אור ברסלב
ברכת מרדכי (טרייסטמן) מסכת בבא מציעא › דף ד.

ברכת מרדכי (טרייסטמן)· רבי ברוך מרדכי טרייסטמן

מסכת בבא מציעא · דף ד.

דף ג:

בגמרא מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים שכן הוחזק כפרן. והנה לכאורה יש לדקדק בזה דהא כבר אמר לעיל אבל העדאת עדים דליכא למימר הכי אימא לא ופירש"י ז"ל והתוס' אימא כיון דחשיד וכו' קמ"ל הק"ו ומחמת הק"ו מוכרח דכאן ג"כ שייך אשתמוטי כמו שאמרנו לעיל. ומה מקשה כאן עוד הפעם אחר הק"ו לחלק משום חשיד עד שהוצרך להביא מר"א בר אבין שבכופר הכל במלוה שייך ג"כ אשתמוטי ולא הוחזק כפרן ולא די בק"ו לחוד כמו לעיל.

ונראה ליישב דבשלמא לעיל כשהלימוד דהק"ו הי' מפיו לחוד והוי לימוד גמור אז שפיר נדחה סברת חשיד מפני הק"ו כמו שאמרנו לעיל. אבל עתה כשהלימוד הוא ממה הצד שזהו לימוד קל כי אצל כל אחד יש פירכא שמחמת זה קיי"ל בכל הש"ס דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהו אם יש איזה דבר קל לחלק. כמו כן כאן שיש לחלק משום חשיד ניחא כל הלימוד אף לעיקר דין שבועה. ולא שייך עתה לומר לדחות הסברא משום הק"ו כי כבר נדחה כל הלימוד על דין השבועה ומשום הכי צריך להביא ממקום אחר שיהא נדחה סברת חשיד משום אשתמוטי ונשאר הלימוד במקומו על דין השבועה בהעדאת עדים במלוה. וממילא ממלוה יש לימוד גמור על העדאת עדים בפקדון כי אין ביניהם שום צד חמור לחלק נגד דין שבועה. ואף שיש לחלק משום חשיד אעפ"כ לא נדחה משום זה הדין שבועה שיש מצד לימוד גמור. ויהי' בזה התקנה שכנגדו נשבע ונוטל כמו בכל חשיד וק"ל:

בגמ' שם אלא דקאמר ותנא תונא מי דמי וכו' היכא דאנן סהדי להאי אנן סהדי דהאי ואפי' הכי משתבע אלא כי אמר ותנא תונא אאידך דר"ח איתמר וכו'. קס"ד דלר"ח טעמא דמתניתין משום העדאת עדים וכאידך דר"ח דמחייב לי' שבועה דאורייתא ופירש"י ז"ל עיי"ש. ומקשה בתוס' כיון דלא מצי לאוכוחי הך ברייתא דהילך אלא מכח קמייתא לימא ותנא תונא אקמייתא. ונראה ליישב דרש"י ז"ל לשיטתו ניחא מאוד דלשיטתו ז"ל דמדאוריתא חשיד אמונא חשוד אשבועתא חידש לן ר"ח קמייתא שני דברים א' בדין השבועה מכח הסברא כמו שאמרנו לעיל אך עומד לנו כנגד שלא ליתן עליו השבועה מדאורייתא משום חשיד וממילא יהא נדחה כל הדין שבועה כי כאן לא נוכל לומר שיהי' על שכנגדו כהנ"ל. וחידש לנו דמחמת הק"ו נדחה כאן הסברא דחשיד ונאמר דכאן ג"כ שייך אשתמוטי ויש שבועה מדאורייתא. ועל זה אמר ותנא תונא כי למד דהדין שבועה דמתניתין הוא מטעם העדאת עדים כנ"ל. ועל זה מקשה בגמרא הא במתניתין כי היכא דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי וע"כ השבועה הוא מצד התקנה. הן אמת דהדין שבועה בהעדאת עדים מדאו' מוכח ממתניתין כי אם לא הוה שבועה מדאו' בהעדאת עדים מצד אחד לא הוי מתקני רבנן שבועה דליתא דכותי' בדאורייתא, אבל לא מוכח ממתניתין דנותנים עליו שבועה מדאורייתא. בהעדאת עדים. ובמתניתין הוא תקנת חכמים ומדרבנן לא חשיד אשבועה. ולא בא לדחות הדין שבועה רק דוחה שיוכל להיות דמחמת חשיד נדחה השבועה מדאורייתא אבל בהילך ההוכחה רק על הדין שבועה וזה מוכח שפיר ממתניתין דיש בו דין שבועה וצדקו דברי רש"י ז"ל לשיטתו. אכן לשיטת התוס' דסברי לעיל דאף מדאורייתא חשיד אממונא לא חשיד אשבועה בא ר"ח העיקר לחדש דיש בהעדאת עדים דין שבועה ועל זה אמר ותנא תונא. והשתא כמו שמוכח הדין דהילך כמו כן מוכח הדין שבועה דהעדאת עדים. וע"כ מוכרח התוס' לפרש דעתה תפס סתם דמי דתפיס חשבינן לי' טפי מהעדאת עדים רק כאלו כל אחד מודה לחבירו:

תוכן העניינים

ברכת מרדכי (טרייסטמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה