אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שני › קיא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שני · קיא

קי

שם ברש"י ד"ה תרתי ש"מ כי דרשת נמי שמע בכל לשון שאתה שומע ש"מ כמי דצריך להשמיע לאזניו עכ"ל (א) עיין בפנ"י כאן שהביא בשם הרשב"א שביאר דכונת רש"י היא מדאיצטריך שמע לאשמעינן בכל לשון ממילא שמעינן דכשלא השמיע לאזנו לא יצא דאס"ד דיצא ע"כ דיוצא ג"כ בהרהור וממילא דלא בעינן לה"ק דבהרהור ל"ש לשון וכו' עיי"ש ונראה להסביר הדברים עפ"י דברי התוס' בסוטה ל"ג ע"א ד"ה ור"י שהוכיחו דר"י דס"ל בש"ס שם דחליצה צריכה להיות בלה"ק ע"כ ס"ל דקריאה מעכבא דאין סברא לומר דאם לא קראה היבמה כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב עיי"ש וה"נ אם נאמר דא"צ להשמיע לאזניו וממילא דה"ה דיוצאין בהרהור ע"כ דיוצאין אף בלא לשון כלל דבהרהר ל"ש לשון וא"כ איך שייך לומר שאם אמר בשאר לשון אין יוצאין שנצרך לאהוי זאת מקרא, הלא אין סברא לומר שבלא שום לשון יהי' יוצאין ובשאר לשון חוץ מלה"ק לא יהי' יוצאין וא"כ מדאיצטריך לאתוי שאר לשון ע"כ ש"מ דצריך להשמיע לאזניו וכאמור. ועיין לעיל בחידושינו לפרק קמא מאמר פ"ח שפלפלנו בסברת התוס' בסוטה שהבאנו וכתבנו שמצאנו לפעמים גם שחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק ואם נמצא שלא כיאות מזיק עיי"ש שהבאנו כמה דוגמאות לזה, וקצת י"ל דד"ז תליא במה שחקרנו במק"א אם המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב או לא, דאם נאמר דלעולם אין המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב שפיר י"ל כסברת התוס' בסוטה הנ"ל דאין סברא לומר שעיקר הקריאה שהיא המסבב לא תהי' מעכבת ולה"ק שמתיחס אל הקריאה כמו מסובב להמסבב יהי' מעכב, אכן אם נאמר דלפעמים גם המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב ליתא לסברת התוס' הנ"ל דאה"נ די"ל דהקריאה עצמה אינה מעכבת ולה"ק מעכב, ושם כתבתי דבחקירה זו אי המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב נחלקו שני מקומות בש"ס הסותרים זא"ז דבמכות כ"ב ע"ב איתא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה ומשמע דגברא רבה עדיף מס"ת אולם בקידושין ל"ג ע"ב איתא מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ אלמא דס"ת עדיף מגברא רבא והיינו דהש"ס בקידושין קאי בסברא דלעולם לא יוכל המסובב להיות עדיף מהמסבב ולכן ס"ל דס"ת עדיף מגברא רבה, דכל כח הת"ח הוא התורה שלמד וא"כ הוה לגבי ס"ת כמסובב לגבי מסבב וממילא הס"ת שהוא המסבב עדיף, אמנם הש"ס במכות יסבור דהמסובב יכול להיות עדיף מהמסבב ולכן ס"ל דגברא רבא עדיף מס"ת אף שהוא לגבי ס"ת רק כמסובב לגבי מסבב ויש להביא עוד דמיון לזה מדברי המשנה בשבועות פ"ז מ"ב ר"מ אומר דמיהן (של פירות המתקיימים בארץ) מתבערין עד ר"ה אמרו לו להן אין ביעור ק"ו לדמיהן ועיין להר"ע מברטנורא שם שפירש דר"מ ס"ל מחמיר אני בדמייהו יותר מבהן עצמן עיי"ש וי"ל דהפלוגתא הזאת תסוב ג"כ על קוטב החקירה הנ"ל אם המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב. דחכמים ס"ל דלעולם אין המסובב עדיף מהמסבב ולכן ס"ל דאם הפירות עצמם שהמה המסבב א"צ ביעור מכש"כ דמיהן דל"ה רק המסובב בודאי א"צ ביעור, אמנם ר"מ יסבור דהמסובב יכול להיות עדיף מהמסבב ולכן ס"ל אף דהפירות עצמם א"צ ביעור מ"מ דמיהן צריכין ביעור ודוק:

ב ודע דמדברי הרשב"א שהבאתי דחדית לן דהיכי דבעינן שתהי' האמירה בלה"ק ההכרח להשמיע לאזנים דוקא דאל"כ ע"כ סגי גם בהרהור ובהרהור ל"ש לשון. יש לנו ללמוד מילתא חדתא לענין הא דנחלקו הפוסקים בכמה דברים אי כתיבה הוה כדיבור, דאפי' אם נניח דהוה כדיבור זה דוקא היכי שאין קפידא באיזהו לשון הוה האמירה, אבל היכי שהאמירה צריכה להיות בלה"ק דוקא, בזה לכ"ע כתיבה לאו כדיבור דמי, והסברא עפ"י מה שהעלה מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חיו"ד ח"ר סי' ס' אות ג' דאף דכתיבה כדיבור דמי מ"מ היכי דבעינן להשמיע לאזנים לכ"ע כתיבה ל"ה כדיבור כיון דסוף כל סוף לא שמעו האזנים עיי"ש (ועיין בתשו' רעק"א סי' ל' שכתב ג"כ הכי דאף דכתיבה כדיבור מ"מ ל"ה רק כשפתיו נעות וקולו לא ישמע עיי"ש) וא"כ היכי דבעינן שתהי' האמירה בלה"ק שאז ע"כ בעינן להשמיע לאזנים כסברת הרשב"א דאל"כ הי' מועיל הרהור ובהרהור ל"ש לשון כנ"ל ממילא ל"מ כתיבה, ובזה יעלה בידינו ענין נחמד לבאר דברי התוס' בגיטין ע"א ע"א ד"ה והא שכתבו בתירוץ בתרא דלכן ממעטינן חרש, וחרשת מחליצה לפי שאינם באמר ואמרה אע"ג דיכולים להגיד ע"י הכתב דחשוב הגדה כדאיתא בש"ס שם כיון דילפינן וענתה מוענו הלוים שהאמירה צריכה היות בלה"ק מינה נמי שמעינן דהוה בפה כמו בלוים עיי"ש ויש להבין מה ענין זל"ז וכי בשביל שילפינן בגז"ש מלוים דהאמירה צריכה להיות בלה"ק בשביל זה מוכרחים אנחנו כבר להניח דצריכה להיות בפה דוקא כמו בלוים ולא בכתב, ולהנ"ל דברי התוס' מאירים ומזהירים דבאמת שני הדברים האלה תלוים זב"ז דאם ידענו מגז"ש מלוים דהאמירה צריכה להיות בלה"ק אז ע"כ ל"מ בכתב דהיכי דיש קפידא על הלשון אז ההכרח להשמיע לאזנים דוקא וממילא ל"מ בכתב וכאמור, ולפ"ז י"ל דמ"ש התוס' דמשום דילפינן מלוים שצריכה להיות האמירה בלה"ק ה"ה דצריכה להיות גם בפה כמו בלוים אין הכונה דרק משום דילפינן מלוים דוקא שצריכה להיות בלה"ק צריכה להיות בפה כמו בלוים רק כיון דיש לנו בכלל לימוד שצריכה להיות בפה מזה עצמו ידענו שצריכה להיות בפה כי שני הדברים האלה תלוים זב"ז וה"ה אם הי' הלימוד יוצא ממק"א ג"כ הי' כן וכאמור ונרויח בזה לישב קושיא אחת גדולה שהקשה מו"ז מאוה"ג זצלל"ה בספרו שם על תירוץ התוס' בגיטין הנ"ל דה"ט דצריכה בחליצה להיות האמירה בפה משום דילפינן וענתה מוענו הלוים א"כ מה מקשה הש"ס בסוטה ל"ב על ר' יהודה דיליף לה"ק בחליצה מככה האי גז"ש דוענתה ואמרה מה עביד לי' דילמא איצטריך לי' גז"ש להורות דל"מ בכתב וזה קושיא גדולה ולהנ"ל הענין נחמד ונעים דע"ז שהאמירה צריכה להיות בפה ולא בכתב א"צ לימוד מיוחד דזה כבר נכלל בהא דילפינן דהאמירה צריכה להיות בלה"ק ולא איכפת לן כלל מאיזהו מקום ידענו דצריכה להיות בלה"ק ורק כיון שידענו דהאמירה היא בלה"ק דוקא ממילא מוכח דצריכה להיות בפה וא"כ כיון דיליף ר"י לה"ק מככה שפיר מקשה גז"ש דוענתה ל"ל לדידי', דל"ל דאתיא שתהי' בפה דע"ז ל"צ קרא כלל וכמו שביארנו. אמנם בעיקר דברי הרשב"א שהבאתי שתפס כ"כ לדבר פשוט דבהרהור ל"ש לשון לא זכיתי להבין דאיך אפשר לומר דבהרהר ל"ש לשון הרי כשאדם מהרהר בלבו ההכרח ג"כ שיהרהר באיזהו לשון שיהי' ומצאתי בשאג"א סי' ז' שתמה כן ע"ד הרשב"א עיי"ש:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה