אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת מכות › דף ד.

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת מכות · דף ד.

דף ג.

בגמרא הא מיבעיא בעי לי' ר"פ וכו' לר"פ מיבעיא לי' לרבא פשיטא לי' ולכאורה יש לדקדק בזה טובא דמאי מקשה הגמ' והא מיבעיא וכו' וכי לא ידע זאת דאף שלר"פ מיבעיא לי' יוכל להיות דלרבא פשיטא לי' וע"כ מוכרחין לומר דקושית הגמרא הוא דבאמת מהיכן פשיטא לי' זאת יותר מלרב פפא. ולפ"ז עדיין אינו מתורץ בהתירוץ הזה קושיא זו. ועוד יש להבין דשם תיכף מביא הגמרא דרב יוסף למד לתלמידו בפשטות להיפך דרב לא תני חסר קורטוב. ולפ"ז צריכים להבין מה זה דלר"פ מיבעיא לי' ולרבא פשיטא לי' דרב תני חסר קורטוב ולרב יוסף פשיטא לי' להיפך דרב לא תני חסר קורטוב. ונראה ליישב דהנה באמת צריכין להבין דה אין מקום כלל להאיבעיא זו דלפי הנראה כתיב ברישא חסר קורטוב ולמה נפל בדעתם לומר דרב לא תני חסר קורטוב דמהיכי תיתי נאמר כך אך לענ"ד י"ל דהנה כשתנא גבי חלב מראהו כמראה מים לא פסלוהו משום חסרון שיעור כן הוי מצי למיתני ברישא ג"כ ומראהו כמראה מים אעפ"כ לא פסלוהו משום חסרון קורטוב וכמו שמקשה רש"י ז"ל ומוכרח מזה דברישא לא תני חסר קורטוב והפסול הוא משום המראה ובסיפא הפסול משום השיעור. או נוכל לומר דגם ברישא תני חסר קורטוב ובמכוון תני מראה כמראה יין לידוק מיני' דאם הי' שיעור ג' לוגין אף שהם כמראה יין פסלוהו ומזה נובע מקור הספק. אבל רבא למד בפשיטות דמחמת זה תני מראהו כמראה יין כדי לידוק מיני' בהנ"ל ואין צריך להגיה המתני' רק כמו שכתוב ברישא חסר קורטוב. ורב יוסף תפיס בפשיטות להיפך דמזה דתני ברישא מראהו כמראה יין נשמע דלא פני מסר קורטוב ברישא.

אבל עדיין לכאורה אינו מובן כונת רש"י ז"ל שם בד"ה לרבא פשיטא לי' וכו' ורב דקפיד נמי אחזותא כר"י ב"נ אמרה למילתיה עיי"ש. ונשמע מתיבת "נמי" דרב מקפיד על שניהם וא"כ לא יהי' לא כרבנן ולא כריב"נ. דהא בדברי ריב"נ פירש"י ז"ל בד"ה הכל הולך אחר המראה דסובר ריב"נ דאף אם חסר קורטוב אם המראה כמראה מים פסלוהו דמן מ"ש הכל הולך אחר מראה נשמע דבכל אופנים הולכין אחר המראה וחולק על הרבנן בשניהם. ומהיכי תיתי נאמר דרב יהא סובר דמקפידין על שניהם ויהי' לא כרבנן ולא כריב"נ. ועוד יש לדקדק עמ"ש רש"י ז"ל דרב כריב"נ אמרה למילתי' הלא אם קפיד על שניהם אינו סובר כלל כריב"נ. אך כמדומה לי דרש"י ז"ל בלשונו הק' נזהר מזה ולא אמר דרב סובר כריב"נ כמו שאמר לעיל רק כריב"נ אמרה למילתיה והפירוש הוא דלא סבר כריב"נ מכל וכל רק זה הדין דלא פסלוהו באין מראה מים הוא כריב"נ. ולעיל ברש"י ד"ה הכל הולך אחר המראה ג"כ מדייק בלשונו דמפסיק בדברי ריב"נ בין יין לחלב ואחר הדין דיין אומר דרב סובר כריב"נ. ואח"כ מסיק הדין דחלב לריב"נ כי בזה אין סובר רב כותי'. אולם עדיין אינו מתורץ אצלי דמהיכי תיתי נאמר כן דרב אינו סובר כשניהם ואמאי לא נאמר דסובר בכולו כריב"נ. אך י"ל דהנה בדברי רב הוזכר רק אופן אחר דאם אין חסר קורטוב והי' שיעור מים ומראה אינו כמים לא פסלוהו משום חסרון מראה אבל אופן השני דמראהו כמראה מים וחסר השיעור לא נזכר בדבריו מה דינו. ואם נאמר דרבי לא תני חסר קורטוב ברישא ור"י פליג רק על הסיפא. י"ל דרב זכר רק מה שאינו תלוי בפלוגתא ומוסכם לד"ה ולא הכניס עצמו למה שתלי בפלוגתא. ואין להקשות דבר שאין בפלוגתא למה צריך לאשמעינן. י"ל דזה בעצמו קמ"ל דלא תני חסר קורטוב ברישא והדין מוסכם משניהם. אבל אם נאמר דרב תני חסר קורטוב ברישא וריב"נ פליג בין ברישא ובין בסיפא דרבנן לא קפדי אחזיתא רק אשיעור ורב כריב"נ בכוליה א"כ אמאי לא זכר בדבריו האופן השני דאם לא הי' שיעור מים רק מראה מים פסלוהו. ובזה לא הי' שום ספק שסובר כרבנן. וע"כ מוכח דאם תני חסר קורטוב וריב"נ פליג בשניהם דרבנן קפדי רק אשיעור ורב"נ קפיד רק על חזותא ואתי רב ומכריע ומקפיד על שניהם. וזה האופן שזכר בדבריו כריב"נ אמרה למילתי' ואופן השני כרבנן רק לא הוצרך להזכירו כהנ"ל. והשתא לפ"ז יובן יותר בטוב טעם דהספק של ר"פ הי' בדברי רב אם תני ברישא חסר קורטוב אם לאו משום שלא הוזכר בדבריו רק אופן אחד כהנ"ל. והשתא מדויק בדברי רש"י ז"ל כל הנ"ל בטוב טעם ודו"ק. ברש"י שם ד"ה לא עלתה לו טבילה. שמא כל מים וכו' ושמא בא ראשו ורובו וכו'. ולכאורה אינו מובן דבגמרא הוזכר חיישינן לג' לוגין. ועי' במהרש"א ומהר"ם ז"ל. ועיקר כונתם בזה כי הדין דג' לוגין לפסול לא שייך בים הגדול רק במקוה ומשום הכי פירש"י ז"ל שמא יהא כ"כ במקום אחד שאפשר שיבוא בו ראשו ורובו והיינו דקאמר ג' לוגין במקום אחד. ומאד נכון לפ"ז הלשון חבית מלאה מים כי לענין לפסול אח המקוה די אם נפלה ג' לוגין מים ואין נ"מ אם הם במקום אחד או לאו. אבל אצל ים הגדול לא שייך הפסול של ג' לוגין רק החשש שמא ג' לוגין עומדין במקום אחד ויבוא בו ראשו ורובו. וזה שייך דוקא באם נפל הרבה מים שמא נשאר ג' לוגין עומד במקום אחד. אבל אם לא נפל רק ג' לוגין בודאי אין שייך לחוש לזה שיהא כולו עומד במקום אחד וק"ל:

בגמרא שם מאי וכן וכו' קמ"ל. והנה באמת קשה להבין מהיכ"ת נאמר כן שיהי' שווין הא זאת עומדת בספק אי קאי היין בדוכתיה או לא ולמה לא נאמר אוקי גברא אחזקיה ולא תטהרנו מספק. והכי אוקי תרומה אחזקיה ולא נטמאנה מספק. ולענ"ד נראה דאם הי' נפלה התרומה בשעת שהטמא עומד שם אז ממילא החזקות הם זו כנגד זו דהחזקה שלו נותנת להחזיק שהיין עומד במקומו והחזקה שלה נותנת להיפך לטהר וצריכין להעמיד כל אחד על חזקתו מקודם. אבל כאן מיירי שהתרומה נפלה אחר שטבל זה ועלה ובעת שעמד שם הטמא לא הי' שום חזקה כנגדו וממילא נתחזק הדבר מתוך חזקתו לחוש שהיין עומד במקומו כי עדיין לא הי' שום כנגד ונשאר החשש אח"כ גם על התרומה. ולפ"ז יובן בטוב טעם דברי רש"י ז"ל ד"ה וכן כבר וכו' שמפרש אחר שטבל זה ועלה כי בהכרח הוא כך כמובן:

במשנה שם מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז וכו'. הנה ברישא דמתני' המחלוקת בין ר"מ לרבנן לענין מלקות ותשלומין תלי בזה דר"מ ס"ל כרע"ק דעדים זוממין קנסא וגמרינן ממוציא ש"ר דלוקין ומשלם. וע"כ הפסוק דכדי רשעתו הוא רק למיתה ותשלומין. ורבנן ס"ל דעדים זוממין ממון ולא גמרינן ממוציא ש"ר ומשום הכי סברי דהכדי רשעתו קאי אף על מלקות ותשלומין. ובסיפא המחלוקת שלהם בשני פעמים מלקות דשם אין שייך הטעם דכדי רשעתו כי ב' רשעות מקרי רק מיתה ותשלומין או מלקות ותשלומין אבל כאן הכל עונש אחד דמלקות. תלוי המחלוקת בזה דמלקות הוא עונש הגוף וצריך התראה מקודם ואין אנו יכולין ללקות המלקות דכאשר זמם רק באזהרה דלא תענה וכיון דכבר לקי משום ל"ת שוב אין אנו יכולין להלקותו מחמת פ"ש. ור"מ ס"ל דיש אזהרה אחרת על עדים זוממין ואין אנו צריכין אותו להלקות משום כאשר זמם כמפורש לקמן בגמרא. ונמצא דהמחלוקת דרישא וסיפא אינם בסוג אחד ומשו"ה שונה המחלוקת שלהם בשני בבות:

ובפירוש דברי ר"מ דאמר שלא השם וכו' פליגי בה רש"י ותוס' דלשיטת רש"י ז"ל הוא נתינת טעם לענוש בשתי רשעות הכא יותר מבמקום אחר. אף דבאמת אמרינן בגמ' דהטעם זה אינו מספיק עדיין נגד הדרש דכדי רשעתו כי בפשטות צריכין לדרשו גם על מלקות וממון בכל אופנים אף שבאים משני פסוקים ועיקר הטעם הוא דילפינן בגז"ש ממוציא ש"ר דלוקה ומשלם וממילא אף אם בא מפסוק אחר ג"כ לוקה ומשלם ולמה צריך הטעם שלא השם וכו'. יש לומר דזה אמר רק לרבנן דאין להם הגז"ש ממוציא ש"ר ומ"מ צ"ל לוקה ומשלם מחמת זה הטעם. אבל באמת לשיטתו דיליף הגז"ש ממוש"ר אין חילוק בין אם באין מפסוק אחד או משני פסוקים. ולפ"ז הוסר קושית התוס' מהלאו דלא תחסום כי שם אזיל לשיטת ר"מ ושיטת התוס' הוא דמה שאומר ר"מ שלא השם וכו' אינו נתינת שום טעם דמחמתו יענש בשניהם. רק בא לומר דעונש תשלומין אין צריך אזהרה ויכולין ללקות על לא תענה כי אם הי' התשלומין צריכין אזהרה אז לא הי' יכולין ללקות על לא תענה בזה ואף דלשיטת ר"מ בסיפא יש אזהרה אחרת לעדים זוממין ומה לו אם תשלומין צריכי אזהרה אם לאו, י"ל כמו שאמרנו לעיל לשיטת רש"י ז"ל דזהו אומר רק נגד הרבנן אף דהם סוברים דאין אזהרה אחרת לעדים זוממין מ"מ לוקה כאן כי עונש התשלומין אין צריך אזהרה וק"ל:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה