ברכת יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
או"ח · סימן קפה
(מג"א סק"א) ונ"ל דאם מחמת אונס וכו', וצ"ל ממ"נ היכא מיירי דא"ל דאיירי אחר שנתעכל עבר האונס [א"כ] מאי אתי לאשמעינן דיצא מאי הו"ל למיעבד, וצ"ל דמיירי אף קודם העיכול עבר האונס אפ"ה יצא, וא"צ לברך אח"כ וצ"ל דהרהור כדיבור דמי (ממ"ש מוכח הפוכו בתוך דב"ק קאמר עלה) [נראה דכצ"ל וממ"ש בהך דב"ק מוכח הפוכו דקאמר עלה] אמר רבינא ז"א הרהור כדיבור דמי וכו' אלא מאי הרהור לכ"ד, למה מהרהר כדי שלא יהא העם יושבין וכו' ע"ש, הרי לפניך דהרהור לכ"ד כמ"ש המחבר ובלבד שיוציא וכו' ולאפוקי מדעת הרמב"ם שפסק אם מהרהר בלבו יצא, דראי' המחבר מהש"ס הנ"ל דב"ק צריך לברך שלא יהא העם יושבין וכו' אבל אם טבל קודם שנתעכל צריך לחזור ולברך בשלמא על הרמב"ם לק"מ די"ל דהא דפסק מהרהר בלבו יצא, היינו אם ראוי להוציא בשפתיו ומהרהר בלבו יצא, אבל אם לא ראוי להוציא בשפתיו לא יצא דכל הראוי לבילה וכו' אבל על מג"א דקאמר אם הי' חולה ואנוס שא"י וכו' ואפ"ה כ' דיצא צריך עיון: (שם סק"ג) שא"י לדבר וכו', ובטו"ז סק"ב, אם בירך וכו' ע"ש מה שהקשו דברי הרא"ש אהדדי ודברי המחבר כאן ע"ש, והל"ח כ' דהרא"ש פרק א"ע הם עיקר ע"ש וז"ש באמת המחבר אפי' נשתכר וכו' א"כ למה נסתפקו אח"כ בספיקא התוס' והרא"ש וי"ל דודאי אם הוא שכור שא"י לדבר וכו' כיון שיכול לדבר בפ"ע,, אף אם אינו רשאי להתפלל מ"מ יכול לברך בהמ"ז דלבהמ"ז א"צ כ"כ דעה צלולה כמו בתפלה וע"ז לא נסתפקו התוס' והרא"ש רק בשכור שהגיע לשכרותו של לוט, והא דנקטו התוס' והרא"ש בלשונם סתם שכור משמע דמיירי בשכור דמיירי בש"ס והיינו שא"י לדבר וכו' (וי"ל) [י"ל] דודאי לישנא דש"ס מיקרי סתם שכור בהגיע לשכרותו של לוט, והא דקאמר ה"ד שכור כל שאינו יכול לדבר וכו' ר"ל ה"ד התחלת שכור דאסור להתפלל כל שא"י לדבר וכו' אבל סתם שכור בהגיע לשכרותו של לוט דבזה נסתפקו (חז"ל) [תוס' ורא"ש]: