אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת כתובות › דף פז.

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת כתובות · דף פז.

דף יט:

סוגיא דהפוגמת.

במשנה הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. הנה ידוע שיטת הרמב"ם ז"ל בזה דפוסק שהפוגם שטרו בתוך זמנו פטור משבועה משום חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו. ותמהו עליו המפרשים הרי כיון שמודה על מקצת כבר אתרע החזקה, ונ"ל ליישב דהנה בתוס' כאן ע"ב דמיפרע לא דייק כתבה דלא שייך כאן מגו דלא פוגם כיון דלא דייק הווי בדדמי כמו"ש בפרק האשה שהלכה גבי מת בעלי במלחמה אינה נאמנת במגו דמת על מטתו משום דאמרה בדדמי. והקשו בתוס' שם מפרק כל הנשבעין גבי שכיר בזמנו נשבע ונוטל אמרינן שם לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שי"ל לא שכרתיך מעולם י"ל שכרתיך ונתתי לך שכרך ושם ג"כ אמרינן בעה"ב טריד בפועליו והווי בדדמי ומ"מ אמרינן מגו ונשארו בקושיא. והנה שם בפרק כל הנשבעין הקשו ג"כ בתוס' שם מפרק האשה שהלכה ומחלקו דלא דמי לשם דבשכיר טוען הבעה"ב ברי וכי אמרינן דהוא מסופק וטוען ברי הווי משקר ויש מגו דלא משקר אבל התם אין ביכולתה לטעון ברי וכל טענתה הוא בדדמי ע"כ לא שייך מגו. וזה החילוק הוא דוקא רק נגד התם דבפרק האשה שהלכה אבל הכא בהפוגמת טוענת ג"כ ברי ואעפ"כ אמרינן דהווי בדדמי ולא אמרינן מגו ומשום הכי נשארו כאן בקושיא וק"ל.

אמנם בספר הפלאה כאן מתרץ הקושיא וזו בטוב טעם דבאמת הפוגמת דמי להאי דפרק כל הנשבעין משום שהיא ג"כ טוענת ברי ובאופן כזה אמרינן מגו כסברת התוס' שם אצל שכיר רק הכא לא שייך מגו דאינה פוגמת כי מה ירויחה בזה הא יש לו לטעון אשתבע לי אף בלא פוגמת ודלמא יטעון הבעל אשתבע לי ויהי' צריכה לישבע ולא חשיב מגו מלא פוגם ע"ש. והשתא לפ"ז ניחא דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דבאמת יש להאמין בפוגמת במגו דלא פוגם רק לא חשיב מגו משום שעל כל אופן יכול לטעון אשתבע לי. אבל בתוך זמנו אם אינו פוגם אז החזקה במקומה עומדת ולא יכול לטעון אשתבע לי וממילא יש להאמין בפוגם במגו דלא פוגם וצדקו מאוד דבריו ז"ל ודו"ק:

שם ברש"י ד"ה מנכסים משועבדים וכו' כתב הטעם משום דאי הוו טעין ליה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן לי' ובשביל לקוחות אנן טענינן וכן הטעם מנכסי יתומים וכו' עיי"ש. והקשה בספר פני יהושע שם מהמשנה דלעיל דכתבו לה נדר ושבועה אין לי עליך אף שהוא אינו יכול להשביע היורשים משביעין אותה הרי אנו רואין בפירוש שאצל היתומי' אין הטעם משום דאביהם הי' יכול לטעון אשתבע לי. והביא שם בשם ספר נתיבות המשפט ליישב כך שם ג"כ הטעם מחמת אשתבע לי שבאמת אביהם הי' יכול להשביעה רק מחמת הפטור מחל לה אבל כנגד היורשים לא פטרה ולא מחלה ועומדים באותו כח שאביהם יכול להשביעה בלא פטור כי באותו אופן שהם עומדים גם הוא יכול להשביעה עיי"ש. והקשה שם עוד הא הוא אינו יכול להשביעה בטענת אשתבע לי דקודם שמת הוי עדיין תוך זמנו וחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ולמה כתב רש"י ז"ל מחמת שאביהם. אא יכול לטעון אשתבע לי' עיי"ש שנשאר בתמי' זו על רש"י ז"ל. אמנם לענ"ד מיושב ג"כ בתירוץ ספר הנתיבות על קושיא ראשונה ג"כ קושיא זו דהכא ג"כ באמת הוא יכול להשביעה בטענת אשתבע לי רק מחמת שהוא קודם מותו הי' תוך זמנו הי' זאת למניעה אבל אם הי' לאחר זמן היינו לאחר גירושין בודאי הי' יכול לטעון אשתבע לי. והם עתה לאחר מותו הווי אצלם לאחר זמן ולכך עומדים באותו כח עצמו כמו אם הי' אביהם באופן זה היינו לאחר זמן כהנ"ל ושפיר הטעם משום אשתבע לי כפירש"י ז"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה