ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קעח
שם בגמרא תניא ריב"ב הי' אומר אין ד"ת מקבלין טומאה. עיין תוס' ב"ק פ"ב ד"ה אתא שהקשו איך הי' יכול ריב"ב לבטל תקנת עזרא, ונראה דריב"ב יסבור דע"כ לא תיקן עזרא תקנתו רק משום שראה שאף אם יהי' מהצורך לטבול לד"ת לא יתבטל העם מת"ת ולכן החמיר עליהם שילמדו בטהרה, אבל אילו הי' עזרא רואה שהחומרא הזאת תגרום ביטול תורה שלא ירצו לטבול ויתבטלו מת"ת, לא הי' מתקן דבודאי עדיף שילמדו עכ"פ בטומאה משלא ילמדו כלל, ולכן כאשר ראה ריב"ב בימיו שנשתנה הדבר ואם תשאר התקנה להלאה תגרום ביטול תורה עמד ובטלה, כיון ששער בנפשו שאילו הי' עזרא קיים וראה את המצב אשר לפניו אז הי' בעצמו ובטל תקנתו דאדעתא דהכי לא תקנה, ולא מקרי זאת כלל שבטל תקנת עזרא, ואולי יש להעמיס הכונה הזאת בדברי התוס' בב"ק שם שתירצו על הקושיא הנ"ל דדילמא הי' סבר ריב"ב דלא תיקן עזרא דבר זה א"נ התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל עיי"ש דאין הפירוש שריב"ב הכחיש לגמרי מציאות תקנת עזרא שזה קשה מאד להניח כמובן, רק הכונה דריב"ב הי' ס"ל דבכה"ג שנשתנה מצב הדבר מאשר הי' לא תיקן עזרא ולא מקרי זאת ביטול תקנתו וכמ"ש והדר תירצו שי"ל שעזרא התנה בפירוש שמי שירצה לבטל יבטל, ועיין בשיטה מקובצת כתובות ג' ע"ב שכתב דל"ש לומר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' רק בדבר שלא נשתנה הענין אבל בדבר שנשתנה הענין ואם הי' אותו הב"ד קיים הי' אפשר ג"כ מסכים לסתירת הגזירה או התקנה אין זה בכלל אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו וכו' ומפאת זה נעקרה התקנה דבתולה נישאת ליום הרביעי כיון שאם היתה סכנה בשעת התקנה לא הי' מתקנים כן עיי"ש וזה מתאים לדברינו, ויש להעיר עוד מדברי הירושלמי פ"ב דמו"ק ה"ג אמר ר' אבא בר ממל אילו הי' מי שימנה עמי התרתי בשר בכור להשקל בליטרא והתרתי מלאכה בחוה"מ כלום אסרו לשקול בשר בכור בליטרא לא כדי שיהא מוכרין אותו בזול והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוקר, כלום אסרו מלאכה בחוה"מ וכו' אלא כדי שיהא יגעין בתורה ואינון אוכלין ושותין ופוחזין ועיי"ש בק"ע שביאר דבכגון דא ל"ש לומר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו וכו' כיון שעושין בהיפוך המכוון מאת החכמים וה"נ י"ל דל"ש בביטול תקנת עזרא לומר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כיון שהמכוון בתקנה זו היתה שילמדו תורה בטהרה ולבסוף עושין להיפוך שע"י התקנה אין לומדים כלל וזה לא הי' תכלית התקנה ע"כ רשאים לבטלה וכאמור: