ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן
מסכת ברכות · דף ג.
בגמרא ת"ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקין:
ומקשה בגמ' מפני חשד ותיפוק לי' משום מפולת ומתרץ בחדתי ומקשה עוד ותיפוק לי' משום מזיקין ומתרץ בתרי אי בתרי חשד נמי ליכא בתרי ופריצי ואח"כ מקשה עוד מפני המפולת ותיפוק לי' משום חשד ומזיקין ומתרץ בתרי וכשרי ושוב מקשה מפני המזיקין ותיפוק לי' משום חשד ומפולת ומתרץ בחורבה חדתי ובתרי וכשירי אי בתרי מזיקין נמי ליכא במקומן חיישינן עכ"ל הגמרא. ולכאורה קשה להבין תיכף בתחלת קושיות הגמרא כפירש"י ז"ל שכוונתו להקשות למה לנו ג' טעמים לדבר אחד דדי באחת מהן וא"כ מה זה הוא שהתחיל להקשות על טעם דחשד שמיותר הוא מחמת שדי בטעם דמפולת הנזכר אחר זה אדרבא יותר הי' שייך להקשות על טעם השני למה לי הלא די בטעם הראשון דחשד לחוד כמובן:
אמנם כאשר למדתי בחומש בפ' אמור אל הכהנים בני אהרן והקשה שם רש"י ז"ל בתחלה אם נאמר בני אהרן למה כתיב הכהנים ואח"כ מקשה למה כתיב בני אהרן. וגם עמדתי בתמי' זו דהי' לו להקשות מקודם בני אהרן ל"ל דמוקדם בקרא. ואמרתי לישב דזאת שייך דוקא במקום שיש מקשן ותרצן אחד מקשה והשני מתרץ אז צריך המקשן להקשות בתחלה מהמוקדם בקראי אבל כאן אין מקשן בפ"ע ואין תרצן בפ"ע רק רש"י ז"ל בעצמו שעיקר דרכו וכונתו לפרש ולבאר כל תיבה ותיבה. וזהו כונתו כאן שמחמת שכתב אח"כ בני אהרן מוכרח מקודם לפרש ביאור תיבת הכהנים מה שבא להורות ואח"כ בא לפרש ביאור תיבו' בני אהרן דמחמת שכבר כתיב הכהני' מוכרחין לבאר מה בא להורות תיבות בני אהרן. ואם הי' מקדים להקשות על בני אהרן ולבאר, הי' פירושו שלא כסדר הכתוב. וזהו נ"ל כאן ג"כ דאם נאמר דיש כאן מקשן בפ"ע ותרצן בפ"ע שאחד מקשה והשני מתרץ הי' צריך רש"י ז"ל לכתוב בלשונו למה לך' ג' טעמים לדבר אחד דדי באחת מהן. אבל כאשר כתב רש"י ז"ל למה שלנו' ג' טעמים וכו' נשמע שאין כאן מקשן בפ"ע ותרצן בפ"ע רק סתם גמרא בא לפרש כונת התנא כסדר הנזכר בברייתא דהטעם דהחשד נצרך באופן שלא שייך מפולת ומזיקין וכן כולם כדי שלא יוקשה "לנו" דייקא ג' טעמים למה. וזהו לפי דעתי כונת רש"י ז"ל במה שדקדק לכתוב כאן תיבת "כלומר" שבא להורות זאת שאינו מקשן בפני עצמו רק הסתם גמ' מפרש כונת התנא על סדר דבריו וכמו שאמרנו כנ"ל ומובן.
אכן אכתי יש לדקדק בגמרא זו. דמעיקרא על טעם דחשד מקשה תיפוק לי' משום מפולת לחוד ומתרץ והדר מקשי ותיפוק לי' משום מזיקין לחוד ומתרץ. ואח"כ כשמקשה על מפולת מקשה ותיפוק לי' משום חשד ומזיקין ביחד וכן כשמקשה אח"כ על מזיקין מקשה ג"כ מחשד ומפולת ביחד. וצריך להבין שינוי לשונות הקושיות למה מעיקרא מקשה רק מדבר אחד ואח"כ מתחיל להקשות מב' דברים ביחד. ונראה לי דכל זמן שיש הו"א שיהי' די להקשות מאחת מהן לא שייך להקשות ותיפוק לי' משנים כי די באחת. אכן כאשר כבר נתודע לנו שאין די באחת מתחיל להקשות ותיפוק לי' משנים. והיינו כפי שאמרנו לעיל שכאן אינו בדרך מקשן ומתרצן רק הסתם גמרא מפרש דברי התנא דטעם דחשד הוא בחדתי דאין שייך בזה טעם דמפולת ובתרי דאין בה טעם דמזיקין. ממילא אין שום שייכות לדבר משניהם ביחד כי על מפולת תשובה לחוד ועל מזיקין תשובה לחוד. אבל אח"כ על הטעם מפני המפולת שלא יהי' הטעם חשד ומזיקין תשובה אחת על שניהם. כי אף על שלא יהי' הטעם חשד לחודי' מוכרחין ג"כ לתרי וכשרי ממילא הוא תשובה ג"כ על מזיקין. ואגב גררא תפס הלשון ותיפוק לי' משניהם ביחד גם על הטעם מפני המזיקין אף דלטעם חשד תשובה לחוד ולטעם מפולת תשובה לחוד ודו"ק: