באזני ירושלים דהענין כן הוא, דלכאורה צריך להבין הלא המה היו שלוחי הבורא ית"ש להעניש על ידיהם את ישראל וגם יתברכו בלבבם לאמר שלום יהיה להם ואין להם שום עון בזה דכבר נתחלל קדושת ישראל וכמו דכתיב כל מוצאיהם אכלום וצריהם יאמרו לא נאשם, תחת שחטאו לד' וא"כ אמאי כל אוכליו יאשמו? אבל התירוץ הנכון לזה עפ"י הא דאמרינן במעילה (דף נא) נזכר בעה"ב ולא נזכר השליח, השליח מעל, [וע"ז אמרינן בחגיגה (דף י) האי שליח עניא מאי קא עביד] נזכרו שניהם חנוני מעל. ע"ז אמר הכתוב מקודם כה אמר ד' הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך וגו' לכתך אחרי וגו' פי' שנשתמשו לגבוה כנ"ל קדש ישראל וגו' ראשית תבואתו פי' דעדיין הם קדושים וקדושתן עוד כקדושת תרומה שאינו יוצא לחולין ויש להם ב' מעלות נקראו קדש, וקדושתם לעולם אך האומות אינם יודעים שכיון שנשתמשו לגבוה הם קדושים לעד וא"כ הוי כנזכר בע"ב כמ"ש זכרתי לך וגו' ולא נזכר שליח, דהשליח מעל. וע"כ "כל אוכליו יאשמו", וע"כ מנע מהם השי"ת הידיעה שהם עדיין קדש בכדי שיתחייבו כדין נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח, ולכן אמר הלך וקראת "באזני" ירושלים כדי שלא יודע לעכו"ם שהם קדושים, ודבר שהוא בסוד שייך ע"ז מליצת באזני ירושלים שבאם יתפרסם הדבר שעדיין בקדושתן הם עומדים אז יהיה הדין כנזכר בעה"ב ונזכר שליח דאז השליח לא מעל, אך עתה דסברי שנתחלל הקדושה הוי רק כנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח דהשליח מעל ועז"א כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם וכמש"כ:

וביתר ביאור יבואר עפ"י מ"ד במדרש שמות (פ' לח) וזה הדבר אשר תעשה להם הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים כו' א"ת בשמים אלא כשמים כשם שמתחילה גזר ונעשה שמים אף דבר שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי, והענין הוא שיש ב' מיני קדושות א) הנתקדש בקדושת פה ב) ע"י קדושת כלי, והנה אמרינן בסוטה (דף ו) היכא דנטמא מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי הוה ככל המנחות ותשרף, וא"כ הרי חזינן דמה שהוא קדוש בקדושת פה קיל טפי משקדשה בכלי וא"כ הו"א דאהרן שנתקדש בקדושת פה דיש לה הפסק, עז"א דיש חילוק בין מה שהוא קודש בקדושת פה דאדם דאינו חשוב וכמו דכתיב (ישעי' מ) "יבש חציר נבל ציץ וגו'" אבל מה שנתקדש בקדושת פה של הקב"ה אינה נפסקת וכמו דכתיב שם ודבר אלקינו יקום לעולם וע"ז אמר לעולם ד' דברך נצב בשמים א"ת בשמים אלא כשמים פי' כמו שיש בריאה גשמית היא השמים שאינה נפסקת, כך קדושתו אינה נפסקת, וזהו כונת הנביא שלנו (לקמן לג) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעתם גם בריתי תופר את דוד עבדי וגו' והוא כמש"כ אאמו"ר זצללה"ה שהמלוכה של דוד אינה בבחינת התנשאות אלא בבחינת קדושה כמו כהונה שאינה נפסקת, אך הא דמצינו שיש נפ"מ בין קדושת פה לקדושת כלי הוה רק בשאר קדשים, אבל תרומה אמרינן בפסחים (דף לד) דקדושת פה דידהו כקדושת הגוף דמי, עז"א "קודש ישראל לד'' פי' דנתקדש כביכול ע"י קדושת הפה דהקב"ה והוי כמו קדושת הגוף דאין לה הפסק, ועוד "ראשית תבואתה" דיש להם קדושה בבחינת תרומה דג"כ אין לזה הפסק, ומעתה אחרי שיש להם ב' מעלות קדושת עולם א) מפאת שהשי"ת קדשם כדכתיב קדש ישראל לד' דייקי ב) מפאת שיש להם קדושת תרומה דאין להם הפסק כדכתיב ראשית תבואתו דייקי כקדושת תרומה ע"כ לא הוי כמו שאומרים העכו"ם כמו דכתיב "וצריהם יאמרו לא נאשם רק נהפוך הוא כל אכלין יאשמו רעה תבא עליהם וכמש"כ. והענין נחמד ונעים מאד כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה