אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת ברכות › דף ד.

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת ברכות · דף ד.

דף ב.

בגמרא וחכמים אומרים עד חצות חכמים כמאן סבירי להו אי כר' אליעזר סביר' להו לימר כר' אליעזר (ופירש"י ז"ל דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן) ואי כר' גמליאל סבירי להו לימרו כר"ג ומתרץ לעולם כר"ג ס"ל והא דקאמרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סיג לדבריהם וכו' וכל העובר על דברי חכמים וכו'. ומאוד קשה להבין קושית המקשן הלא זאת מפורש במתניתין בדברי ר"ג דמה שאמרו חכמים עד חצות הוא רק סיג. וכן קשה על התרצן למה צריך לסיים כדתניא הלא מפורש במתניתין בפירוש בדברי ר"ג כנ"ל ומה חידש לנו בתירוצו שצריך להביא סמך לדבריו מברייתא. ועיקר קשה להבין דלקמן (דף ט) מקשה בגמרא ועד השתא לא שמיע להו הא דר"ג ומתרצי הכי קאמרי' ליה רבנן פליגי עלך. ופירש"י ז"ל שם דלא משמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה שאדם שוכב אלא כל זמן שדרך בני אדם לילך לישכב ובהא פליגי אר' אליעזר דר"א סובר דזמן עסק שכיבה אינו רק עד אשמורה ראשונה ולרבנן עסק שכיבה עד חצות עיי"ש. א"כ אנו רואין בפירוש אשר בזה יוכל להיות ג"כ מחלוקת וכאן בקושית הגמ' כפי פירש"י ז"ל תופס אשר אין שייך בזה שום מחלוקת רק כל שדעתו לישן כבר שכב. ועוד צריכין להבין שיטת רבינו יונה ז"ל שמפרש בדברי חכמים אף שהוא רק מחמת הסיג מכ"מ אף בדיעבד הפסיד מצות ק"ש אם לא קרא קודם חצות. והוא נגד סוגית הגמ' (דף ט) דאמר להם ר"ג רבנן כוותי סבירי להו וחייבים אתם לקרות הרי אנו רואין בפירוש אשר בדיעבד אם עבר הסיג לא הפסיד עדיין מצות ק"ש. ומהכ"ת נימא שלדברי חכמים הפסיד מצות קריאת שמע כי באם נאמר שר"ג ורבנן מחולקין בהסיג כשיטת רבינו יונה ז"ל א"כ קשה הלא כבר אמרו לו בניו לר"ג שהלכה כרבים ומה השיב להם חייבים אתם לקרות הלא יחיד ורבים הלכה כרבים שאינם מחויבים לקרות כמובן וחוץ מזה גם הסברא הפשוטה נותנות אשר אף אם עבר הסיג בדיעבד עדיין מוטל עליו חובת ק"ש שהוא מחוייב מדאורייתא ומי יכריח לנו לאמר שלדברי חכמים יפסיד מצות ק"ש וכן קשים לי דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות שפירש על מעשה שבאו בניו מבית המשתה בית משתה היין והביא דבר זה לסייע בו לר"ג ושהוא הורה כדבריו ע"ש. נראה מדבריו ג"כ אשר ר"ג הורה כדבריו אבל לפי דברי חכמים כבר איבד מצות ק"ש וקשה מהיכן הי' להם הוכחה הזאת.

ולענ"ד יש הוכחה לזה מהגמ' כי באמת צריכים להבין מאיזה טעם נפל לבני ר"ג הספק בדברי חכמים שהם אומרים רק מחמת סיג הא לפי רהיטת הלשון יותר שייך לומר כונתם שהוא מצד הדין כמו בדברי ר"א ור"ג. ואם נאמר שהוקשה להם ג"כ קושיות הגמ' אי ס"ל כר"א לימרו להו כר"א אי כר"ג סבירי להו לימרו כר"ג ותפסי ג"כ שאין שייך בזה שום מחלוקת כי כל שדעתו לישן כבר שכב. בודאי הי' להם לידע שהחכמים סוברים כר"ג אביהם ואומרים כן רק מחמת סיג ומה הי' להם לישאול ולספק בזה. ואם נאמר דזאת ידעו ג"כ דהם אומרים רק מחמת סיג רק דהי' להם הספק אם החכמים פליגי בזה על אביהם ר"ג דהם סוברים אם עבר על הסיג כבר הפסיד מצות ק"ש והלכה כרבים או הם סוברים כר"ג דעדיין מוטל עליו חובת ק"ש והסיג הוא רק על לכתחלה והשיב להם ר"ג שהם כוותי' סבירי להו וחייבים לקרות. א"כ הדרן קושיתן מהיכי תיתי נפל בדעתם ספק זה על דברי חכמים שמחמת הסיג יפסיד מצות ק"ש. ולפ"ז מוכרחן לאמר שהספק שלהם הי' אם אפשר לאמר שזמן עסק שכיבה יוכל להיות עד חצות וממילא יותר טוב ללמוד בכונת דברי חכמים שהוא מצד הדין תורה כמו בדברי ר"א ור"ג שהם ג"כ אומרים מצד הדין. וממילא הווין חכמים ור"א בשיטה אחת נגד ר"ג דהפירוש של בשכבך הוא זמן עסק שכיבה ויחיד ורבים הלכה כרבים. ואין כונתם מחמת שהחכמים הם הרבים כי כמ"פ מצינו בש"ס מאן חכמים ר"מ וכדומה רק כונתם הוא מחמת חכמים ור"א שחולקין על ר"ג בפירוש בשכבך. או נלך אחר הסברא שכל שדעתו לישן כבר שכב ולא שייך בזה שום מחלוקת וע"כ מוכרחין לומר שהם סוברים כר"ג אביהם בפירוש של בשכבך ואומרים רק מחמת סיג. ועל זה השיב להם שמוכרח להיות כונת דברי חכמים רק בתורת סיג כי אין באפשרות שתהי' עסק זמן שכיבה ארוך כ"כ עד חצות. ונתודע מדברי ר"ג אביהם שדברי חכמים הס רק מצד סיג מחמת סברא הנ"ל.

וזהו שמקשה כאן הגמ' לפי האמת אי כר"א סבירי להו לימרו כר"א כפי פירש"י ז"ל דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב ואי כר"ג סבירי להו שהזמן כל הלילה כל זמן שבני אדם שוכבין מה זה שהזכירו רק הסיג ולא אמרו הזמן שהוא מצד הדין כי תחלת השאלה הי' על צד הדין ור"א ור"ג השיבו ג"כ מצד הדין וכשהם באים לחלוק על ר"א צריכן ג"כ לאמר מצד הדין ולמה זכרו בדבריהם רק מצד הסיג. ועל זה השיב התרצן כי מהסיג זה נעשה ג"כ דין שאח"כ אבד מצות ק"ש אף שמן התורה עדיין החיוב עליו אך מחמת הסיג עשו בזה לעקור דברי תורה כסברת רבינו יונה והרמב"ם ז"ל ועל זה צריך להביא כדתניא שזו התקנה עשו בחזוק גדול יותר מכל דוכתי. וזאת הוא מפורש רק בהברייתא אבל במתניתין אף שידע שהוא רק מחמת סיג מכ"מ לא נשמע שמחמת זה הסיג נעשה דין גמור שיאבד מצות ק"ש, וזהו שהכריח לרבינו יונה והרמב"ם ז"ל כי הי' קשה להם כונת המקשן והתרצן מה צריך להביא כדתניא ומוכרחין לומר כהנ"ל. היוצא מזה שבפירוש בשכבך סוברים החכמים ג"כ כר"ג רק פליגי בהסיג היינו שהם סוברים שמחמת הסיג נעשה דין גמור. ואין שום רבים מחולקין על ר"ג ואדרבא נגד ר"א יש רבים היינו ר"ג והחכמים. אבל החכמים גופי מאן נימא לן שהם רבים הלא מצינו בכ"מ מכנה על יחיד שם חכמים כמ"ש לעיל. רק בני ר"ג שאמרו יחיד ורבים כונתם על חכמים ור"א והשיב להם אביהם ר"ג אדרבא חכמים כוותי ס"ל נגד ר"א רק מחולקין אתי בענין סיג וצריכים אתם לקרות כדברי הרמב"ם ז"ל שהורה כדבריו כנ"ל ודו"ק:

אמנם עתה שנתודע לנו שבאמת סוברים החכמים כר"ג רק באים נגדו רק לקצר הזמן מחמת הסיג א"כ יש להבין למה נכתב דבריהם קודם דברי ר"ג כי אף שמצד הדין הם נגד ר"א. אמנם כפי שאמרנו עיקר כונתם לאמר נגד ר"ג בהסיג א"כ יותר שייך לכתוב דבריהם אחר דברי ר"ג אכן יש לומר דבאמת בעת שנלמדה המשנה בבית המדרש נזכר מקודם דברי ר"ג ואח"ז דברי חכמים אבל כאשר סידר רבי המשנה סידר מקודם דברי חכמים לפי סדר הלילה כמובן. ועוד י"ל דהנה מדברי ר"ג נשמע שזהו דבר פשוט וידוע שבכל מקום שהוזכר בלשונם עד חצות הכונה שהמצוה עד שיעלה עמוד השחר ומ"ש עד חצות הוא בדרך סיג. ונמצא לפ"ז שבזה שאומרים עד חצות הוא מפורש כמו שאמרו עד שיעלה ע"ה וזהו נגד ר"א כי באו להרחיב הזמן ולחלוק עליו בפירוש בשכבך וא"כ שפיר שייך דבריהם יותר אחר דברי ר"א וק"ל:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה