אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קע

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קע

קסט

שם בגמרא אמר ר"א בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום ד"ת (א) עיין בדגול מרבבה או"ח סי' רע"א שהעיר איך כל אדם יכול להוציא את אשתו וב"ב בקידוש היום בליל שבת אם עדיין לא התפללו תפלת ערבית, הרי הוא כבר התפלל וא"כ יצא י"ח קידוש מה"ת, דמדאורייתא בקידוש שאומרין בתפלה סגי כדאיתא במג"א שם ס"ק א', ואינו מחויב עוד בקידוש רק מדרבנן ואיך יכול להוציא את האשה שמחוייבת מה"ת ואף שכל הברכות אף שיצא מוציא כדאיתא בר"ה כ"ט ע"א הלא זה ל"ה רק מטעם ערבות שכל ישראל עריבין זב"ז כמ"ש רש"י בר"ה שם ואשה ל"ה בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות כאן ממילא מי שיצא לא יוכל להוציא אותה. והנה בפשיטות י"ל נהי דמה"ת יוצאין ידי קידוש בתפלה זה רק אם מכוון לצאת אבל אם אינו מכוין ע"כ לא יצא דהא נקטינן דמצות צריכות כונה כדאיתא בש"ע או"ח סי' ס' סעיף ד' ואין שום אדם מכוין לצאת ידי קידוש בתפלה כיון שעתיד לקדש על הכוס כתקנת חז"ל וממילא לא יצא ושפיר יוכל להוציא את האשה כיון דגם הוא מחויב מה"ת. ועיין בספר תוספת שבת בסי' רע"ג ס"ק ג' שדחה מפאת זה דברי הא"ר שרצה לומר אף דאשה אינה יכולה לצאת בקידוש של קטן ואפי' אם הוא בן י"ג דעת המג"א בס"ק ב' דאינו יכול להוציא את האשה כיון דחיישינן שמא לא הביא ב' שערות ובמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה מ"מ היכי שכבר התפללה האשה שפיר יכולה לצאת בקידוש של קטן כיון שהיא ג"כ אינה מחויבת רק מדרבנן דכבר יצאה י"ח קידוש בתפלה דז"א דכיון שלא התכוונה לצאת י"ח קידוש בתפלה לא יצאה והיא מחוייבת מה"ת ואין קטן יכול להוציאה עיי"ש, ויש להעיר לפמ"ש המבי"ט בה' ר"ה דהא דמצות צריכות כונה ל"ה רק מדרבנן אבל מדאורייתא יוצאין המצוה גם בלא כוונה ועיין לעיל בחידושינו לפרק שני מאמר צ"ז שהארכנו הרבה בפרט זה, א"כ הא דאין יוצאין י"ח קידוש בתפלה מפאת חסרון הכונה ג"כ ל"ה רק מדרבנן, דמדאורייתא יוצאין המצוה אפי' בלא כוונה, ושוב קשה איך יכולה אשה שלא התפללה לצאת בקידוש בעלה שכבר התפלל, לו יהא גם שלא התכוין בתפלתו לצאת י"ח קידוש ג"כ יצא מה"ת ואיך יוציא את האשה שהיא מחוייבת מה"ת. ובדרך הפלפול קצת יש לצדד ולומר עפ"י מה דחדית לן המל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה ה"ב ד"ה ואני תמה דתרי איסורי דרבנן חמורי כאיסור תורה עיי"ש, וא"כ ה"נ לענין שיצא י"ח קידוש בתפילה כיון שעובר בזה על תרי מילי דרבנן האחד שאינו מכוין והשני שאינו מקדש ביחוד כאשר תקנו חז"ל שלא לצאת בתפלה ורק לקדש בפ"ע מיחשב כאלו לא יצא מדאורייתא וע"כ יכול גם מי שהתפלל להוציא את האשה אפי' אם לא התפללה, ואם נניח כן י"ל דאפי' אם יכוין לצאת י"ח קידוש בתפלה ג"כ לא יצא מה"ת, כי גם עתה עובר על שתי תקנות חכמים, האחת שאינו מקדש בפ"ע והשני שאינו מקדש במקום סעודה כי מדרבנן יש לקדש במקום סעודה כדאיתא בש"ע או"ח סי' רע"ג, וי"ל דזה נחשב כאלו מה"ת לא יצא וכנ"ל, ועיין לעיל בחידושינו לפרק שני שם שכתבנו דאף אם מצות צריכות כונה רק מדרבנן מ"מ לבתר שתקנו חכמים שיש לכוין בעשיית המצוה אם אין עושין כן אין מקיימין המצוה מה"ת וכעין שכ' התוס' בסוכה ג' דהיכי דמדרבנן לא יצא המצוה ל"ק אותה גם מדאורייתא עיי"ש ואם נאמר כן יתקיימו דברינו למעלה ביתר שאת דה"ט שאשה שלא התפללה יוצאת בקידוש איש שכבר התפלל כיון שזה האיש לא התכוין לצאת בתפלתו י"ח קידוש לא יצא מה"ת ואף שכל עיקר חיוב הכוונה ל"ה רק מדרבנן מ"מ מי שעובר עליו ואינו מכוין אינו מקיים המצוה מה"ת וכאמור, אמנם כשבאנו לידי מדה זו בלא"ה י"ל כיון שרבנן תקנו לקדש בפ"ע אפי' אם מכוין לצאת בתפלה ג"כ ל"מ דלבתר שתקנו חכמים אם שנה ועבר על דבריהם ל"ק המצוה מה"ת וכמ"ש התוס' בסוכה הנ"ל ומצאתי בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג אות ח' שכ"כ דנהי דמה"ת יוצאין י"ח קידוש בתפלה מ"מ הואיל וחז"ל אסמכוהו אקרא דיש לקדש על הכוס ובמקום סעודה א"כ אם לא עשה כן אף מה"ת לא יצא עיי"ש וזה כמ"ש והבן:

ב ודע דמ"ש למעלה דה"ט שאין יוצאין י"ח קידוש בתפלה משום שאין מכוונין לצאת ואנן ס"ל מצות צריכות כונה, הנה הי' מקום לומר דאפי' מאן דס"ל מצאצ"כ ג"כ יודה לזה דאין יוצאין י"ת קידוש בתפלה בלא בונה והסברא י"ל עפ"י דברי הדרישה בסי' ס' שכתב דהיכי דלא עבד המצוה כתיקונה הכל מודים דבעינן כונה לצאת דרק כשעושה המצוה כתיקונה ל"ב כונה משום דסתמא לשמה קאי וא"צ כונה אבל כשעושה המצוה שלא כתיקונה ל"ש לומר סתמא לשמה קאי ושוב בעינן כונה ומה"ט בק"ש כשקורא הברכות לפני' ל"ב כונה אבל אם לא קרא הברכות שלפני' כיון שדרך לקרות בברכות כל שקרא בלא ברכות סתמא לאו לשמה עד שיכוין בפירוש, ועיין בישי"ע או"ח סי' ל"ד וסי' ס' מ"ש בזה, וא"כ ה"נ כיון שהסדר הוא לקדש בפ"ע כי כן היא תקנת החכמים ל"ש לומר בתפלה סתמא לשמה קאי לענין לצאת י"ח קידוש, אדרבה הסברא נותנת דבודאי לאו לשם קידוש קאי, וא"כ בעינן שיכוין בפירוש, ואפי' למ"ד מצאצ"כ א"י בלא כונה ושפיר יוכל אפי' לאחר התפלה להוציא אשה שלא התפללה דבשניהם החיוב שוה מה"ת. עוד י"ל עפ"י דברי הר"ן בסוף ר"ה שכתב דאף אם ס"ל מצאל"כ ואפי' אם מכוין בפירוש שלא לצאת ג"כ יוצא מ"מ בכון לשם מצוה אחרת א"י כמו בקדשים שאם שחטן לשם דבר אחר פסול לשם חולין כשר דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה עיי"ש. וכיוצא בזה כתב ג"כ הרא"ש ברכות י"ב דטפי עדיף בלא כונה כלל ממה שעוקר הכוונה לדבר אחר עיי"ש וא"כ ה"נ אילו ל"ה מכוין כלל אה"נ דהי' יוצא ידי קידוש גם בלא כונה דמצאצ"כ, אבל כיון שהוא מכוין לתפלה שהיא מצוה אחרת גרע מאשר אם ל"ה מתכוין כלל וגם למ"ד מצאצ"כ א"י בלא כונה. ועין לעיל בחדושינו לדף י"ב מאמר פ"ז מה שפלפלנו בהך ענינא איזהו גדע אי חסרון הכונה לגמרי אי הכונה לד"א. אמנם בזה יש להתוכח דע"כ ל"כ הר"ן דאם מכוין למצוה אחרת ל"מ אפי' למ"ד מצאצ"כ רק אם מכוין למצוה דאורייתא דזה אה"נ דמיא לשוחט קדשים לשם דבר אחר דפסול דמינה מחריב בה אבל אם מכוין למצוה דרבנן הוה כשוחט קדשים לשם חולין דכשר רל"ה מינה ולא מחריב כי מצוה דרבנן לגבי מצוה דאורייתא הוה כחולין לגבי קדשים ואינו מזיק איפוא מה שמכוין למצוה אחרת. ועיין בישי"ע או"ח סי' ס' שכתב כן דלשטת הר"ן דאם מכוין למצוה אחרת גרע מאשר אם אינו מכוין כלל זה דוקא אם מכוין למצוה דאורייתא אבל לא כשמכוין למצוה דרבנן ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה שהעלה ג"כ הכי מדעתא דנפשי' אכן שדי בי' נרגא דהרי הר"ן כ' סברתו דמה"ט מתעסק א"י משום שמכוין למצות חינוך אלמא דאפי' אם מכוין למצוה דרבנן ג"כ א"י עיי"ש בתא"ח סי' צ"א אות א', ואם נאמר כן צדקו הדברים שאמרנו דכאן כיון דמכוין לתפלה לכ"ע א"י י"ח קידוש דבכגון דא הכל מודים דמצות צ"כ והנ"ל וקצת י"ל דע"כ לא כ' הר"ן דאם מכוין למצוה אחרת הכל מודים דבעינן כונה ז"ד אם מכוין למצוה שהיא ג"כ חובה, בין אם היא דאורייתא או דרבנן, אבל אם מכוין למצוה שאיננה חובה זה לא מזיק לן והדרינן לכללא דמצאצ"כ. והסברא י"ל כיון דידענו דכל מצוה לגבי חובה נקראת רשות וכעין דאמרינן בש"ס חולין ק"ה ע"א א"כ אם עושה מצוה שהיא חובה ומכוין למצוה שאינה חובה דמיא ג"כ לשוחט קדשים לשם חולין דכשר דהוה כמו מינה, וכיון, שכן הי' לנו לומר שאינו מזיק מה שמכונין לתפלה בת"ע, כיון דת"ע הוה רק רשות כדאיתא בש"ס דברכות כ"ז ע"ב ועיין ברמב"ם פ"א מה' תפלה ובטור או"ח סי' רל"ה וממילא יצאו י"ח קידוש בתפלה אף בלא כונה אם ס"ל דמצאצ"כ ויש לחלק בין הענינים, ועיין בסדור הגאון יעב"ץ סדר תפלת ערבית של שבת שכ' דאף דת"ע רשות מ"מ בשבת ויו"ט הוה חובה עיי"ש וכיוצא בזה איתא ג"כ בתיקוני זהר תיקון י"ח (ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ד' ח"ב סי' מ"ד) ואם נאמר כן בלא"ה צדקו הדברים שכתבנו. אמנם בגוף הדבר שכתבנו דה"ט שאין יוצאין י"ח קידוש בתפלה משום שאין מכונין לקדש יש לעיין דלקידוש א"צ כונה מיוחדת דכל עיקרו אינו בא רק כדי להזכיר את השבת כמ"ד זכור את יום השבת וכיון שסוף כל סוף התכוין להזכיר יום השבת בתפלתו כבר יצא י"ח קידוש מה"ת אף אם לא כוין ביחוד לשם קידוש, וראיתי אח"כ במחה"ש בסי' רע"א שכ' ג"כ הכי דלקידוש א"צ כוונה מיוחדת עיי"ש שדחה באמת מפאת זה דברי הת"ש שהבאתי ויש להרחיב עוד הדיבור בזה ואכ"מ:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה