ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קי
שם בגמרא ות"ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע. עיין בש"ע או"ח סי' ס"ב סעיף. ב' דנקטינן כן לדינא דק"ש יכולין לקרות בכל לשון ועיי"ש בסעיף ד' דמי שאינו יכול לקרות ק"ש בפה כגון חולה או עומד במקום מטונף יכול להרהר בלבו ויוצא עיי"ש ונסתפקתי אם בכה"ג שמקיים ק"ש ע"י הרהור ג"כ יוצא אם מהרהר בכל לשון או דילמא בכה"ג צריך להרהר דוקא בלה"ק אבל בשאר לשון ל"מ ומקום הספק הוא כיון דבאמת קיי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ומה"ט במקום דליכא אונס אין יוצאין ידי ק"ש ע"י הרהור והא דבמקום אונס מהני הרהור ילפינן בירושלמי הובא בב"י בסי' ס"ב שם מדכתיב אמרו בלבבכם, א"כ י"ל דלא מרבינן רק אם מהרהר בלה"ק דכתיב להדיא אבל לא כשמהרהר בשאר לשונות דג"כ לא אתיא רק מריבוי דדרשינן שמע בכל לשון שאתה שומע, משום דריבוי לא קאי רק על דבר המפורש בתורה ולא על דבר דאתיא ג"כ רק מריבוי, ויש להעיר בזה מדברי הר"ע מברטנורא בנגעים פ"א משנה א' שכ' דבנגעים אין מצטרפין רק שני אבות או אב ותולדה דידי' אבל שתי תולדות אין מצטרפין כיון דעיקר הצירוף בנגעים ילפינן מדכתיב והי' ולא כתיב והיו עשה כל הנגעים אחת א"כ לא קאי הריבוי רק על אבות דכתיבי להדיא ולא על תולדות דאתי מריבוי עיי"ש וה"נ י"ל דהריבוי שיוצאין ק"ש בשאר לשונות לא קאי רק על אמירה בפה דכתיבה בהדיא ולא על הרהור דג"כ לא אתיא רק מריבויא. אמנם גוף ד"ז אי ריבוי קאי על ריבוי הנה הוא איבעיא בירושלמי הובא בשעה"מ פ"ו מגירושין ה"א עיי"ש דקא מבעי' לי' חצירו של שליח מה שתעשה כידו וביאר בספר שדה יהושע הובא בשעה"מ שם דהאיבעי' הוא אי כמו דמרבינן חצירה של אשה מידה ה"ה דמרבינן גם חצירו של השליח כיון דהוה כעצמה של אשה או דילמא כיון דשליח גופי' לא אתיא רק מריבוי דידה לא קאי הריבוי רק על השליח עצמו ולא על החצר דאתיא ג"כ רק מריבוי עיי"ש ומזה יש להסתייע ג"כ לענין הספק שנסתפקנו, ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר אות ט' שנסתפק כיוצא בזה לענין אי ח"ש אסור מה"ת בחלב שעל הדקין כיון דח"ש לא אתיא רק מריבוי דכל וחלב שעל הדקין אתיא ג"כ מריבוי דכל אי קאי הריבוי על הריבוי והעיר ג"כ מדברי הירושלמי הנ"ל ועיין במאמר הבא אי בהרהור בכלל שייך קפידא באיזהו לשון הוה ההרהור: