אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קעב

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קעב

קעא

שם בגמרא. נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן למאי נ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן וכו'. (א) עיין ברא"ש כאן שהעיר אמאי אמרו בש"ס כאן דאם נשים אינן מחויבות בבהמ"ז רק מדרבנן לא יוכלו להוציא רבים ידי חובתן ומ"ש מהא דאיתא לקמן בפרק שלשה שאכלו בדף מ"ח שמי שאכל כזית יוכל להוציא אחרים שאכלו כדי שביעה אלמא דאפי' המחויב מדרבנן יכול ג"כ להוציא המחויבין מה"ת דהאוכל כזית אינו מחויב בבהמ"ז רק מדרבנן ותי' דדוקא באנשים דינא הכי שאפי' מי שאינו מחויב רק מדרבנן מוציא את המחויב מה"ת משום דכל ישראל ערבין זל"ז ולכן על כל איש להציל את השני מן העון ולפטור אותו מן המצות (ומה"ט אפי' מי שלא אכל כלל הי' יכול להוציא את המחויב ורק שחכמים אמרו שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאה) אבל אשה דליתא בכלל ערבות אם אינה מחויבת רק מדרבנן לא תוכל להוציא את המחויב מה"ת עיי"ש ועיין בדג"מ בסי' רע"א שנסתפק אי מ"ש הרא"ש דאשה אינה בכלל ערבות כונתו שאשה אינה ערבת בעד אנשים אבל האנשים עריבין גם בעד הנשים או דילמא כשם שהנשים אינן ערבות בעד האנשים ככה גם האנשים אינם ערבין בעד הנשים, והנה מה דמבעי' לי' להדג"מ פשיטא לי' למהרי"ט בחידושיו לקידושין ע"א עיי"ש שכתב דרק נשים לא נתערבו בשביל אנשים משום שאין בידם למחות אבל אנשים בשביל נשים נתערבו כיון שיש בידם למחות ועיין בתשו' רעק"א סי' ז' שרצה להעמיס בכוונת הרא"ש דאשה אינה בכלל ערבות רק במצוה שהיא פטורה ממנה אבל במצוה שהאשה חייבת גם היא הוה בכלל ערבות ועיין בברכי יוסף או"ח סי' קכ"ד שהאריך הרבה בפרט זה לענין ערבות הנשים ונגע ג"כ בסברא הנ"ל דבדבר דאשה שייכי בי' גם לדברי הרא"ש הוה בכלל ערבות עיי"ש:

ב והנה זה כמה אשר הרהרתי בלבי בהא דקיי"ל ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו ולדוגמא עיין בש"ע או"ח סי' י"ד סעיף ד' דמותר ליקח טלית חברו ולברך עליו משום דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו דהסברא היא ג"כ מטעם ערבות והיינו כיון שכל ישראל עריבין זל"ז על כל אחד לזכות את השני במצות וא"כ בודאי ניחא לי' לכל אחד שיעשה השני מצוה בממונו, וזה סברא נכונה מאד. אמנם לפ"ז נולד לי ספק אם הכלל הזה דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו יהי' שייך ג"כ גבי נשים לפי דברי הרא"ש כאן דנשים ליתנייהו בכלל ערבות א"כ ממילא ל"ש בהו לומר הכלל דנח"ל לאינש למיעבד מצוה בממונו, ולפמ"ש למעלה בשם מהרי"ט דרק נשים לא נתערבו בשביל אנשים אבל אנשים בשביל נשים נתערבו יש לחלק ולומר דאנשים ניחא להו שיעשו נשים מצוה בממונם כיון שנתערבו בעדן, אבל נשים לא ניחא להו שיעשו אנשים מצוה בממונן כיון שהנשים לא נתערבו בשביל האנשים, ואם נאמר כדברי הגאון רעק"א דגם נשים איתנייהו בכלל ערבות ורק במידי דלא שייך בהו ליתנייהו בכלל ערבות י"ל דעכ"פ במצוה דלא שייכי בנשים כגון מעשהז"ג וכדומה לא שייך לומר דניחא להו למיעבד מצוה בממונן, וזה ענין חדש וצריך תלמוד:

ג ואם כנים הדברים אשר אמרנו למעלה הי' מקום להמציא עוד ענין חדש בהך מילתא דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו דע"כ ל"א הכי רק אם השני יעשה מצוה דאורייתא אבל אם לא יעשה רק מצוה דרבנן ל"ש לומר דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו והסברא עפ"י המבאר בברכי יוסף שם דהערבות שישראל עריבין זל"ז ל"ה רק על המצות שהן מה"ת אבל על מצות דרבנן לא נתערבו כלל, א"כ מה איכפת לי' לאחד אם השני יעשה מצוה דרבנן וממילא ל"ש לומר ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו בזה. ועיין בשו"ת בית יעקב סי' נ' שכתב סברא כיוצא בזו לענין הא דאמרינן ניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממונו עיין פסחים ד' ע"ב דזה דוקא מצוה דאורייתא אבל במצוה דרבנן ל"א הכי עיי"ש. ולדברינו גם הא דאמרינן ניחא לי' לאינש שיעשה איש אחר מצוה בממונו לא יהי' שייך רק כשהאחר עושה מצוה מה"ת אבל לא כשעושה רק מצוה דרבנן והסברא שכתבנו היא כקילורין לעינים, ועיין בפמ"ג פתיחה כוללת ח"א אות ט"ז שנסתפק בזה אי הערבות שישראל עריבין זל"ז הוה רק על תורה שבכתב או אפי' על תורה שבע"פ, ועיין בצל"ח ברכות מ"ח שפשיטא לי' דהערבות לא היתה על מצות שהן מדרבנן ואסבר לן מילתא בטעמא דעל מצות דרבנן לא הי' מועיל הערבות כלל כיון דהוה דבר שאין לו קצבה ושטת הרמב"ם דבדבר שאין לו קצבה אין הערב משתעבד כלל ועיי"ש בצל"ח שהביא מה שחידש לעיל בדף כ' ע"ב תוס' ד"ה נשים דכהנים ולוים ג"כ לא נכנסו בכלל הערבות עיי"ש ולפי האמור למעלה יהי' נמצא לפ"ז דגם בכהנים ולוים לא יהי' שייך הכלל דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו כיון דליתנייהו בכלל הערבות וזה רחוק קצת אמנם בגוף דברי הצל"ח שכ' דכהנים ולויים ל"ה בכלל הערבות יש לפלפל ואכמ"ל:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה