ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
יחזקאל · פרק ד
[א] ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתת אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים:
[ב] ונתת עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה מללה ונתת עליה מחנות ושים עליה כרים סביב:
יש לדקדק אם הקב"ה רצה שיחזקאל יצייר צורת ירושלים בהריסותה ובחורבנה מדוע פקד עליו לצייר דוקא על לבינה ולא על לוח כדרך כל הארץ והנה גם הרד"ק הרגיש בזה וכתב וז"ל למה צוה לו לבינה ולא אמר לו שיציר על לוח כל הענין לפי שבונים הערים בלבנים או באבנים תהי' הלבנה משל בזה עכ"ל אבל הוא דחוק דכיון דלפירושו גם באבנים ניחא א"כ למה לא ציוה לו לחקוק על לוח אבן, כדכתיב לוחות אבן כתובים, ומחמת זה חזר וכתב הרד"ק דהלבינה נוחה לחקוק בה יותר מהאבן, והנה בתרגום יהונתן פי' לבנה אבנא, הנראה שהרגיש הת"י בזה שאין דרך לצייר ציורים על לבנה וע"כ פי' אבנא, אבל זהו ג"כ דחוק שיהי' הלבנה לנו לאבן
ומבאר אאמו"ר הגאון זצלל"ה בס' אבי הנחל בטוב טעם בהקדם מה דאיתא במדרש (קהלת) ר"א בשם ר' תחליפא רמי כתיב אשר נשבעתי באפי וגו' אמר הקב"ה למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת כו' ולכאורה קשה לפי מ"ש הרשב"א (בגיטין דף כ) דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם דאין זה כריתות הרי אכתי אפשר שיפול הבית בחייו והו"ל כריתות ותירץ דאעפ"י שנסתר הבית לא אמרינן בכי הא נפל אזדא דהתם גבי שוכר אמרינן כיון דנפל אזדא לי' דלדירה שכרו ולא לראות בחורבנו, אבל גבי איסור אף בקרקע אסורה לכנוס דאפי' דריסת הרגל אסר עלי' בין שיהי' הבית כמו שהי' בשעת התנאי או שנפל לאחר מיכן לעולם אסורה בו, שכניסת קרקע אסר עלי'. והארץ לעולם עומדת עכ"ל וא"כ תקשה דמהו הפעולה של סתירת ביהמ"ק כיון דאפילו נפל הבית נמי אין לו לכנוס?
אמנם באמת זה אינו, והוא דצריך לומר דאפי' לדעת הרשב"א שהכריח מהא דגטין (שם) דאפי' נפל הבית נמי אסור לכנוס היינו דוקא בסתם בית מפני הא דכיון דנפל אזדא לי' אינו שייך רק במחיצות אבל לא בקרקע שהארץ לעולם עומדת. אבל בקדושת המקדש אי אמרינן שנסתלקה הקדושה וזר אינו חייב על הכניסה כמש"כ הראב"ד א"כ נעשה שינוי בקרקע והראי' שזר אינו נענש אם נכנס א"כ סתירת המחיצות שייך לקרקע נמי (ועיי' מ"ש אאמו"ר הגאון זצללה"ה בס' א"ה דף כד באריכות):
עוד אפשר לומר דהא דאמרינן דהארץ לעולם עומדת וא"כ אין השתנות בארץ זהו דוקא בסתם בית, אבל הביהמ"ק שהי' כל הקרקע עפ"י המדה כמה יהא הק"ק וכמה יהא ההיכל וכמה יהיו העזרות וכמו דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל וכדאמרינן בפסחים (דף כו) שאני היכל דכתיב הכל בכתב וגו' וע"כ כשנחרב הבית ואח"כ נבנה הבית הוי השתנות אפי' לגבי הקרקע נמי, וכה"ג אמרינן בב"ק (דף צו) האי מאן דגזל עפרא מחברי' ועבדי' לבינתא לא קני לבינתא ועבדי עפרא קני מאי אמרת דילמא הדר ועביד לבינתא האי לבינתא אחריתא הוא ופנים חדשות באו לכאן ופירש"י לא זהו הלבינה הראשונה אלא זו לבינה אחרת כו' ומשונה היא מהראשונה דאי אפשר לצמצם או גדולה או קטנה, ובד"ה נסכא כו' פירש וז"ל והכא ליכא למימר פנים חדשות דאין אדם מקפיד על ריבועה ותיקונה אלא שתהא חתיכה בעלמא עכ"ל:
ומעתה יונח לנו מראה הנבואה שהראה לו לבינה כמראה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, יען שרצה השי"ת שהנביא יראה להם עין בעין שההריסה והחורבן הזה יהי' חורבן גמור ואף שאם ישובו ויבנו עוד לא יהי' עוד כבראשונה ופנים חדשות יבוא להם, ולכן אמר לו קח לך לבנה ונתת אותה לפניך וחקות וגו' ירושלים, ונתת עליה מצור וגו' פי' ציור הלבינה יהי' להם לאות שתחרב ירושלים והמקדש חורבן גמור כמו שיכתתו את הלבינה ואף אם יעשו אח"כ מהלבינה לבינה אחרת פנים חדשות באו לכאן ולא היינו הלבינה הראשונה:
אך לכאורה לא יתיישב עדיין לפי מה שפי' רש"י דהטעם דאמרינן גבי לבינה פנים חדשות באו לכאן היינו משום שאי אפשר לצמצם שתהא ממש כמדה הראשונה, וא"כ הא תינח בידי אדם אבל לגבי ירושלים שתהי' לעתיד יהיה בידי שמים וא"כ אפשר לצמצם, אך יתבאר עפ"י מה דכתיב (זכרי' ב) וארא והנה איש ובידו חבל מדה ואומר אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה ארכה, והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה ואמרינן בב"ב (דף עה) וא"ר חנינא בר פפא בקש הקב"ה לתת את ירושלים במדה שנאמר ואומר אנה אתה הולך ויאמר למוד את ירושלים וגו' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע הרבה כרכים בראת בעולמך כו' ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן, ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מדה מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה.
והנה אמרינן בעירובין (דף נח) תניא אמר ר' יהושע בן חנניה אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה, ולכאורה קשה דלמאי אמר לי' למדוד בחבל מדה, אך הענין הוא דאם הי' מודד ירושלים בשלשלאות של ברזל היה המדה מצומצם כמו שהי' בתחילה דהא אפשר שהמלאך יצמצם כמו שהי' בתחילה ממש וכדאי' במדרש (הביאו רש"י בחומש פ' משפטים) הא דכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וגו' וכתב רש"י מי חלקו מלאך בא וחלקו דבלא"ה אי אפשר לצמצם שיהי' מחצה ממש, וכה"ג אמרינן בבכורות (ד' יז) בידי אדם מאי (פי' אם אפשר לצמצם) ת"ש חוט של סקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים ואי אמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם זמנין דקא יהיב עליונים למטה ותחתונים למעלה ומשני דמרוח בה פורתא (ועיי' בזבחים דף לח לא מצינו דמים שחצי' למעלה וחציו למטה כו' הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים מאי לאו אפלגי' דמזבח ופירש"י כנגד חצי גובה ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם נה לה ומקצתם למטה ודו"ק ועיי' תוס' שם) ת"ש ממדת כלים וממדת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא לי' ופירש"י לעולם לא צמצמו יפה וע"כ אם הי' אומר למדוד בשלשלאות של ברזל שזו היא מדה מצומצמת שאינו מתכויץ ואינו מתפשט וא"כ הוי ממש כמדה הראשונה וא"כ לא הי' בבחינת התחדשות לגבי ביהמ"ק הראשון ע"כ אמר לו ובידו חבל מדה החבל פעמים שמתכויץ ופעמים שמתפשט ואין המדה מצומצמת וכמו שפי' רש"י לעיל גבי לבינה דכיון שאינה מצומצמת הו"ל פנים חדשות באו לכאן, וע"כ אמר ובידו חבל מדה וגו' בכדי שלא תהא כ"כ מצומצמת וכמו דאמרינן בבכורות (דף יז) שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא כו' עיי"ש, ומעתה מה טוב ומה יפה, מה שהראה השי"ת להנביא חורבן המקדש והעיר הקודש בציור לבינה, יען כי בזה הראה שהיא דוגמת לבינה שלא ישוב עוד כבראשונה, וחורבן הזה הוא חורבן גמור ואף אם יבנו שנית לא יהי' כבראשונה ופנים חדשות יבוא להם: