ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
יחזקאל · פרק יב
[כב] בן אדם מה המשל הזה לכם וגו' לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון:
[כה] כי אני ד' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו וגו'
יש לדקדק א) היאך יסכלו ויבערו כה, ויתברכו בלבבם לאמר שלום יהי' להם אף אם לא ישובו בתשובה, כי ברבות הימים יאפסו כל דברי הנביא אשר דבר בשם ד', ומלתעות הזמן יאכלם היתכן? ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה? ב) כפילת הדברים לא תמשך עוד וגו' בימיכם וגו' אדבר דבר ועשיתיו צריך הבנה יתירה?
ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מ"ש (ישעי' ח) ע"פ ויאמר ד' אלי קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז וגו' כי בטרם ידע הנער קרוא אבי ואמי וגו' ועיי"ש מה שיש לדקדק בזה ובארתי עפ"י מ"ד בגטין (דף פח) ש"מ מהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא ועפי"ז כתב המהרש"א בח"א על הא דאמרינן בשלהי סנהדרין (דף קיג) דאחאב אמר לאליהו השתא לווטתא דמשה לא מתקיים דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' ועצר את השמים ולא יהי' מטר לווטתא דיהושע תלמידי' מקיימא מיד ויאמר אליהו וגו' חי ד' אם יהי' השנים האלה טל ומטר וגו' וז"ל שע"כ ירד מטר משום דכתיב ואבדתם מהרה ומהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי ועיי' מ"ש רש"א בסנהדרין (דף לא) שיומו של הקב"ה אלף שנים וע"כ ירד מטר, ובזה בארתי במ"א הא דאמר אליהו חי ד' אם יהי' וגו' כי אם לפי דברי כונתו בזה דלא כמו שכתוב בתורה ואבדתם מהרה דמהרה דמארי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי וא"כ אכתי לא מטי זמני' אלא שיהי' "לפי דברי" פי' לפי דיבור ולשון של בני אדם וכמו דאיתא בנדרים דבנדרים הולך אחר לשון בני אדם וכן בערכין (דף יט) דאורייתא עד הפרק ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, וע"ז אומר "חי ד' אם יהי' השנים האלה טל ומטר". ואל תחשוב כי יהי' כמהרה דהשי"ת, לא, כי אם לפי דברי כלשון בני אדם. ובזה יתבאר הכתוב הנ"ל וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז דאם לא הי' אומר בחרט אנוש היה אפשר לומר דהא דאמר למהר שלל הוי כמהרה דמארי עלמא דהוי תמני מאה וחמשין ותרתי לכן אמר לו "וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל" פי' בלשון בני אדם ולא בלשון תורה "כי בטרם ידע הנער וגו''' וא"כ הוי מיד:
ובזה יתבאר מה דאמר יחזקאל מה המשל הזה לכם לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון פי' שהימים הם ארוכים מאד כמו דאמרינן יומו של הקב"ה אלף שנים ובאותו הזמן יאבד כל חזון כי מה לנו לדאוג מה שיהי' אחרי מהרה דמארי עלמא ואחרי יומו. שמהרה שלו הוא תתנ"ב שנים, ויומו הוא אלף שנים אחרי ששלום אמת יהי' בימינו ובשנותינו. ע"ז אומר כי אני אדבר וגו' אעפ"י שאני הנני המדבר, אבל בפעם הזאת ויעשה לא תמשך עוד תתנ"ב שנים כמהרה שלי כי בימיכם וגו' ולא כיומו שלי שהוא אלף שנים רק בימיכם כלשון בני אדם וא"כ יתקיים מיד:
וביתר ביאור יבואר עפ"י מ"ד בב"מ (דף עז) ואמר רבא האי מאן דאוזפי' מאה זוזי לחברי' ופרעי' זוזי זוזי פרעון הוי, אלא דאית לי' תרעומות גבי' דא"ל אפסדתינהו מנאי, וכתב הרא"ש ז"ל וקא משמע לן שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעות אלא בבת אחת והך מילתא שמעינן לה וכו' וכתב התוי"ט בפ"ח שם וז"ל וצ"ע למאי נפ"מ צריך לסיעי' לרבא מהברייתא עיי"ש ומיהו מצאתי במרדכי דמקשה אדרבה ע"ז מהא דבפ' לפני אידיהן (דף ד) משתבח לי' ר' אבוה כו' א"ל כתיב רק אתכם ידעתי וגו' מאן דאית לי' סימי ברחמי מסיק לי' וכו' אמשול לך משל למה"ד דומה לאדם שנושה משני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת, משמע שאינו יכול לפרוע לו בחד חד זוזא. ולאו ראי' היא דמצינן למימר כגון שהלוהו לזמן, מאוהבו מקבל קודם הזמן, אבל משונאו ממתין עד הזמן ואז נפרע ממנו בבת אחת, ובערכין (דף כא) איתא איכא דניחא לי' בבע"ח דמיקל בזוזי ואיכא דניחא לי' באשה דשקלי על יד על יד משמע אבל בע"ח לא שקיל על יד על יד עכ"ל המרדכי וע"כ כיון דבאוהבו נפרע ממנו תחילה מעט מעט קודם הזמן, ולשונאו ממתין עד הזמן ונפרע ממנו בבת אחת, ועז"א רק אתכם ידעתי וגו' ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם דהיינו שנפרע מעט מעט קודם הזמן ולכן אומר כאן שבית ישראל יתברכו בלבבם לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון כלומר שזהו לימים רבים ולעתות רחוקות ואז הוא הזמן ובאוהבו נפרע ממנו מעט מעט קודם הזמן וא"כ ממילא אחרי שהפרעון יהי' מעט מעט יאבד החזון ולא תהי' הפורעניות גדולה כ"כ ועז"א כי אני ד' אדבר דבר ויעשה דהיינו שיתקיים ולא תמשך עוד פי' שהזמן הוא מיד וע"כ לא יפרע מהם מעט מעט כי בימיכם וגו' והענין כפתור ופרח בעזהי"ת: