ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · צט
בא"ד וי"ל דמיירי בפרשות המחויבין לקרות מדאורייתא כמו פרשת זכור. (א) עיין טו"ז או"ח סי' תרפ"ה שהביא דבתוס' ברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מה"ת עיי"ש וכ"כ גם במג"א שם והנה לפנינו בתוס' לא מוזכר כלל פרשת פרה ורק פרשת זכור כתבו התוס' שהיא מה"ת אולם כפי הנראה חסרו בתוספות תיבות פרה דאל"כ אין שום הבנה לדבריהם שכתבו דמיירי בפרשות המחויבין לקרות מדאורייתא כמו פרשת זכור ואילו ל"ה מה"ת רק פרשת זכור לא הו"ל לכתוב בלשון רבים רק דמיירי בפרשה שמחויבין לקרות מה"ת כגון פרשת זכור ומדכתבו בל"ר ש"מ דמלבד פרשת זכור יש עוד לכה"פ פרשה אחת דהוה מה"ת והיינו פרשת פרה, ועיין בטו"ז שם ובמג"א שהביאו דברי הרא"ש פ"ז דברכות סי' כ' שרצה לומר דהא דאמרו בש"ס דברכות מ"ז ע"ב דר"א ששחרר עבדו כשנכנס לבה"כ ולא מצא שם עשרה משום דהוה מצוה דרבים היינו לקרות פרשת זכור שהוא מה"ת עיי"ש. ויש להעיר דלפ"ז יהי' ההכרח לומר דהמעשה הי' בשבת דבודאי ר"א קרא פרשת זכור בזמנה היינו בשבת סמוך לפורים עיין במגילה כ"ט ע"א במתניתין, ואף דאה"נ אם קרא פרשת זכור בזמן אחר ג"כ יצא דמה"ת ליכא זמן קבוע למצוה זו וכאשר העלה במג"א סי' תרפ"ה שם אבל כיון שעכ"פ מתקנת חכמים הי' לקרות בזמן קבוע לא יעלה על הדעת שר"א יעבור על תקנת חכמים בשגם דלולא שהי' רוצה ר"א דוקא לקרות פ' זכור בזמנה מה זה דחק עצמו לשחרר העבד הרי הי' יכול להמתין עד זמן אחר שיזדמנו לו עשרה ויקרא, וקשה אם הי' בשבת איך הי' רשאי לשחרר העבד בשבת, וקצת י"ל דר"א לטעמי' דמותר להפקיר בשבת כדמוכח מדבריו בשבת קל"א ע"ב דס"ל דאם צייץ טליתו בשבת חייב משום דבידו להפקירו וע"כ דס"ל דמותר להפקיר בשבת וכמו שדייק בשעה"מ פ"ח מה' לולב וה"ה דס"ל דמותר לשחרר בשבת, ויש לחלק דבשלמא להפקיר בשבת ס"ל לר"א דאין איסור דהפקר ל"ה קנין כלל והוה רק כסילוק רשות דשרי בשבת כדאיתא בעירובין ע"א ע"א אבל שחרור הוה קנין ודמיא לגירושין דאסור בשבת כמבואר בתוס' ביצה ל"ז ע"ב ד"ה והא בשגם כי גם הא מילתא גופי' אי ס"ל לר"א דמותר להפקיר בשבת עדיין איננו ברור כ"כ והראי' משבת שהבאתי יש לדחות כמ"ש בשעה"מ שם דאף דאסור להפקיר בשבת מ"מ כיון דאינו אסור רק מדרבנן אבל מדאורייתא שרי לכן ס"ל לר"א דחייב חטאת כיון דמדאורייתא יכול להפקיר הטלית עיי"ש ויש להעיר מדברי התוס' בגיטין ע"ז ע"ב ד"ה ותיזול שכ' דאף דאסור לגרש בשבת מ"מ בשכ"מ שלא תפול קמי יבם הקילו עיי"ש וכן נקטינן לדינא בש"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד' וא"כ ה"כ י"ל דלצורך מצוה מותר לשחרר בשבת, אמנם עדיין יש לתמוה הרי השחרור לבד לא יספיק ובהכרח צריך לכתוב גנו שחרור כדאיתא בש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ג ולכתוב גט שחרור בשבת בודאי אסור דגם בשכ"מ לא התירו לגרש רק בגט שנכתב מע"ש אבל לכתוב הגט בשבת אסור כדאיתא בש"ס דגיטין שם ועיין בש"ע או"ח סי' של"ט שם במג"א ס"ק ט' מ"ש לענין דלא יקשה איך מגרשין בגט זה הרי הוה גט מוקדם וכאשר ביאר דבריו במחה"ש שם אולם אי משום הא לא קשיא די"ל דנהי דצריך גט שחרור מ"מ לענין שיעשה העבד ישראל להצטרף לדברים שבקדושה מהני השחרור לחוד וכתיבת הגט אין מעכב וכ"כ הטור באה"ע סי' ד' דעבד לאחר ששחררו רבו או הפקירו וכו' הרי הוא כישראל לכל דבר ועיי"ש בב"י שהביא בשם הרא"ש דהא דמצרכינן גט שחרור הוא רק לראי' שלא יאמר האדון לא שחררתיו ועבדי הוא ועיין בב"י שם כתב דיש חולקין בזה וס"ל דקודם כתיבת הגט לא נעשה כישראל גמור, ולפ"ז יהי' מהך מעשה דר"א ששחרר העבד בשבת, וגט שחרור בודאי לא כתב בשבת ואפ"ה חשבי לישראל גמור לצרפו לעשרה ראי' נפלאה לשטת הטור דגם בלא גט שחרור הוה ישראל גמור, ועיין בקהלת יעקב אלגזי תוספות דרבנן אות ע' סי' רנ"א שהאריך אי מה"ת צריך גט שחרור או רק מדרבנן עיי"ש:
ב ובגוף דברי התוס' שכתבו דקריאת פ' זכור היא מה"ת עיין במג"א סי' תרפ"ה שם שהביא בשם הסמ"ק דזה בכלל מ"ע של זכור את אשר עשה לך עמלק והמג"א הראה מקום לדברי הגמ' מגילה י"ח זכור לא תשכח אי הוה כתיב זכור יכול אפילו בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה אני מקיים זכור בפה עיי"ש. ויש להעיר דמכ"ז לא שמענו רק דהחיוב מה"ת לזכור בפה מעשה עמלק אבל עדיין מנ"ל שמה"ת יש חיוב לקרות בתורה דוקא ובציבור ועיין בחינוך מצוה תר"ג ובמנ"ח שם דאמנם כן הוא דמה"ת די שיזכור כ"א בפה והקריאה בתורה ובעשרה ל"ה רק מדרבנן עיי"ש ועיין בחינוך שם שכתב דאף דמצוה זו של זכירת מעשה עמלק נוהגת בכל זמן מ"מ נשים פטורות ממנה דנשים אינן בנות כיבוש ואין דרכן לעשות מלחמה עיי"ש וצ"ע דהטעם הזה מספיק לפטור נשים ממ"ע דמחיית עמלק שהיא מצוה בפ"ע כמ"ש בחינוך שם אבל מה ענין עשיית מלחמה למ"ע דזכרון מעשה עמלק שנאמר דמי שאינו בכלל המלחמה פטור ממנה, ואולי כוונת החינוך משום דמקשינן זכירת עמלק למחייתו ומאן דאיתא במ"ע דמחה איתא גם במ"ע דזכור, ומאן דליתא במ"ע דמחה ליתא ג"כ במ"ע דזכור והני נשי הואיל וליתנייהו במ"ע דמחה ליתנייהו ג"כ במ"ע דזכור ע"ד שאמרו בברכות כ' ע"ב זכור ושמור כל שישנו בזכירה ישנו בשמירה עיי"ש ועיין מגילה י"ז ע"א והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה עיי"ש וה"נ י"ל דאיתקש זכירה למחייה וכנ"ל ועיין תוס' שבועות כ' ע"ב ד"ה כל ודוק. ועפ"י דרכו של החינוך דנשים פטורות ממ"ע דזכרון מעשה עמלק יש להסתפק אם עבדים חייבים בהם, מי נימא כיון דנשים פטורות גם עבדים פטורים דכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור או דילמא כיון דנשים אינן פטורות רק משום שאין דרכן לעשות מלחמה והטעם הזה ל"ש בעבדים ממילא חייבין ויש להעיר מדברי המל"מ פ"י מה' מלכים שהעלה דע"כ לא נאמר כלל זה דכל מצוה שהאשה פטורה גם עבד פטור רק במעשהז"ג שנשים פטורות ואיתקש עבד לאשה מגז"ש לה לה אבל במ"ע שאהז"ג כגון פ"ו דמדינא הי' נשים ג"כ צריכות להיות חייבות ורק דגזה"כ היא שפטורות משום דכתיב וכבשוה ואין דרך האשה לכבוש ממילא עבדים דל"ש האי טעמא גבייהו אה"נ דחייבין עיי"ש וה"נ כיון דנשים אינן פטורות ממ"ע דזכרון מעשה עמלק רק משום דל"ה במלחמה עבדים דל"ש בהו האי טעמא חייבין ומצאתי בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' ה' אות ד' שכתב בפשיטות דעבדים חייבין במ"ע דזכירת עמלק ולא העיר מדברי המל"מ הנ"ל וקצת יש להעיר אם נאמר דעבדים חייבין במ"ע דזכירת עמלק א"כ איך נוכל לומר דר"א שחרר עבדו כדי לקרות פ' זכור כמ"ש ברא"ש שהובא למעלה בדברינו הרי במ"ע דזכור גם העבד הי' מחויב ולא הי' מהצורך לשחררו אמנם זה ליתא דנהי דעבד הי' מחויב בדבר ג"כ אבל לצרפו לעשרה קודם השחרור בודאי לא הי' יכולין וז"פ: