ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קיג
שם ברש"י ד"ה ברכה וכו' דאמור רבנן כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן (פסחים ז' ע"ב). (א) יש להעיר בהא דתקנו חז"ל דיש לברך עובר לעשיית המצוה ולאו דוקא בברכות המצות אלא בכל הברכות הדין כן ואמאי לא חיישינן שמא אחר הברכה לא יעשה המצוה או לא יהנה ונמצא שברך לבטלה וכמו דאמרינן בנדרים י' ע"א ר"ש אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה וכו' ת"ל קרבן לה' וה"ט משום דחיישינן אם יקדים השם תחלה שמא לא יגמור אח"כ הדיבור וקא מפיק ש"ש לבטלה, ונראה דמשו"ה בברכה לא חששו לזה. דאף אם אחר שברך לא יעשה המצוה או לא יהנה ג"כ ל"ה ברכה לבטלה כיון דעכ"פ בשעת הברכה הי' דעתו לעשות המצוה או ליהנות וכ"כ הריטב"א בחולין ק"ו הובא בשערי תשובה סי' קנ"ח ס"ק א' דאם ברך ענט"י ונמלך שלא לאכול ל"ה ברכה לבטלה עיי"ש, ויש להביא סמוכין לזה מדברי הרא"ש תענית פ"א סוסי' י"ז שכתב דאם בשעה שהתפלל הי' דעתו להתענות אף שאח"כ אכל לא מקרי שקרן בתפלתו, וה"נ י"ל דאם בעת שברך הי' דעתו לעשות המצוה או ליהנות לא מקרי ברכה לבטלה, ובמק"א הערתי לענין הא דאמרינן בפסחים מ"ו ע"ב דעוברין על ב"י כשמפרישין חלה והחמיצה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה והרי אם ישאל יהי' נמצא שהברכה שברך בשעה ההפרשה הוה ברכה לבטלה ואינו רשאי לפ"ז לישאל וכתבתי לפי המבואר במג"א סי' רט"ו ס"ק ו' דהאיסור של ברכה לבטלה ל"ה רק מדרבנן א"כ שפיר י"ל דהוה בידו לישאל דבאיסור דרבנן מקרי בידו וכדוגמא שכתבו התוס' בפסחים ל"ח ע"א ד"ה אבל דאם מחיצה לקלוט מדרבנן חשוב מעשר שני נאכל בכל מושבות כיון דמדאורייתא מותר להוציאו ולפדותו ורק מדרבנן אסור עיי"ש ופלפלתי בזה, ולהנ"ל י"ל בפשיטות דכמו בבירך ונמלך ל"ה ברכה לבטלה ה"ה אם נשאל אח"כ ג"כ ל"ה ברכה לבטלה ועוד כש"כ הוא דשאלה עדיפא מנמלך דבנמלך לא עשה כלל המצוה משא"כ בשאלה עשה המצוה ורק אח"כ עקר אותה ולפ"ז אם בנמלך ל"ה ברכה לבטלה בשאלה לא כש"כ, ועיין בח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ב שכתב ג"כ דבשאלה ל"ה ברכה לבטלה למפרע וזה משום שכן היתה המצוה שיפריש באופן שיהי' אח"כ היתר ע"י שאלה עיי"ש ולפמ"ש בלא"ה י"ל כן וכמו שביארנו, ואולי י"ל דאין לדמות שאלה לנמלך דבנמלך ל"א רק דל"ה ברכה לבטלה למפרע ואה"נ דגם בשאלה ל"ה הברכה שברך ברכה לבטלה, אבל עדיין קשה איך רשאי לשאול הרי עי"ז יצטרך לחזור ולברך שנית ואסור לגרום ברכה שא"ל וכמו שאמרו ביומא ע' דהכה"ג הי' קורא ביוה"כ פרשת ובעשור שבחומש הפקורים בע"פ כדי שלא יצטרך לחזור ולברך דאסור לגרום ברכה שא"צ. אמנם אי משום הא לא אריא דיוכל לצרף הטבל הנולד ע"י שאלה עם טבל דמעיקרא ויפריש על שניהם ביחד ואז לא יגרום כלל ברכה שא"צ ע"י השאלה דבלא"ה צריך לברך על הטבל דמעיקרא. ומלבד זה י"ל דהרי ר"ל פליג בש"ס דיומא שם וס"ל דה"ט שהי' הכה"ג קורא בע"פ משום פגמו של ראשון ולא משום שיגרום ברכה שא"צ ומשמע דאין איסור לגרום ברכה שא"צ ועיין ברמב"ם פ"ג מה' עבודת יוה"כ ה"י דנקטינן כר"ל וא"כ גם בשאלה אין לחוש לגרום ברכה שא"צ ודוק:
ב ובדרך הפלפול קצת י"ל בישוב ההערה הנ"ל מרוע תקנו הברכות עובר לעשי' ולא חשו להא דר"ש דלא יאמר אדם לה' עולה שמא ימלך דהמעיין בש"ס דנדרים שם בדף י' יראה דהש"ס השתמש בהא דר"ש להסביר שטת האומר דכינוין לשון שבדו להם חכמים הם והיינו דלכן המציאו חז"ל הלשונות האלה משום דחששו אם יאמר קרבן שמא יאמר לה' ולא יאמר קרבן וקא מפיק ש"ש לבטלה וכמה דס"ל לר"ש לא יאמר אדם לה' עולה וכו' ויש לפ"ז להבין מדוע לא ניחא לי' גם לאידך מ"ד בש"ס שם דס"ל דכינוין לשון אומות הם למימר הכי, וצ"ל דמ"ד הזה יחלוק על ר"ש ויסבור דמותר להקדים השם לעולה ולא חיישינן שמא ימלך, וא"כ לא הוצרכו חכמים כלל להמציא הכינוים וע"כ ס"ל דכינוין לשון אומות הם, ולפ"ז כיון דנקטינן ג"כ כמ"ד דכינוין לשון אומות הם כדאיתא ברמב"ם פ"א מה' נדרים ה' ט"ז ממילא לא קיי"ל כר"ש ולא חיישינן שמא ימלוך ולכן שפיר תקנו חז"ל לברך מקודם. ועיין יומא ל"ט ע"א במתניתין טרף בקלפי וכו' ואומר לה' חטאת והקשו בתוס' ישנים ד"ה ואומר בשם ה"ר אלחנן אמאי לא קאמר חטאת לה' כמו דס"ל לר"ש לא לימא אינש לה' קרבן אלא קרבן לה' ולהנ"ל נכון דלקושטא דמילתא לא קיי"ל כר"ש כיון דנקטינן כמ"ד דכינוים לשון אומות הם וא"כ שפיר מותר להקדים השם וכאמור. (ודרך אגב אזכיר בזה מה שראיתי דבר פלא בביאור אהבת יונתן על ההפטורות שנדפס כעת בתוך החומשים שכתב בהפטרה לפ' בלק על מאמר הכתוב במה אקדם ה' זכו' וז"ל ועוד יש טעם אחר דהנה הכה"ג ביוה"כ אומר חטאת לה' ואמרינן התם הטעם במה דלא אמר לה' חטאת דשמא ימות בינו לבינו ונמצא מוציא ש"ש לבטלה ולכך אין פותחין בשם מטעם הנ"ל וכו' עכ"ל והשתוממתי על המראה דהרי הכה"ג ביוה"כ באמת אמר לה' חטאת כדאיתא בש"ס דיומא שהבאתי טרף בקלפי וכו' ואומר לה' חטאת והתוס' אמכם הקשו מדוע אמר כן ולא חטאת לה' ותירצו שכן הוא לשון הכתוב אבל לקושטא דמילתא אין חולק בזה דהכה"ג אמר לה' חטאת ולא חטאת לה'):
ג ובזה הי' מקום לומר פרפרת נאה להסביר דברי הירושלמי הובא בתוס' סוכה ל"ט ע"א ד"ה עובר דבהך מילתא אי יש לברך עובר לעשי' נחלקו ר' יוחנן ור"ה דר"י ס"ל מצות מברך עליהן עובר לעשייתן ור"ה ס"ל בשעת עשייתן ויש להבין באיזהו סברא נחלקו ולהנ"ל יתבאר הענין בטו"ט דר"י הוא דס"ל בנדרים שם דכינוין לשון אומות הן וע"כ דלא ס"ל כר"ש וכמו שכתבנו ולכן קאי בשטתי' ושפיר ס"ל דיש לברך עובר לעשי' אולם ר"ה יסבור כאידך מ"ד בנדרים שם דכינוין לשון שבדו חכמים הם והיינו משום דחשו שמא ימלך כר"ש דס"ל דלא יאמר לה' קרבן אלא קרבן לה' ולכן גם בברכות ס"ל דאין לברך רק בשעת עשי' דשמא ימלך וכנ"ל ודו"ק: