ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קצא
(מג"א סק"א) מקצרין וכו' ול"נ דה"פ בטור וכו' וע"כ מיירי שהי' מזמין עליהם וכו', ואמ"ו דגבי אביי משמע דלא הי' מזמן עליהם (במשמע) [דמשמע] שהי' אביי בה"ב שלהם, וכשבה"ב מסיב עמהם (צריך) [צריכים] לברך ד' ברכות כתקנתן [כדבש"ע בסמוך] וא"כ עכצ"ל דלא הי' מיסב עמהם בשולחן אחד וזה לא מיקרי בה"ב מיסב עמהם [כמ"ש בסי' קס"ז] וא"כ ע"כ (אזימן) [לא זימן] עליהם, ופי' הטור דודאי (יא) אם הסיבו ג' פועלין יחד חייבין לזמן והא דפטירי מזימון היינו אם היו רק ב' פועלים וא' שאינו פועל מיסב עמהם דאז א"י לזמן משום דהפועלים א"י לברך רק ב' ברכות והוא חייב לברך ד' ברכות, והנה עוד יש להקשות (כדברי) [בדברי] הטור שכ' שהרי הקפידו חז"ל בזימון ועל ברכה ד' ולא הזכיר הטור שהרי הקפידו חכמים גבי פועלים לכלול ג' בשני', וצ"ל דהא דכ' הטור שהרי הקפידו בזימון היינו [משום] (שצריך) [שצריכים] לכלול ברכה ג' בב', דע"כ לא מיירי אלא שהי' ב' פועלים וא' שאינו פועל מיסב עמהם ואז א"י לזמן משום שהם מחויבים לכלול [הג' בשני'] אבל כשהם (ב') [ג'] פועלים (חייבין) מסובין יחד (מוכח) [מודה] הטור דחייבין לזמן, ולק"מ קושית האחרונים עליו [כיון שגם זה שהקילו חז"ל בהם לכלול הג' בשני' נכלל בדברי הטור לפי פי' זה]: