ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קיד
שם בגמרא דתנן ר' יהודה אומר משום ראב"ע הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שנאמר שמע ישראל וכו'. עיין בצל"ח לעיל בדף י"ג ע"ב ד"ה ורבנן שכתב דהדרשה הזאת הוה רק אסמכתא בעלמא ולא דרשה גמורה דלפי המבואר בש"ס כאן ס"ל לראב"ע דצריך רק לכתחלה להשמיע לאזניו ואילו הוה זאת דרשה גמורה והחיוב להשמיע לאזניו הי' מה"ת לא הי' מקום לחלק בין לכתחלה לדיעבד דבמה שהוא מה"ת אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד דרק בקדשים בעינן קרא מיוחד לעכב ולא בשאר כה"ת עיי"ש. והנה מ"ש הצל"ח דבדבר שהוא מה"ת אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד דרק בקדשים בעינן קרא מיוחד לעכב ולא בשאר מיל' כונתו בודאי לדברי התוס' בגיטין ג' ע"ב ד"ה וכי שכ"כ דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד, אכן ד"ז אינו ברור עוד כי מצאנו להתוס' שכתבו גם להיפוך מזה בפסחים י"א ע"א ד"ה קוצרין שכתבו ואין לתמוה מי איכא מידי דמדאורייתא לכתחלה אסור ובדיעבד שרי דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב לעכב כגון קדשים עיי"ש הרי דס"ל דלאו דוקא בקדשים אלא אפי' בשאר דברים שהם מה"ת יש לחלק בין לכתחלה לדיעבד, אמנם בגוף הדבר שכתב הצל"ח דלראב"ע ל"ה החיוב להשמיע לאזנים רק מדרבנן יש להביא סמוכין לזה מדברי הרמ"ז (הובא בקהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ב אות צ' סי' תנ"ו) שכתב בשם הרב מ' בצלאל דכל צריך פירושו מדרבנן דאי מדאורייתא חייב מבעי' לי' עיי"ש וה"נ מדקאמר ראב"ע צריך להשמיע לאזניו ע"כ דרק מדרבנן קאמר דאילו מדאורייתא הול"ל חייב להשמיע לאזניו וכאמור: