ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת כתובות · דף יט:
עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אמר ר"פ תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי מתקיף לה ר"ה ברדר"י אי הכי אפי' תרוייהו נמי וכו', ולכאורה איני מבין סברת רב פפא הלא ידוע ומוסכם בכל הש"ס דתוך כדי דבור יכולין לעקור דבריהם הראשונים וא"כ היאך חושב אותו אחד במקום שנים. ועוד יש לדקדק למה צריך ר"ה ברי' דר"י להקשות א"ה אפי' תרוייהו נמי ולמסיק אלא תוך כ"ד כדבור דמי הלא הי' יכול להקשות בפשיטות היאך אתה חושב אותו אחד במקום שנים הא תוך כדי דבור יכולים לעקור סהדותם. וחוץ מזה קשה דכפי הנראה מלשון א"ה אפי' תרוייהו נמי משמע דאם הי' פסקינן בתרוייהו דאינם נאמנים הי' ניחא מה דאמר ר"פ דהוו חד במקום שנים ולכאורה אינו מובן כהנ"ל. ואמרתי ליישב כל זה דהנה יש להבין הסברא דתוך כדי דבור כדבור דמי. ויש לומר דבתוך כדי דבור עוקר הוא דבריו הראשונים והווי כלא אמר כלל. אבל הכא לא אמר בתחלה בלא תנאי רק אמר כתב ידו הוא זה ומהשטר מוכח דהמכירה הי' בלא תנאי ע"כ חשיב אצלינו כאילו אמר בפירוש הקיום בלא תנאי. ולפ"ז ממילא לא שייך הכא סברת תוך כ"ד כי השתא שאומר תנאי ג"כ אינו חוזר מכתב ידו והשטר אמת וכל זמן שאומר שהשטר אמת חשיב קיום בלא תנאי וא"כ ממילא השתא נמי עדיין עומד הקיום בלא תנאי והווי אחד במקום שנים. ועל זה מקשה א"ה אפי' תרוייהו נמי אלא אמרינן הני למיעקר סהדותייהו קאתי היינו דבריו הראשונים וממילא שייך הסברא דתוכ"ד א"כ אפי' חד נמי ודו"ק: