אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת שבת › דף יב:

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת שבת · דף יב:

מסכת שבת

תנא דבי ר' ישמעאל יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה ולא גזרינן שמא ישכח ויצא ויבוא לידי איסור הוצאה מ"ט כדרבה בר רב הונא דאמר חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בה אזכרות הרבה עאכו"כ שלא יסיח דעתו ומדכר דכיר עכלה"ג. והקשו המפרשים הלא ידוע דהיכא דבשבת גופה יש איסור דאורייתא על הוצאה גזרינן ערב שבת עם חשכה שמא ישכח ויבוא לידי איסור דאורייתא אבל היכא דבשבת גופה ליכא רק איסור דרבנן אז לא גזרינן ע"ש עם חשכה דהוי גזירה לגזירה. ולקמן (דף ס"א) איתא מפורש בגמרא דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין אם עבר ויצא אינו חייב חטאת משום דהוי דרך לבישה וחיוב חטאת אינו רק דרך משאוי. וא"כ למה צריכין כאן לדרבה בר רב הונא כיון שאין כאן בשבת גופי איסור דאורייתא א"כ ממילא לא שייך לגזור על זה ערב שבת עם חשכה ע"כ קושיות המפרשים. והוספתי בו נופך משלי דהנה שם במשנה דלא יצא החייט במחטו ערב שבת עם חשכה הקשו בתוס' הא רק מלאכת מחשבת אמרה תורה בשבת וא"כ גם אם ישכח כאן ג"כ לא יבוא לידי איסור דאורייתא וגזירה לגזירה לא גזרינן ותירצו דחיישינן שמא ישכח שהוא שבת ויזכור ההוצאה עיי"ש. וא"כ לפ"ז מה יועיל כאן הטעם דרבה בר רב הונא הלא עדיין יש לחוש שמא ישכח שהוא שבת כמובן.

ונראה לי ליישב דהנה ידוע הפלוגתא בגמ' מנחות דר' יוסי הגלילי ור' עקיבא בפרשת קדש לי כל בכור דכתיב שם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה וסובר ריה"ג שם דהחוקה קאי על תפילין דכתיבי שם בפרשה זו ודריש ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבת ויו"ט דלאו זמן תפילין הם. ור' עקיבא סובר לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד הכתוב ג"כ בפרשה זו וליכא שום מועט על לילה ואמרינן לילה זמן תפילין ועל שבת ויו"ט יש מעוט אחר דכתיב והי' לך לאות ימים שהם צריכים לאות פרט לשבת ויו"ט שהם גופן אות עיי"ש. והנה לפי הנראה משם יש חילוק ביניהם בשלשה דברים (א) דהלילה אנו רואין מפורש דלריה"ג לאו זמן תפילין ולרע"ק זמן תפילין ב) שבת ויו"ט אף דשניהם סוברים דלאו זמן תפילין הם מכל מקום יש נ"מ ביניהם דריה"ג דדריש ושמרת וכו' על תפילין. וידוע דכ"מ שנאמר השמר פן ואל הוא לא תעשה א"כ ממילא יש איסור לאו להניח תפילין בשבת. אבל לרע"ק דדרש מהי' לך לאות נמצא דרק מצוה אין כאן להניח תפילין בשבת ויו"ט אבל איסור ג"כ אין כאן בהנחתן בשבת ויו"ט. (ג) ממילא לפ"ז יצא לן עוד נ"מ שלישית ביניהם דהנה ידיעה דהיכא שיש איסור בלבישה אז האיסור משוי עליו למשאוי וחייב חטאת על הוצאתה נמצא דלריה"ג יוכל לבוא לידי חיוב חטאת אם ישכח ויצא ולרע"ק כיון שאין עליו איסור א"כ הוי דרך לבישה ולא יכול לעולם לבוא לידי חייב חטאת כמובן:

ובזה נבוא אל הישוב דיש לומר דלקמן (דף ס"א) אזיל הגמרא אליבא דהלכתא בשיטת רע"ק דהלכה כמותו נגד חבירו ריה"ג והוי דרך לבישה וליכא חיוב חטאת. אבל לשיטת ריה"ג דיש איסור בלבישת תפילין בשבת והוי כמשאוי א"כ יש חיוב חטאת על הוצאתן ויכולין לגזור ע"ש ע"ח ע"כ מוכרחין לבוא לטעם דרבה בר רב הונא כדי שיהא ניחא הדין דתנא דבר"י אפי' לשיטת ריה"ג. ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשתי לעיל דניחוש שמא ישכח שהוא שבת. והשתא ניחא כי אפי' ישכח שהוא שבת מ"מ אי אפשר במציאות שישכח שהוא לילה עתה ויחלצן מחמת איסור לילה לשיטת ריה"ג. ואם באת לחוש שמא ישכח שהולך בתפילין על זה יועיל הטעם דרבה בר רב הונא. נמצא מזה שלפי שיטת רע"ק אין אנו צריכין כלל להטעם דמדכר דכיר כי בשבת גופה אינו רק איסור דרבנן ממילא לא שייך כלל לגזור ע"ש מ"ח דהוי גזירה לגזירה רק סוגית הגמ' מחפש טעם שיעמוד דין דהתדבר"י גם לשיטת ריה"ג כהנ"ל. אולם עדיין יוקשה למה לנו הטעם דרבה בר"ה דאף אם ישכח שהולך בתפילין ג"כ לא יבוא לידי חיוב חטאת דבשבת רק מלאכת מחשבת אסרה תורה. על זה יש לומר מחשבה צריכים רק לאיסור מלאכת שבת אבל לאיסור לבישת התפילין מחמת שבת או מחמת לילה אין צריכים כלל מחשבה ויכול לבוא לידי איסור דאורייתא וס"ד דלגזור ע"ש ע"ח אטו חשכה. ועל זה צריכין לבוא לטעם דרבה בר"ה דמדכר דכיר ואתי שפיר.

אולם עדיין קשה להבין דהנה ידוע והלכה מפורסמת היא בכל הש"ס דהלכה כרע"ק מחבירו ולפ"ז אף שבלילה הוא מחלוקת הרבים כי רבים סוברים דליל לאו זמן תפילין אבל בשבת רע"ק ג"כ סובר דלאו זמן תפילין ואינו מחולק עם ריה"ג רק מאיזה פסוק אנו למדים זאת והוי בזה רק מחלוקת רע"ק עם יחיד היינו עם ריה"ג והדרין לכללא הלכה כרע"ק נגד חבירו. וא"כ קשה עדיין כיון דהדין של התנא דבר"י ניחא בפשיטות אליבא דהלכתא היינו לשיטת רע"ק למה צריכים לחפש טעמים על התדבר"י שיוצדק גם לפי שיטת ריה"ג שהוא שלא אליבא דהלכתא והדרא קושית המפרשים לדוכתי' למה לנו לבוא לטעמי' דרבה בר"ה. ויש ליישב ולומר דיש להגמרא הוכחה דהתנא דבר"י אזיל בשיטת ריה"ג. ואפשר לומר דהוכחה הוא כך כי אף שלא נמצא בשבת שום מחלוקת נגד רע"ק רק ריה"ג בלחוד מ"מ מוכרחין לומר שיש בזה מחלוקת הרבים נגד רע"ק. כי שם בברייתא דמס' מנחות הנ"ל הובא שם בלשון זה רע"ק אומר לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד. משמע מלשון זה שכל עיקר מחלוקתו נגד ריה"ג הוא רק מטעם זה אבל אם הוי קאי החוקה על תפילין הי' ג"כ סובר כריה"ג מכל וכל. נמצא לפי זה שכל התנאים דסוברים לילה לאו זמן תפילין סוברים בהכרח דחוקה קאי על תפילין וממילא סוברים ג"כ דושמרת וכו' בא למעט שבת ויו"ט כריה"ג. ואף שלא הוזכר זאת בדבריהם בפירוש מכל מקום מוכרחים לומר כך כהנ"ל שתלוי זה בזה. וא"כ ממילא בשבת ויו"ט ג"כ מחלוקת הרבים נגד רע"ק ואין הלכה כרע"ק מחבריו. ומשום הכי אתי שפיר שמחפש הגמ' לתקן התחנדבר"י גם לפי שיטת ריה"ג וצריכים לבוא לטעם דרבר"ה כמובן.

אכן מה נעשה לשיטת הרמב"ם ז"ל. דהנה הרמב"ם ז"ל פוסק דשבת ולילה לא זמן תפילין ועל לילה מביא הפסוק ושמרת וכו' כריה"ג ועל שבת מביא הפסוק והי' לך לאות. והקשו עליו המפרשים ממ"נ אם הוא סובר כריה"ג דחוקה קאי על תפילין יכול ללמוד מזה גם על שבת ויו"ט ולמה צריך להביא עוד הפסוק דרע"ק. ותירץ שם הכסף משנה ז"ל דבלילה הרבה סוברים לאו זמן תפילין ורע"ק יחיד הוא דסובר לילה זמן תפילין ואין הלכה כרע"ק מחבריו ומשום הכי הביא הפסוק דריה"ג. אבל בשבת ויו"ט סובר רע"ק ג"כ דלאו זמן תפילין הם רק הוא מחולק נגד ריה"ג מאיזה פסוק למעטם ואין בזה שום מחלוקת הרבים והלכה כרע"ק מחבירו ומשום הכי הביא הפסוק דרע"ק עכ"ד הכס"מ ז"ל. נמצא דלשיטת הרמב"ם ז"ל לא תלי זה בזה רק בשבת ויו"ט הוא מחלוקת יחיד וא"כ הדרא קושיתן הנ"ל לדוכתי' מה מקשה בגמרא על התדרב"י מאי טעמא ומביא מרבה בר"ה איזה הוכחה הי' להגמ' דהתדבר"י אזיל בשיטת ריה"ג. וחוץ מזה אם נאמר כמו שאמרנו לתלות זה בזה ובשבת ויו"ט ג"כ מחלוקת הרבים הוא ואין הלכה כרע"ק רק כריה"ג דאיסור יש בלבישת תפילין בשבת והאיסור משוה עליו כמשאוי א"כ למה לקמן (דף ס"א) סובר הגמ' דאף למ"ד שבת לאו זמן תפילין ליכא חיוב חטאת דהוי דרך לבישה. ומוכח משם כשיטת הרמב"ם ז"ל דלא תלוי זה בזה רק בשבת ויו"ט הוא מחלוקת יחיד והלכה כרע"ק מחבירו ולפ"ז יהי' הגמרות האלו סתרי אהדדי:

ונראה לי ליישב דהוכחת הגמרא כך הוא דהנה בתוס' שם הקשו על הלשון של תנא דבר"י דאמר יוצא אדם עם תפילין ע"ש עם חשכה משמע אבל ספק חשכה חולץ הא הלכה מפורסמת בגמ' ספק חשכה ספק אין חשכה אין חולצין. ורוצים לחלק שם בין חצר לר"ה דבר"ה איכא טפי למגזר אכן זאת הוא תימא דהלא מפורש במקומו שם בגמ' כל שאסרו בר"ה אסרו בחצר ג"כ. ונראה לענ"ד לתרץ קושית התוס' די"ל דזה יהי' תלוי במחלוקת ריה"ג ורע"ק דלרע"ק דאין איסור בלבישת תפילין בשבת והוי דרך מלבוש ואין בו חיוב חטאת לכך ספק חשכה אינו חולץ. והתנא דבר"י אזיל בשיטת ריה"ג דיש איסור בלבישת תפילין בשבת אף בבית והוי כמשאוי וא"כ בספק חשכה יש ספק חיוב חטאת ובשביל זה אמר בלשונו ע"ש עם חשכה אבל ספק חשכה חולץ. וזהו הוכחת הגמרא דהתנא דבי ר' ישמעאל אזיל בשיטת ר"י הגלילי ולכך מקשה מאי טעמא וצריכים לבוא לטעם דרבה בר רב הונא כהנ"ל. אך עדיין יוקשה עלינו שיטת הרמב"ם ז"ל כי כאשר הוכחנו מוכרח התדבר"י לילך בשיטת ריה"ג דתלוי זה בזה וא"כ מאיזה טעם הולך הרמב"ם ז"ל נגד התדבר"י וסובר דלא תלוי זה בזה כפירוש הכסף משנה. אמנם י"ל כמו שאמרנו דיש הוכחה מפורשת בסתם גמרא (לקמן דף ס"א) דהוי דרך מלבוש כשיטת רע"ק ותופס הסתם גמרא דשם דבשבת הוא מחלוקת יחיד כנגד רע"ק והלכה כמותו ומזה לקח הרמב"ם ז"ל שיטתו הנ"ל ודו"ק.

אולם עדיין לא יונח לנו שיטת הרמב"ם ז"ל. דהנה בזה שאמרו בגמ' כל שאסרו בר"ה אסרו גם בחצר יש בזה מחלוקת הראשונים. הרמב"ן ז"ל סובר דאין חילוק בין חצר מעורבת לשאינה מעורבת. אכן הרמב"ם ז"ל סובר דאסרו רק בחצר שאינו מעורבת הדומה לר"ה אבל חצר המעורבת לא אסרי וא"כ לפי שיטתו הזאת שוב אין הכרח לומר דהתנא דבר"י אזיל בשיטת ריה"ג דוקא כי יש לנו לתרץ קושית התוס' כפי תירוצים שם שיש חילוק בין ר"ה לחצר ומה שאמרו כל שאסרו בר"ה אסרו גם בחצר הוא דוקא בחצר שאינו מעורבת אבל חצר מעורבת לא. ולפ"ז סר קושית התוס' מספק חשכה וגם אין שום הוכחה דהתנא דבר"י אזיל בשיטת ריה"ג והדרי קושיתן לדוכתי' מה מקשה בגמרא מאי טעמא. אך יש ליישב באם נאמר שהתנא דבר"י אזיל בשיטת רע"ק ומחמת זה לא גזור ערב שבת עם חשכה א"כ לפ"ז יסבור אף ספק חשכה אינו חולץ כסברת הגמ' לקמן וע"כ ממילא מוכח מזה דהוא אזיל בשיטת ריה"ג ושפיר מקשה בגמ' מ"ט כו' ודו"ק.

עוד י"ל הוכחת בגמרא באופן זה. דאם נאמר דהדין של התדבר"י תלוי במחלוקת רע"ק וריה"ג והוא אזיל בשיטת רע"ק דאין איסור בלבישתן בשבת דהוא דרך לבישה ואין חיוב חטאת על הוצאתן ומשום הכי לא גזר ע"ש ע"ח. נמצא מזה שעיקר דינו תלוי באיסור שבת וא"כ מה לו להזכיר בלשונו הדין של ערב שבת. מעיקר דינו של שבת הי' לו להזכיר והדין של ערב שבת ממילא הוה ידעינן אלא על כרחך מוכח שהתרר"י מחדש לנו אף באם יש איסור לבישה בשבת ויכול. לבוא לידי איסור הוצאה בשבת אעפ"כ לא גזרו ע"ש עם חשכה ושפיר מקשו בגמרא מאי טעמא ומתרץ כדרבה בר רב הונא כו' כמובן.

ואכתי פש לן לברורי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת דין דהתנא דבי ר' ישמעאל דיוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשכה וכתב ג"כ הטעם שחייב אדם למשמש בתפילין עיי"ש. ולפי הנ"ל יצא לנו דעיקר הטעם צריכין רק לשיטת ריה"ג אבל לשיטת רע"ק דאין איסור בלבישתן וליכא חיוב חטאת אין צריכין כלל לטעם דרבה בר"ה וכבר הזכרנו לעיל דבשבת וא"כ לפ"ז למה צריך הרמב"ם ז"ל להיבא הטעם דרבה בר"ה. אך יש למו' דזה דוקא בשבת ביום אבל בלילה כבר פסק הרמב"ם ז"ל כריה"ג דיש איסור ואיסור לילה משוה עליו כמשאוי ושפיר צריך הטעם דרבה בר"ה ואתי שפיר הכל ודו"ק:

סוגיא דכבתה

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה