אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קעא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קעא

קע

שם בגמרא. אמאי מעשהז"ג היא וכל מעשהז"ג נשים פטורות אמר אביי מדרבנן וכו' אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו בזכירה. (א) יש לדקדק קצת באיזהו סברא נחלקו אביי ורבא ומדוע מאן גם אביי למימר דנשים חייבות בקידוש מה"ת מכח ההיקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירת, ונלפע"ד לבאר הענין בדרך הפלפול דאביי ורבא אזלו בזה לשטתייהו דהנה התוס' בשבועות כ' ע"ב ד"ה כל הקשו אהך הקישא דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אדרבה נימא איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה והני נשי הואיל וליתנייהו בזכירה דהוה מעשהז"ג ליתנייהו ג"כ בשמירה, וראיתי בתשו' בית יצחק לא"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"א בדף האחרון שבסוף הספר שהעיר איך נוכל לומר דנשים ליתנייהו בשמירה הא כתיב בקרא בפרשת ויקהל איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה ודרשינן בשבת צ"ו ע"ב דזה אזהרה לאסור הוצאה בשבת משום דבשבת קאי ומזהיר על הוצאה מרה"י לרה"ר דיליף העברה העברה מיוה"כ עיי"ש, א"כ הרי איתא להדיא בקרא דנשים מוזהרות על שמירת שבת וזה קושיא גדולה אמנם בתוס' שם ד"ה וממאי הביאו בשם הירושלמי דבאמת הקרא הזה ל"ה כלל אזהרה לאסור הוצאה בשבת דבחול מיירי ומשום דשלימא מלאכה קאמר הכי וכאשר הקשה הש"ס שם ורק ממילא שמענו מכאן לאסור הוצאה בשבת כיון דקרי לה מלאכה ע"כ אסורה בשבת עיי"ש ואם נאמר כן אין לנו הוכחה מקרא הזה דנשים מוזהרות על שמירת שבת ושוב י"ל כקו' התוס' הנ"ל דנדרוש איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ונשים פטורות משמירה. ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' נ"ה אות ט' שכ' דע"כ ל"ש לומר כדברי הש"ס דבשבת קאי ומזהיר על הוצאה רק אם נאמר יש עירוב והוצאה ליוה"כ דאז י"ל כדברי הש"ס דיליף העברה העברה מיוה"כ מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור וכו' כדאיתא בש"ס שם אבל אם כאמר אין עו"ה ליוה"כ ע"כ ליתא לגז"ש זו דאילו איתא לגז"ש מדוע לא נילף מכח האי גז"ש גופא יוה"כ משבת לאסור בו ג"כ הוצאה כמו בשבת וכיון שליתא לגז"ש הדרא קושית הש"ס לדוכתא ממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה ובהכרח צריך לבוא לפירוש הירושלמי דאה"נ דמיירי בחול ואפ"ה ילפינן מכאן לאסור הוצאה בשבת דכיון דקרי לה מלאכה ממילא אסורה עיי"ש ולעניננו יוצמח לנו מזה דאם נניח דיש עו"ה ליוה"כ א"כ י"ל כדברי הש"ס דידן דמיירי בשבת משום דיליף בגז"ש מיוה"כ ושוב מוכח מן המקרא דנשים איתנייהו בשמירת שבת ול"ק קושית התוס' דנדרוש איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ונשים ליתנייהו ג"כ בשמירה כיון דמפורש בקרא דאיתנייהו בשמירה ושפיר יש למידרש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, אמנם אם נניח דאין עו"ה ליוה"כ דאז בהכרח צריכין אנו לבוא לפירוש הירושלמי דקרא דאיש ואשה וכו' מיירי בחול וכנ"ל ואין לנו איפוא ראי' מהכתוב דנשים איתנייהו בשמירה וא"כ לא נוכל למידרש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דקשה קושית התוס' אדרבה נימא איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ונשים ליתנייהו בשמירה ג"כ וכאמור ודוק:

ב והנה בכריתות י"ד ע"א איתא ושלח ביד איש עתי וכו' עתי ואפילו בשבת וכו' אמר רפרם זאת אומרת עו"ה לשבת ואין עו"ה ליוה"כ ממאי שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביוה"כ אלא דרפרם בדותא היא ועיי"ש ברש"י שפירש דהוכחת רפרם היא דאילו יש עו"ה ליוה"כ אמאי איצטרך לרבוי שבת הא דחי יוה"כ וה"ה לשבת ויש להבין מה סברא היא זאת דילמא איסור יוה"כ לחוד נדחה אבל כשיצטרף אליו עוד איסור שבת דהוו תרי איסורין הו"א שלא ידחו ואיצטריך קרא לרבות וצ"ל דהסברא היא אילו הי' עו"ה ליוה"כ הו"ל למימר הואיל ואידחי איסור יוה"כ אידחי ג"כ איסור שבת וכמו דאמרינן בזבחים ל"ב ע"ב מ"ל חד דחויא מ"ל שתי דחיות עיי"ש וא"כ מדאיצטריך קרא דדוחה שבת ש"מ שפיר דאין עו"ה ליוה"כ ודחי הש"ס ממאי שאני יוה"כ דהכשירו בכך הכוונה ע"ד שאמרו בש"ס דזבחים שם דהואיל ואידחי אידחי אמרינן אבל הואיל ואישתרי אישתרי לא אמרינן וידוע דדבר הנדחה בתמידות הוה היתר גמור, אבל דבר שדחייתו בא במקרה י"ל דהוה רק דיחוי וכאשר ביארו בזה דברי הש"ס ביומא מ"ו שבת הותרה וטומאה דחוי' דשבת שדחייתו היא בתמידית הוה היתר משא"כ טומאה שדחייתה היא רק ע"צ ההזדמן ל"ה רק דיחוי והדברים ידועים, וא"כ גם יוה"כ שדחייתו לגבי שעיר המשתלח היא תמידית הוה ג"כ היתירא ולא דחוי' וממילא ל"ש לומר הואיל והותר יוה"כ הותר ג"כ שבת דהואיל ואישתרי אישתרי ל"א וא"כ זה פירוש דברי הש"ס דלעולם יש עו"ה ליוה"כ והא דאיצטריך קרא ביחוד להתיר שבת ול"א הואיל ואידחי יוה"כ אידחי נמי שבת דשאני יוה"כ דהכשירו בכך הכוונה שדחייתו תמידית וא"כ הוה היתירא ולא דחוי' והואיל ואישתרי אישתרי ל"א, וכבר הלכו רבים בדרך זה לבאר דברי הש"ס, וממוצא הדברים נלמוד דאם נאמר דאפי' בדבר הניתר י"ל הואיל ואישתרי אישתרי ל"ש תירץ הש"ס דשאני יוה"כ דהכשירו בכך והדרינן לדיוקו של רפרם דמדאיצטריך קרא להתיר שבת ש"מ דאין עו"ה ליוה"כ וכנ"ל ונמצא לפ"ז דהך מילתא אי יש עו"ה ליוה"כ תליא בסברא אי אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי או לא. וד"ז היא מחלוקת בש"ס דזבחים שם בין אביי ורבא דאביי ס"ל דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ורבא חולק עליו וס"ל דהואיל ואידחי אידחי אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ל"א, וא"כ אביי ע"כ ס"ל דאין עו"ה ליוה"כ אבל רבא שפיר יוכל לסבור דיש עו"ה ליוה"כ דלשטתו שפיר י"ל כתי' הש"ס דשאני יוה"כ דהכשירו בכך וכאמור:

ג ' ומעתה אמינא דאביי ורבא שנחלקו בש"ס דברכות כאן אי נשים חייבות בקידוש מה"ת מכח ההיקש דזכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' או רק מדרבנן אזלו לשטתייהו ומחלקותם היא מעין הפלוגתא שנחלקו בש"ס זבחים שם לענין אי אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי או לא דאביי כשטתו דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי א"כ לא הי' יכול למימר דנשים חייבות מה"ת בקידוש מכח ההיקש דזכור ושמור דלשטתו קשה קושית התוס' נימא איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ול"ל דמקרא דאיש ואשה אל יעשו עוד מלאכה מוכח דנשים איתנייהו בשמירה דהוא ע"כ ס"ל דאין עו"ה ליוה"כ כיון דס"ל הואיל ואישתרי אישתרי וא"כ ליכא למילף לדידי' העברה העברה מיוה"כ כמה דיליף בש"ס דשבת שם וע"כ מוכרח הוא לפרש כפי' הירושלמי הובא בתוס' דהקרא הזה לא מיירי כלל בשבת ואיסור הוצאה ילפינן רק מדקרי לי' מלאכה וממילא אין לנו הוכחה דנשים איתנייהו בשמירה וכיון שכן לא יכול אביי למימר בענין אחר רק דמה שנשים חייבות בקידוש הוה רק מדרבנן, אמנם רבא שפיר תירץ דמחוייבות מה"ת מכח ההיקש דזכור ושמור כל שישנו בשמירה וכו' דלשטתו ל"ק קושית התוס' דנימא איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה ונשים אה"נ דליתנייהו בשמירה כיון דהוא ס"ל דל"א הואיל ואישתרי אישתרי ושפיר ס"ל דיש עו"ה ליוה"כ ולפ"ז קרא דאיש ואשה אל יעשו עוד מלאכה מתוקם לדידי' בשבת כיון דלשטתו הגז"ש דהעברה העברה קיימת וא"כ הרי מן הקרא מוכח דנשים איתנייהו בשמירה ולכן שפיר קאמר דנשים חייבות בקידוש מה"ת מכח ההיקש דזכור ושמור והענין נכבד ע"ד הפלפול. (וקצת י"ל דמה"ט באמת לא הקשו התוס' קושיותם דנימא איפכא כל שאינו בזכירה אינו בשמירה רק בשבועות ולא בברכות ועיין בתשו' בית יצחק שם בחיו"ד בדף האחרון שעמד בזה דלהתוס' הי' נראה דר"א בר אהבה שהוא בעל המאמר בש"ס דשבועות שם דנשים חייבות בקידוש מה"ת מכח ההיקש דזכור ושמור ס"ל אין עו"ה ליוה"כ וא"כ אין ראי' מהקרא דאיש ואשה אל יעשו עוד מלאכה דאשה איתא בשמירה כיון דהקרא הזה מיירי בחול וכפי' הירושלמי כנ"ל ולכן שפיר הקשו התוס' נימא איפכא אבל בברכות כאן על רבא לא יכלו התוס' להקשות נימא איפכא כיון דרבא ס"ל יש עו"ה ליוה"כ א"כ לדידי' קרא דאיש ואשה וכו' מיירי בשבת ולפ"ז מן הקרא מוכח דנשים איתנייהו בשמירה וכאשר אמרנו למעלה ודוק):

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה