אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קפח

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קפח

קפז

דף כ"ד ע"א בגמ' אדרבה אשתו כגופו. עיין בגליון הש"ס שציין כמה מקומות בש"ס שהשתמשו בלשון הזה ואמרו אשתו כגופו וי"ל דה"ט שאמרו כן משום שכן מצאנו במקרא שאיש ואשה קרוים גוף אחד כמ"ש והי' לבשר אחד בראשית ב' כ"ד ועיין רשב"ם ב"ב ק"ט ע"ב שכ' דמה"ט אשתו של אדם נקראת שארו משום דכתיב והי' לבשר אחד עיי"ש ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' קי"א שכתב דאפי' לאחר מיתה לא נפסק הקשר בין איש לאשתו דאשתו של אדם לעולם היא קרוי' אשתו עד שיחיו המתים עיי"ש ונפלאת היא שהתשב"ץ כתב כן בפשיטות ולא הרגיש שד"ז הוא מחלוקת בתוס' ב"ב קי"ד ע"ב ד"ה מה אשה דדעת ריב"ם דשאירות שבין איש לאשה פקע לה ע"י מיתה כמו ע"י גירושין והתוס' חולקים עליו משום דאמרינן ביבמות נ"ה ע"ב דלאחר מיתה נמי שארו מקריא הן אמת כי במה שכתבו התוס' דמש"ס דיבמות מוכח דלאחר מיתה כמי שארו מקריא לפום ריהטא יש לתמוה הרבה דבש"ס דיבמות שם לא אמרו כן רק לפי הס"ד אבל לפי המסקנא אדרבא מוכח דלאחר מיתה לא מקריא שארו מדמעטינן מקרא דמשמש מתה פטור וע"כ משום דלאחר מיתה ל"מ שארו וכן דייקו התוס' בעצמם שם בד"ה לאחר אמנם כד דייקינן שפיר נראה דצדקה יותר הבנת התוס' בב"ב הנ"ל דמה שאמרו בש"ס דיבמות שם פרט למשמש מתה סד"א הואיל לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה בא"א קמ"ל, אין הכונה דקמ"ל דאחר מיתה לא מקרי שארו רק הכוונה דקמ"ל שאף שמקרי שארו מ"מ פטור וא"כ אדרבה מזה עצמו שאיצטריך לאשמעינן פרט למשמש מתה ש"מ דאחר מיתה נמי מקרי שארו דאל"כ לא הי' מהצורך לאשמעינן ודברי התוס' ביבמות שם שדייקו מדברי הש"ס דלאחר מיתה לא מקרי שארו (והיינו ע"כ משום שפירשו מה דקאמר הש"ס קמ"ל היינו דקמ"ל דלאחר מיתה לא מקרי שארו) באמת תמוהים מאד כי פשטות לשון הש"ס אינו מורה כן רק כמ"ש בשגם כי איך נוכל לומר דכוונת הש"ס דקמ"ל דאח"מ לא מקרי שארו והרי להדי מצאנו כן בתורה שקראה שארו לאח"מ גבי טומאה וכמ"ש רש"י ביבמות שם שע"ז סמך הסד"א באמרו הואיל. ולאח"מ נמי מקרי שארו עיי"ש וכי תוכל המסקנא להכחיש דבר הנאמר בקרא מפורש וע"כ כדכתיבנא ובדרך צחות יש להביא סמוכין קצת לסברת התוס' שהבאתי דשאירות שבין איש לאשה לא נפקע ע"י מיתה ממה דמסופר לנו בש"ס דכתובות ק"ג ע"א מרבינו הקדוש שלאחר פטירתו הוה אתי כל בי שמשא לביתי' עיי"ש אלמא דמיתה ל"ה כגירושין אמנם אין למדין מדברי אגדה. ועיין בס' דברי שאול ויוסף דעת על היו"ד סי' שס"ו סעיף ג' שהביא בשם הקצה"ח לחלק דאם מת הבעל נפקע השאירות כמו בגירושין אמנם אם מתה האשה לא נפקעת השאירות גם לאח"מ ועיי"ש שהביא בשם ספר הנצחון להגאון מ' ליפמאן ז"ל דבעת התחי' אשה שהיתה נשואה בחיי' לכמה אנשים זאח"ז ויעמדו כלם תשאר אצל בעלה האחרון כי מיתת בעלה הראשון דומה לגירושין עיי"ש ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"א סי' ו' אות י"ד שהביא בשם הברכי יוסף שנסתפק מי שמת ואח"כ ע"י נס חי אי אשתו מותרת ולהנ"ל דע"י מיתת הבעל נפקע האישות כמו בגירושין אין מקום לספק הזה. ויש לדקדק, קצת אם נאמר דגם לאחר מיתת האשה לא נפקע השאירות שבינה ובין בעלה כדעת התוס' ביבמות שהבאנו מדוע קיי"ל דאחר מיתת האשה הבעל כשר להעיד לקרובי' וכן קרובי האשה כשרים להעיד להבעל עיין בש"ע חו"מ סי' ל"ג והרי עודכם קשורים זל"ז בקרבת שאר ואמאי קרינן לי' קרוב ונתרחק ויש לחלק בין הענינים ואכמ"ל. ועיין בס' שדי חמד כללים מערכת א' סי' שט"ו שהביא בשם ס' מעשה אברהם להסתפק בהא דקיי"ל דאשת חבר כחבר לענין שחייבין לנהוג בה כבוד (ועיין שבועות ל' ע"ב) איך הדין אם מת החכם אם חייבין ג"כ לנהוג כבוד באשתו עיי"ש וי"ל דזה תליא ג"כ במ"ש. למעלה אם לאח"מ נפקע השאירות שבין איש לאשתו או לא וכיון שהוכחנו דהעיקר דלא נפקע השאירות י"ל דגם לאחר מיתת החכם חייבין לנהוג כבוד באלמנותו ובעיקר הספק הנה יש לדמותו קצת לאשת האב שג"כ חייבין בכבודה ואפ"ה נקטינן דהחיוב הזה ליתנייהו רק בחיי האב אבל לא לאחר מיתתו עיין כתובות ק"ג ע"א ועיין בש"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"א דאף שאין חיוב לנהוג כבוד באשת האב לאחר מיתתו מ"מ דבר הגון לכבדה אף לאחר מיתת האב עיי"ש וא"כ גם לענין אשת חבר י"ל כן ולא באתי רק להעיר:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה