ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת שבת · דף כא.
אמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין פוסק הרמב"ם ז"ל כרע"ק מוהיה לך לאות מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בין בשבת ובין בחול אמר רבא מ"ט דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ופירש"י ז"ל כבתה זקוק לה וחיישינן דלמא פשע ולא מתקן לה עכ"ל. והמפרשים מתמיהין בזה אטו ברשיעי עסקינן אם הוא רשע ח"ו לעבור על דברי חכמים מה יועיל נגדו תקנת חכמים. רק כן הי' לו לרש"י ז"ל לומר שמא ישכח ולא יתקן. ויותר קשה על רש"י ז"ל דהרי בפסחים (דף ז') אמרינן דלמא פשע ולא יבטל ופירש שם רש"י ז"ל שמא ישכח ויבוא לידי פשע עיי"ש. הרי אנו רואין בפירוש שרש"י ז"ל בעצמו הרגיש בזה דאין שייך לומר שיפשע במזיד כנ"ל ומשום הכי דחק עצמו לפרש שמא ישכח ויבוא לידי פשע וא"כ קשה למה תפס כאן רש"י ז"ל בעצמו הלשון שמא פשע אטו ברשיעי עסקינן בתמי'.
ויש ליישב דהנה בלשון "זקוק" לה יש לומר שני משמעות (א) באם לא תיקן אבד המצוה ובזה לא שייך לומר שמא יפשע כי אטו ברשיעי עסקינן ונהיה מוכרחין לומר שמא ישכח וממילא יהי' זאת טעם גדול על שבת יותר מעל חול כי בשבת לא יוכל לתקן ויאבד המצוה. (ב) נוכל לומר דבאמת אם ישכח ולא יתקן או באופן שאין בידו לתקן לא אבד עי"ז המצוה כי כבר קיימה בהדלקתו רק אם הוא זוכר וביכולתו לתקן אז המצוה מן המובחר לתקן. אבל אם שכח או בשבת שהוא אונס אין בכך כלום ולא הי' פוסלין השמן הזה וממילא אין יכול להיות זאת טעם על שבת רק על חול בלחוד משום שמא יפשע ולא יתקן ואין בזה שום רשעות בעיקר המצוה אבל עתה שפסלו חכמים לחלוטין להדליק בשמנים אלו למצות חנוכה וזאת שבעיקר מצותו לא יעבור על דברי חכמים לכן שפיר כתב רש"י ז"ל בלשונו שמא יפשע ובשביל זה צריך טעם אחר על שבת. אבל שיטת התוס' הוא כפירוש הראשון שאמרנו שאם לא יתקן אבד המצוה וחיישינן שמא ישכח ויאבד המצוה וממילא הוא יותר טעם על שבת מעל חול ולכך מקשה תוס' מנ"ל לרבא הא עיי"ש:
אך עדיין יש להבין מה מקשה התוס' מנא לי' הא וכו' הלא יותר הי' להם להקשות למה צריך עוד לטעם זה הא הטעם דכבתה זקוק לה יותר טוב על שבת מעל חול ומה יועיל לנו הטעם דמותר להשתמש לאורה יותר מהטעם דכבתה זקוק לה. אכן לענ"ד יש נ"מ גדולה בזה כי להטעם דכבתה זקוק לה הוא רק באם יש לו שמן אחר טוב אבל אם אין לו שמן אחר טוב מוטב עכ"פ להדליק בשמנים אלו משלא להדליק כלום. אבל להטעם דמותר להשתמש לאורה ושמא יטה אז אף אם אין לו שום שמן אחר טוב מ"מ אסור להדליק בשמנים אלו הפסולים ובשביל זה עצמו מוסיף רבא עוד טעם זה. אך מקשים מנא לי' הא דלמא סובר באמת אסור להשתמש לאורה רק הטעם דשבת כמו בחול. ותירצו שם דאם יהי' שבת וחול אסור מטעם אחד הוי לי' למימר סתם
והקשו בתוס' ישנים שם אפשר אם הי' אומר סתם אין מדליקין הי' ההוה עיי"ש. אמינא לומר דוקא בשבת משום מותר להשתמש לאורה ושמא יטה אבל בחול מותר ומשום הכי צריך לפרש בין בחול ובין בשבת אבל לעולם שניהם מטעם אחד דכבתה זקוק לה. ותירצו שם דעל כרחין הי' מוכרחין לומר דקאי גם על חול כי אם דוקא על שבת משום מותר להשתמש לאורה לא הי' צריך לומר אין מדליקין רק לומר דנר חנוכה מותר להשתמש לאורה וממילא ידעינן דאסור כמו בכל שבתות השנה עיי"ש. אולם עדיין קשה להבין דלמא אם הי' אומר סתם אין מדליקין אף דהי' ידעינן דהטעם הוא משום כבתה זקוק לה אעפ"כ י"ל דקאי דוקא על שבת שאינו יכול לתקן אבל בחול שיכול לתקן לא חיישינן שמא ישכח ומשו"ה הוצרך לפרש בין בחול ובין בשבת והטעם דכבתה יהי' על שניהם והדרא קושית התוס' מנא לי' וכו'. וכן קשה להבין במה שכתבו התוס' שם שמשום זה לא אמר רב סתם מדליקין כי הי' הוה אמינא לומר דוקא בחול אבל לא בשבת משום דמסתמא לא הייתי אומר אסור להשתמש לאורה אלא מותר וכו' עיי"ש. ולכאורה אין צורך לכל זה כי אף אם אסור להשתמש לאורה וליכא למיחש לשמא יטה יוכל להיות הוה אמינא דוקא בחול מותר שיכול לתקן ולא חיישינן שמא ישכח אבל בשבת אסור דלא יכול לתקן ויפסיד המצוה לפי שיטת תוס' הנ"ל. אמנם כפי שאמרנו לעיל דלשיטת התוס' דאם לא יתקן יפסיד המצוה מיירי ע"כ דיש לו שמן אחר טוב. ומהיכי תיתי לא ניחוש באמת גם בחול שמא ישכח ולא יקיים המצוה וע"כ הי' בהכרח לומר דקאי גם על חול ולמה צריך לפרש בין בחול ובין בשבת אלא ע"כ יש על שבת טעם אחר ודברי התוס' מובנים היטיב וק"ל.
אמנם אחר העיון אמרתי לתרץ באופן אחר. דהנה ידוע קושית המפרשים במה דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת וכו' הלא יש בתוכם גם שמן שרפה ואין שייך שיהי' פסול לנר חנוכה. ויש לומר דהנה הקשו עוד גם על רב דאמר ג"כ בלשונו פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה וכו' הרי בתוכם יש ג"כ שמן שריפה וכל העומד לישרף כשרוף דמי ונר חנוכה בעי שיעור והיאך מותר לנר חנוכה הא כתותי מיכתת שיעוריה. ותירצו דכתותי מיכתת שיעוריה הוא פסול רק בדבר שבדיעבד ג"כ מעכב השיעור לפסול כגון אתרוג ולולב. אבל כאן דסובר רב כבתה אין זקוק לה לתקן ויוצא בהדלקה והשיעור אינו מעכב בדיעבד אין שייך כאן הפסול דכתותי מיכתת שיעוריה. וממילא ניחא ג"כ דברי רב הונא דהוא סובר כבתה זקוק לה ולפי שיטת התוס' דאם לא יתקן יפסיד המצוה ממילא שמן שריפה פסול מטעם כתותי מיכתת שיעוריה. והשתא שפיר מתורץ מה שהקשתי לעיל על התוס' בדברי רב הונא. כי לא היינו יכולים לומר דרק בשבת אסור משום כבתה זקוק לה ולא יכול לתקן אבל בחול מותר ולא חיישינן שמא ישכח. זה אינו כיון שהוא כולל בדבריו כל השמנים וסובר זקוק לה לפסול אפי' בדיעבד כפירוש התוס' ממילא פסול שמן שריפה אף בחול משום כתותי מיכתת שיעוריה ועל כרחך הי' קאי בין על חול ובין על שבת. ובזה ג"כ מתורץ קושיתי על התוס' בדברי רב כי אם נאמר דקאי רק על חול אבל בשבת אסור מחמת כבתה זקוק לה ולא יכול לתקן א"כ הדרא הקושיא משמן שרפה היאך מותר בחול ומשום הכי מוכרח התוס' לומר דהוי אמרינן דסובר רב כבתה אין זקוק לה ומותר בחול ובשבת אסור משום מותר להשתמש לאורה כי מסתמא לא הייתי אומר אסור כמ"ש המהרש"א ז"ל בכונת התוס' דלא הוי אמרינן אסור יותר ממותר רק שניהם עומדים על משקל אחד ורב הונא ורב חסדא חששו שלא נטעה שאסור ורב חשש שלא נטעה לומר מותר.
אכן עדיין צריכין להבין לשיטת רש"י ז"ל שאמרנו לעיל שזקוק לה הוא רק למצוה מן המובחר אבל אם שכח לתקן או אם נאנס ולא תיקן אז לא אבד המצוה וממילא אין ליפסל שמן שריפה משום כתותי מכתית שיעוריה והדרא קושית המפרשים על ר"ה לדוכתיה. אך יש לתרץ מיניה וביה דכאשר אנו רואין אף שבאמת אם לא יתקן ג"כ לא יפסיד המצוה והתיקון הוא רק למצוה מן המובחר וראו החכמים שמזה שלא יפסיד המצוה עי"ז יוכל לבוא לידי פשיעה ולא יתקן אף שהוא אינו רשע חלילה. ומשום הכי בעצמו פסלו השמנים הללו לעיקר המצוה כדי להרחיקו שלא יעבור כי באדם ישר ומדקדק לקיים עיקר המצוה אנו מיירים. לפ"ז אנו רואים שמשום חשש שמא לא ידקדק שידלק שיעור אף שבאמת אינו מעכב מ"מ פסול השמן לעיקר מצוה מכש"כ בשמן שריפה שעומד לשרוף שתיכף בתחלתו אין בו שיעור ודאי צריכין לפוסלו ודו"ק: