ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קצב
(מג"א סק"ב) אע"ג (דק"ש אומר ברכה) [דבברכות ק"ש אומר ברכו] וכו' ונ"ל דברכות ק"ש אע"פ שיצא וכו' והנה תירוץ זה מספיק על (בהג"ש) [ברכות ק"ש], אבל על בה"ת לא תירץ כלום דשם ל"ש אע"פ שיצא וכו' וצ"ל דבה"ת דילפינן מבמקהלות ברכו את ה' לכך תקנו לישנא דקרא אבל בבהמ"ז נברך עדיף שלא להוציא [וכו']:
הגהות וחדושים (יא) פי' דבריו ז"ל דהסמ"ע גריס בד' הטור שהרי הקפידו חז"ל בזימון ועל ברכה ד' בוא ור"ל דתרתי קאמר, והמג"א מיאן בזה וגריס על בלא וא"ו, דחדא קאמר, ולכן נדחק לפרש דעובדא דאביי איירי שהי' מזמן עליהם וכו' ע' מחה"ש ולבוש"ר בזה, אבל רבינו דעת אחרת יש לו דגריס שפיר כסמ"ע ועל בואו, ומ"מ לדינא לא ס"ל הכי אלא דבג' פועלים מסובין יחד צריכים זימון ואע"ג דדוחה ראית המג"א מאביי וגם פירושו ד' הטור מ"מ לדינא ס"ל כמג"א ובפירוש ד' הטור כ' דהא דקאמר לא הקפידו בזימון היינו כשא' מהם הוא אינוש דעלמא, והעלה בזה דין חדש שלא שערוהו קמאי ז"ל וכמבואר בפנים ודו"ק. ומ"ש לפני זה לסתור ראית המג"א מאביי, כוונתו למה דאי' לעיל בסי' קס"ז סי"א, וע"ע במג"א להלן סי' קצ"ג סק"ח דהסיבה יחד היינו על שולחן א' ובלא"ה לא יכול לזמן עליהם: