אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) יחזקאל › פרק לז

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

יחזקאל · פרק לז

פרק לג

[א] היתה עלי יד ד' ויוציאני ברוח ד' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות:

[ב] והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד [ג] ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר וגו' אתה ידעת:

[ד] ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ד':

יש לדקדק א) דהנה רש"י פי' דלכן העבירו סביב סביב ולא הכניסו לתוכה לפי שהי' כהן וקשה דהא אמר ויניחני בתוך הבקעה? ב) אם חשש לקדושת כהונתו א"כ מדוע צוהו להעביר תער על ראשו ועל זקנו?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דאמרינן בסנהדרין (דף צב) מאן נינהו מתים שהחי' יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו כו' ר' יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא וכבר בארתי במקו"א על הא דאמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שהענין הוא כמו שפירש"י והעבירני עליהם סביב סביב ולא הכניסו לתוכה לפי שהי' כהן אך דקדקתי ע"ז דהא כתיב ויניחני בתוך הבקעה ועוד אי חשש לקדושת כהונתו איך צוהו להעביר תער על ראשו ועל זקנו ומצאתי ראיתי שגם הרד"ק הרגיש בזה ומחמת זה נטה מפירש"י וכתב שהכל היה במראה הנבואה עיי"ש, אך אי משום הא לא איריא דאפשר לומר כפירש"י שאעפ"י שהי' בתוך הבקעה אעפי"כ לא הלך על העצמות אלא מרחוק כדי שלא יגע אע"ג דאי אפשר להרחיק מטומאת אוהל דלכן אמר רב שהם בני אפרים שמנו לקץ וטעו דעצמות בני אפרים שקודם הדיבור לא מטמא באוהל וכדאי' בנזיר (דף נד) דקרא לרבות את הקבר שלפני הדיבור למגע מכלל דבאוהל לא מטמא וע"כ לא חשש לטומאת אוהל אבל מטומאת מגע אפשר ליזהר שלא ליגע ע"כ כתיב והעבירני עליהם סביב סביב ליזהר ממגע, אך האמוראים דסברי דהי' לאחר הדיבור וכן לר' יוחנן שאומר דאלו המתים שבבקעת דורא אפשר לומר כדאמרינן בחולין (ד' קכד) קוליות המת וקוליות כו' הנוגע בהן בין סתומין כו' טמא ואמרינן בגמ' נוגע אין אבל מאהיל לא ה"ד אי דאיכא כזית בשר באוהל נמי ליטמא, דליכא כזית בשר. ואי מות שבפנים מעלה ה ארוכה מבחוץ אבר מעליא הוא באוהל נמי ליטמא כו' אביי אמר לעולם מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והב"ע בששפה כו' וא"כ עצם שיש בו מוח מטמא באוהל כיון שמוח שמבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ע"כ חשוב אבר ומטמא באוהל, וע"כ כיון שהיו עצמות יבשות פי' שאין בהם מוח ע"כ העביר את יחזקאל סביב דהיינו שהי' נזהר מטומאת מגע, אעפ"י שאין יכול ליזהר מטומאת אוהל, אעפי"כ כיון שהם עצמות יבשות ע"כ אינן מטמאין באוהל, ועוד אפשר לומר הא שאומר שיבשות הם כדאמרינן בחולין (ד' קלה) והב"ע בששפה וכדר"א דא"ר אלעזר קולית ששפה לאורכה טמאה (ופירש"י ואפי' אין בה לא בשר ולא מוח דמוח שהי' עתיד לבוא מבפנים מעלה ארוכה וכיון דכוותי' בבע"ח מעלה ארוכה השתא נמי אבר הוא ולא בעי שיעור) לרחבה טהורה (פירש"י לרחבה סביב סביב ואפי' במקום אחד) וסימנך דיקולא (פירש"י אם תטול ממנה רצועה סביב הוא מתייבש שלא הנחת דרך לשרף לעלות) וע"כ הי' יכול לילך משום דאינם מטמאין באוהל, וזהו האות והסימן שהראה לו השי"ת שאעפ"י שכפרו בתחית המתים דאפי' בחיים ג"כ אינם מעלים ארוכה משום דאין לו חלק לעולם הבא דומי' דעצמות היבשות שבבע"ח כה"ג ג"כ אינם מעלים ארוכה וכנ"ל בכ"ז יחיו העצמות האלה (ועי' מה שפירש"י בסנהדרין דף צ"ב בד"ה העצמות כו' וסימן זה לכל ישראל שגם הם עתידים לחיות ולא מן הדין חיים דהא אמרינן דהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא אלא משום סימן חיו) וע"כ אמר לו ד' התחיינה העצמות האלה פי' כיון דיחזקאל עבר עליהם א"כ מוכח דהם עצמות יבשות ואינם יכולים להעלות ארוכה שאין בהם מוח מבפנים ע"כ התחיינה העצמות האלה? וע"ז השיב לו ד' א' אתה ידעת וע"כ התחיל מעצמות שאמר ותקרב עצם אל עצם וכבר בארתי ע"ז במקו"א על מ"ש הרד"ק שנקשרים העצמות תחילה, אך הראה ליחזקאל שאעפ"י שאילו העצמות אין בהם מוח אעפי"כ יחיו ויעלו ארוכה להיות קרב עצם אל עצמו והי' זה למופת להם להראותם בזה שאעפ"י שאמרו יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו חיו כן יהי' בגאולה דלע"ל שאעפ"י שנתייאשו מן הגאולה אעפי"כ יגאלו והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה