ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קפו
(מג"א סק"ג) ואפי' גם הבן וכו' כ"ז סוף פסחים גבי הא דרב ששת, דה"ק התוס' הא דר"ש הוי תרי דרבנן וצ"ל תרי דרבנן יכול להוציא חד דרבנן, ומ"ש תוס' (סוף פ"ב) דמגילה חולקים דתוס' הקשו שם הא תנן בן מוציא את אביו וכו' ותירצו דהכא מיירי שהבן אכל כדי שביעה וכו' והקשו מהא דר"ש הוי תרי דרבנן ותי' דר"ש הוי קודם לכן חד דרבנן קודם שהי' סומא משא"כ במגילה דלעולם הוי תרי דרבנן, וז"ש דוקא במגילה דינא הכי כמ"ש (סי' תרפ"ט סק"ד), ול"ד למ"ש לעיל (סוס"י קפ"ד) דהתם יכול הקטן לאכול כדי שביעה וכו', והא דכ' התוס' דמיירי שאכל כד"ש וכו' היינו לפי' הא' שתירצו בתירוץ א', אבל לפי' ב' דמסקי התוס' (על) הואיל ויכול להיות חד דרבנן א"כ לא צריכים לתירוץ א', דס"ל אפי' (לאכול) [לא אכל] כד"ש רק כיון דיכול לאכול כדי שביעה, ויהי' חד דרבנן (ס"ל דזהו) [זהו] טופס דברי המג"א (וכזא) [מיהו ז"א] דלא דמי כלל לר"ש דגבי' שפיר אמרינן כיון שהי' קודם לכן חד"ר יכול להוציא דלא אמרינן בתר השתא אזלינן, משא"כ גבי קטן, ממ"נ אי בתר השתא אזלינן הוי ליה תרי דרבנן ואי לא בתר השתא אזלי' אלא כיון דיכול להיות חד"ר א"כ איפכא נמי נימא גבי אביו דהא ג"כ יכול לאכול כד"ש ויהא חייב מד"ת וא"י להוציא מד"ת דכמו דאמרי' דיכול להוציא לידי חד"ר מטעם זה, ה"ה דאמרי' כן דיכול לבוא לידי ד"ת, וא"כ ליתא לדבריו: