ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת ברכות · דף ב.
גמרא תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דקתני ערבית ברישא ליתני שחרית ברישא ומתרץ תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול תרומתן ואבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי ביקר יום אחד עכלה"ג. ומאוד קשה להבין (א) כי בכל הש"ס כשמקשה בגמ' ב' קשיות בלשון ועוד הוא באחד משני האופנים. אופן אחד הוא ששני הקושיות יכולין להיות בדרך אחד. אופן השני הוא באם שנתרץ קושיא הראשונה בדרך אחד אז יהי' קשה קושיא השני'. וכאן אם נאמר אופן הא' שאין שום מקום כלל לחובת הקריאה בודאי אין שייך עוד להקשות לתני של שחרית ברישא רק להקשות קושיא אחת לשניהם הן על ערבית והן על שחרית תנא היכא קאי וכו'. ואם נאמר באופן הב' היינו באם שיש מקום לחובת הקריאה ויהי' מתורץ קושיא הראשונה על זה מקשה ועוד הא אם יש מקום לחובת הקריאה ויהי' מוכח מהקרא דבשכבך ובקומך אז ממילא מתורץ גם קושיא הב'. (ב) צריכין להבין כונת המקשן וכי לא ידע מהקרא הזה. (ג) יש להבין למה מסיים הלשון והכי קתני וכו' דכבר מתורץ ב' הקושיות במאי דאמר תנא אקרא קאי כמובן. (ד) קשה להבין הלא בכל הש"ס כשאמר ואבע"א הפירוש הוא כי יש עוד תירוץ אחר שאין צריכין לתירץ הא' אבל כאן עדיין צריכין לתירוץ הראשון לתרץ קושיא הראשונה וממילא מתורץ ג"כ קושיא שני' ולמה צריכין עוד לואבע"א. (ה) יש להבין מה זה שהמקשן תפיס בדעתו לילך דוקא אחר לשון הכתוב גבי תמיד ולא אחר לשון הכתוב גבי בריאת העולם עיי"ש בתוס' והתרצן תפיס דוקא לילך אחר לה"כ בבריאת העולם ובאמת מה שייכות זאת לתמיד כי יוכל היות שהקרבן תמיד נקרב בפעם הראשון ביום תחלה כי הציווי הי' ג"כ ביום ומשום הכי כתוב ג"כ בוקר תחלה אבל כאן התנא מדבר על זמן החיוב שכבר כתוב בתורה חיוב לילה קודם כי הקושיא הב' מוכרח להיות על אופן הב' הנ"ל וממילא חיוב לילה קדמה וצריך להזכיר לילה תחלה ולפ"ז קושיתו אינו מובן כלל לכאורה:
ונראה לענ"ד לתרץ דהנה לקמן בגמ' יש פלוגתא אם ק"ש דאורייתא ודברת בם קאי על ק"ש או ק"ש דרבנן ודברת בם קאי על דברי תורה וסובר המקשן באם נאמר שהתנא סובר דק"ש דאורייתא והזמן כתוב בתורה בשכבך ובקומך ואינו תלוי בזמן לילה ויום רק בשכיבה וקימה א"כ מה זה שהתנא שואל על ערבית ושחרית אלא ע"כ סובר התנא דק"ש רק מדרבנן שתקנו לקרות בבוקר ובערב וכאן הוא עיקר ההתחלה מחיוב ק"ש והוא כמו תפלה שתקנו כנגד תמידין. ועל זה מקשה ב' קושיות. אחד אם כאן הוא עיקר התחלת החיוב צריך לאמר מקודם עיקר החיוב ואח"כ לשאול על הזמן. ועוד אף אם נאמר שבזה ששואל על הזמן ממילא הורה לנו החיוב ג"כ אבל אם עיקר חיובה רק מדרבנן כמו תפלה שכנגד תמידין הי' צריך להזכיר שחרית תחלה כמו גבי תמידין, ועל זה מתרץ תנא אקרא קאי דסובר ק"ש דאורייתא וג"כ ס"ל דהפירוש דבשכבך וכו' לא קאי על שכיבה וקימה רק על זמנו שכיבה וקימה ותלי המצוה בערבית ושחרית ושואל התנא אימתי הוא הזמן שכיבה זו שמחדש לנו התרצן בתירוצו. על זה אמר והכי קתני אימתי הוא הזמן קריאה דשכיבה. ואח"כ אמר ואבע"א אף אם נאמר דק"ש דרבנן וכאן הוא התחלת עיקר חיובה והתנא לא רצה להאריך כאן רק בזה ששואל על הזמן ממילא הורה לנו חיוב ק"ש. אמנם לא תקנו זאת נגד תמידין כמו תפלה כי אין שום שייכות ק"ש לתמידין רק תקנו לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבוקר ובערב ויליף מברייתו של עולם שכתיב ג"כ ערב קודם ודו"ק:
שם ברש"י ד"ה עד וכו' פסק דק"ש שעל מטתו הוא העיקר ובפרשה ראשונה יצא יד"ח עיי"ש והוקשו בתוס' שם ד' קושיות (א') כל הג' פרשיות הי' לו לקרות (ב') הי' צריך לברך שתים לפני' וב' לאחריה (ג') דלקמן אמירן בגמ' דק"ש שעל מטתו אינו אלא מפני המזיקין דאמרינן התם ואם ת"ח הוא אינו צריך (ד') דא"כ פסקינן כריב"ל דתפלות באמצע תקנום ואנן קיי"ל כר"י דצריכין לסמוך גאולה לתפלה אפי' בערבית ומחמת אלו הקושיות מפרש ר"ת שק"ש של ביהכ"נ הוא עיקר וק"ש שעל מטתו הוא רק בשביל המזיקין. ולהבין ולתרץ דברי רבינו הנשר הגדול רש"י ז"ל נראה לענ"ד דאם נעיין בדברי רש"י ז"ל נראה דכוונתו דבק"ש שקורא מבעוד יום לא יצא ידי חובתו רק בק"ש שקורא על מטתו מפני המזיקין יוצא ג"כ ידי חובת ק"ש. וזאת דוקא הוא רק אם התפלל כבר מבעוד יום ועדיין לא יצא יד"ח צריך לצאת בק"ש שקורא על מטתו מפני המזיקין. אבל אם התפלל אחר צאת הכוכבים שיוצא ידי חובתו אז הק"ש שעל מטתו רק להגן מפני המזיקין לחוד. וזהו פירוש הגמרא לקמן (דף ה') אם אדם קרא ק"ש בבהכ"נ אף באופן שיוצא יד"ח מכל מקום צריך לחזור ולקרות על מטתו מפני המזיקין. ואם ת"ח הוא אינו צריך ולקמן (דף ס') הנכנס לישן על מטתו די בפרשה אחת מיירי ג"כ באופן שכבר יצא ידי חובתו ורק מפני המזיקין לחוד בודאי די בפרשה אחת:
ובאמת נוכל לומר אף באופן שעדיין לא יצא ידי חובתו היינו שהתפלל קודם צה"כ מכל מקום כבר יצא ידי ברכות וידי ב' פרשיות כיון שכבר אמר ק"ש על הסדר עם ברכותי'. כי באמת עיקר ק"ש היא פרשה ראשונה והברכות רק רבנן תקנו וקבעום על סדר קריאת ק"ש וזאת יוצא אף שקרא קודם הזמן וכן יוצא בשני הפרשיות ועיקר ק"ש היינו הפרשה הראשונה שצריך להיות בזמנה יוצא ידי חובתה במה שקוראה על מטתו מפני המזיקין. וממילא ניחא ג"כ מה שהקשו התוס' דקיי"ל כר"י דצריכין לסמוך גאולה לתפלה של ערבית ג"כ. ולהנ"ל אתי שפיר דאם התפלל ערבית אחר צה"כ בודאי ניחא. ואף אם התפלל קודם צה"כ ונקרא ק"ש עם התפלה אף שידי חובת ק"ש של לילה עדיין לא יצא מכל מקום כבר סמיך גאולה לתפלה של ערבית וא"ש פסקו של רש"י ז"ל וק"ל: