ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קפט
שם בגמ' לימא מסייע לי' לר"ה האשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה וכו'. (א) עיין במג"א סי' ח' ס"ק ב' שהעיר איך תוכל לברך כשהיא יושבת והא הברכה צריכה להיות בעמידה ותירץ דהפרשת. חלה אינה מצוה כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיטה ועיין בהגהות הגר"א שם שכתב ע"ד. המג"א שאין להם שחר דהלא אסור לעשות עיסתו קבין וכו' עיי"ש ונראה בהבנת דברי המג"א דכוונתו ע"ד שכתב רש"י בגיטין מ"ז ע"ב דהפרשת מעשר ל"ה מצוה דרמיא עלי' דגברא כמו ביכורים ואם אינו רוצה לאכול או למכור יוכל להניח טבל כמו שהוא עיי"ש וא"כ מה"ט י"ל דמצוה זו קילא משאר מצות ואף דבשאר מצות יש לברך בעמידה בהפרשת מעשר וחלה מותר לברך אף בישיבה ח"ש המג"א דהפרשת חלה אינה מצוה כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו והיינו כמ"ש דאם אינו רוצה לתקן מאכלו אינו מחויב כלל להפריש ולכן קילא מצוה זו משאר מצות וכאמור. אמנם יש לפקפק בזה דא"כ גם בציצית לא יהי' מהצורך לברך בעמידה כיון דציצית ל"ה ג"כ מצוה דרמיא עלי' דגברא דקיי"ל ציצית ח"ג כדאיתא בש"ע או"ח סי' י"ט ומדוע נקטינן בסי' ח' שם אשר עליו סובבין דברי המג"א דיש לברך מעומד, ויש לחלק דשאני ציצית שהיא בעצם מצוה חמורה מאד וחז"ל הפליגו ביחוד בשבחה כמו שאמרו הזריז בציצית מקבל פני שכינה עיין מנחות מ"ג ובש"ע או"ח סי' כ"ד וכאלה נמצא עוד מאמרים אחרים המורים על הפלגת המצוה הזאת ולכן אף דל"ה רמיא עלי' דגברא ג"כ יש לברך מעומד משא"כ בשאר מצות אם המצוה ל"ה רמיא עלי' דגברא א"צ לברך מעומד וכנ"ל אכן בעיקר הדבר שכתבנו דתרומה וחלה ל"ה מצוה דרמיא עלי' דגברא הנה אם אמנם שכן היא דעת רש"י בגיטין שהבאתי אבל עכ"ז אין הדבר ברור עוד כי מדברי התוס' בר"ה ד' ע"א ד"ה ומעשרות מוכח להיפוך דס"ל דתרומה הוה מצוה דרמיא עלי' דגברא עיי"ש שכתבו דעל תרומה עוברין בב"ת וע"כ דיש חיוב להפריש תרומה ולאו דוקא כשרוצה לאכול ועיין לעיל בחידושינו לפרק זה מאמר קנ"ט אות ב' מ"ש מפרט זה:
ב ולכאורה רציתי לומר בישוב קושית המג"א הנ"ל איך תוכל האשה להפריש חלה כשהיא יושבת והא הברכה צריכה להיות בעמידה דע"כ ל"א דיש לברך בעמידה רק על מצות שהן מה"ת אבל במצות דל"ה רק דרבנן מותר לברך אף בישיבה ומה"ט בחלה בזה"ז דג"כ ל"ה מדרבנן עיין יו"ד סי' שכ"ב סעיף ב' מותר לברך מיושב, אמנם נחמתי כי מצאתי בפמ"ג או"ח סי' תל"ב מש"ז ס"ק ג' דמיפשט פשיטא לי' דאפי' במצות דרבנן ג"כ יש לברך מעומד. וראיתי בפמ"ג שם שנסתפק בברכות השבח וההודאה שהן רק מדרבנן. אי החיוב ג"כ לברך בעמידה או מותר לברך אותן אפי' בישיבה וצדד דאה"נ דיש לברך אותן אף בישיבה עיי"ש ולענ"ד נראה להביא ראי' לדבריו מדברי הש"ס בסנהדרין מ"ב ע"א תנא דבי ר"י אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד, וקשה טובא ת"ל דבלא"ה יש לברך מעומד כיון דכל הברכות מברכין מעומד חוץ מברכות הנהנין שמברכין בישיבה ולדברי הפמ"ג ניחא כיון דברכת הלבנה הוה רק מדרבנן לא הי' מהצורך לברך אותה מעומד כמו שאר ברכות השבח וההודאה שאינן רק מדרבנן ומותר לברך אותן מיושב וקמ"ל אביי שכיון שהמצוה הזאת חשובה מאד מפני שהיא מעין קבלת השכינה לכן יש לברכה מעומד אף דל"ה רק מדרבנן:
ג ועיין ברא"ש ס"פ ערבי פסחים שכתב וכי מברכים (היינו ספירת העומר) מברכים מעומד דת"ר בקמה תחל לספור אל תקרא בקמה אלא בקומה ועיין בהגהות הגרי"ב שם שכתב שדרשה כזאת לא נמצאה בכל הש"ס ורק קבלה היא מפי רבותינו כמ"ש הכ"מ בפ"ז מה' תמידין ומוספין בשם הר"י בן גיאות שה"ט שיש לספור מעומד משום שכן קבלה בידינו מפי רבותינו ואסמכוה אקרא דבקמה קרי בי' בקומה וע"כ הגיה בדברי הרא"ש ובמקום דת"ר גרס דס"ר שפירושו דסמכו רבנן והיינו שרבנן אסמכוה לדרשה הזאת על קרא דבקמה ורק באשמת המדפיס שלא ידע לפתור הר"ת דס"ר נדפס דת"ר עיי"ש ולפענ"ד אין מהצורך לשלוח יד ולהגיה בדברי הרא"ש חק יש להניח הדברים ככתבן כי מ"ש ברא"ש דת"ר אין זה כלל ר"ת מן דתנו רבנן אשר זה הי' מורה כאלו נמצא המאמר הזה באיזהו ברייתא מה שאינו, ורק זה הוה ר"ת מן דתורה רמזה וכונת הרא"ש באמת על הרמז המוזכר בפוסקים שיש לספור מעומד משום שכן מרומז בכתוב בקמה תחל לספור א"ת בקמה אלא בקומה אבל לא היתה כונת הרא"ש כלל להביא זאת בשם ברייתא כנלפענ"ד בדרך השערה. ועיין בכלבו דף ט"ז ע"ג הובא בפמ"ג או"ח סי' תל"ב שם שהביא דבר זה דכל הברכות יש לברך מעומד משום דילפינן מספה"ע דכתיב בקמה א"ת בקמה רק בקומה בשם הירושלמי וכ"ה גם בב"י או"ח סי' ח' ובאמת לא נמצא דרש זה בשום מקום גם בירושלמי וכבר עמדו בזה המבקרים: