אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת מכות › דף ג.

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת מכות · דף ג.

דף ב:

בתוס' ד"ה באומר עדות שקר העדתי. ושוב הוזם וכו'. עיי"ש במהרש"א ז"ל שהביא מסקנת הקושיא כל כמינה וכו'. וצריכים להבין כונתו בזה. ונראה לפרש דלפי דברי התוס' מחדש לנו רב דבזה ג"כ יש דין הזמה דהוא אומר בעצמו שביקש להפסיד את חבירו בעדותו אף דהזמה מצד העדים שהזימו אותו אינו כלום כי צריך שיזומו את שניהם מ"מ החיוב מצד עצמו שאומר שזמם להפסיד ממון חבירו וצריך לשלם חלקו ומאי הקשה כל כמינה כיון שהגיד וכו' הלא עתה בודאי הפסיד את חבירו בעדותו דחבירו מחויב לשלם ומחויב מטעם גורם ומה הקשה הגמ'. על זה מסיק המהרש"א ז"ל דכונת הקושיא הוא דאמת דהוא חייב מטעם גורם אבל מצד דין הזמה אינו חייב דהא הוי כאשר עשה דהזמה מצד העדים לא נחשב הזמה והביטל ג"כ לא מהני ומוכרח לשלם ורב אומר דהדין הוא לשלם מצד הזמה. זהו ביאור המהרש"א ז"ל בכונת התוס' מה שאמרו ושוב הוזם. היינו זה האומר עכשיו עדות שקר העדתי ואח"כ שוב הוזם על דבריו ואף דהזמה אינה כלום מ"מ חייב מחמת עצמו כהנ"ל. ועל זה מסקי התוס' ולא נראה דהא ליתא מאן דמשלם ממון בדין הזמה אלא בעמנו הייתם. לכך מפרשי התוס' דשוב הוזמו שניהם והחיוב הוא על השני עיי"ש. ועי' במהר"ם ז"ל שם שכתב ויש לדקדק דלמה נקט רב במילתי' הזמה הא החיוב אינו מצד הזמה וי"ל דלרבותא נקטיה ג י"ש. והוא פליאה לכאורה דאינו יודע מה מתוקן עתה בתירוצו עיי"ש וצע"ג:

בתוס' שם ד"ה כיצד שמין עיי"ש. והנה באמת תוכן פירוש התוס' הוא כפירש"י. רק דבשאלת כיצד שמין פירש"י ז"ל דקאי על אומדין דמתניתין אם קאי על זכותו או על זכותה עיי"ש, ותוס' מפרשי דהשאלה דכיצד שמין קאי על השני זכותים שיש לבעל במה שהיא תחתיו בשני דרכים או למכור את זכותו וליקח חמשים זוז או שיקנה זכותה בארבעים זוז ויעלה זכותו ששים זוז והם בעדותם הפסידו אותו זאת ועל זה שואל איזה זכות ישלמו עיי"ש בתוס'. אכן בעיקר הדין עולים שניהם בקנה אחד וק"ל:

בתוס' שם מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו וכו' ועוד י"ל שאומרת גרשתני ואע"ג דהאשה שאומרת גרשתני נאמנת וכו' ה"מ היכא דליכא עדים וכו' עיי"ש. והנה נראה דמה דמקשו התוס' ואע"ג וכו' כונתם כיון דהיא בעצמה נאמנת נמצם שהם לא היה מחייבין אותו כלום בעדותם ולא נגמר הדין על ידיהם רק ע"י עצמה. ועל זה מתרצי דהיכי דאיכא עדים לא מהמנא. אבל לכאורה עדיין אינו מתורץ קושיתם דהא בלא הם היא מהמנא בעצמה והי' ג"כ מחויב לשלם. וי"ל דכונתם הוא דמה שהיא אומרת הוא רק מחמת העדים ואם לא הי' העדים לא היתה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני:

אכן עיקר קושיתם אינו מובן לכאורה דסברי שהיא ג"כ מכחשה לומר לא גרשתני א"כ היאך נגמר הדין ע"י לשלם הכתובה כיון שהיא בעצמה מודית ואומרת שהוא אינו מחייב לה וכשלא נגמר הדין על ידה לא שייך דין הזמה לשלם. אך י"ל דאף שאומרת לא גרשתני מ"מ נגמר הדין ע"י לשלם הכתובה שמה שהיא אומרת לא גרשתני אפשר דברצונה יותר לשאר כסות וכשהוא אומר לא גרשתני אנו רואין שרצונו יותר בזכות הכתובה. וכשהוזמו צריכים לשלם לו ההפסד שנחשב אצלו לפי דעתו. דאף שלפי עדותם הוא אינו צריך ליתן שאר כסות מ"מ צריכין לשלם לו הפסד זכות שיש לו בכתובה כי אנו רואין שרצונו יותר בזכות הכתובה ונחשב אצלו להפסד. ועל זה הקשה התוס' אמאי לא ישלמו להאשה מה שנחשב אצלה להפסד דאנו רואין שחפיצה יותר בשאר כסות במה שטוענת לא גרשתני. ותירצו דמיירי דמעשה ידי' שווין כשאר כסות ואין שום הפסד אצלה בעדותן רק לו הוא ההפסד כמובן:

ברש"י שם ד"ה אומדין וכו' עיי"ש. והנה רש"י ז"ל מפרש כפי משמעות לשון המתניתין דאומדין זכות ספיקה וממילא הפירוש הוא דאותו לא ישלמו וכל השאר ישלמו. וא"כ צריך להבין מה שמסיק רש"י ז"ל בלשונו בגמ' מפרש מאי קא מחייב להו תנא וקשה דאם הפירוש של אומדין הוא על זכות ספיקה הלא אנו יודעין דקא מחייב להו התנא המותר של זכות ספיקה. ועיקר שאלת הגמ' הוא על תיבת אומדין אם קאי על זכות פסיקו ואותו ישלמו או קאי על זכות ספיקה ואותה לא ישלמו. וכאשר רש"י מפרש תיכף במתני' הפירוש דאומדין על זכות ספיקה א"כ שוב לא שייך לומר ובגמרא מפרש מאי קא מחייב תנא. וזהו הי' שייך לומר תיכף בתחלת הדבור על תיבת אומדין כמובן. ואפשר לומר דזהו לפי הפירוש וכך שמעתי שמביא רש"י ז"ל אח"כ עיי"ש. דלפי פירוש זה אין בזה שום שאלה רק קאי על זכות ספיקה ואותו ישלמו והשאלה הוא אם שמין בנכסי הבעל או בקרקע המיוחד לכתובה. אך עדיין אינו מכוון הלשון מאי קא מחייב התנא ליתן וצ"ע:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה