ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קסט
שם בתוס' ד"ה בתפלה. (א) הנה התוס' דחו שטת רש"י דס"ל דבמצוה דרבנן נשים חייבות אף דהוה משהז"ג ודעתם דגם במצוה דרבנן שהז"ג נשים פטורות והביאו ראי' לדבריהם מהלל שנשים פטורות משום דהוה מעשהז"ג אף דהלל ל"ה רק מדרבנן. ועיין לעיל בחידושינו לפרק שני מאמר ק"ב אות א' שהבאנו דהא מילתא אי הלל הוה מדרבנן לאו ד"ה וי"א דהוה מה"ת וכן הוא דעת הראב"ד בפ"ג מה' חנוכה ה"ו עיי"ש שחולק על דעת הרמב"ם דהלל ל"ה, רק מד"ס וס"ל דהוה עשה כמ"ד השיר יהי' לכם עיי"ש וא"כ י"ל דגם רש"י יסבור הכי דהוה מה"ת ושוב מהלל אין ראי' די"ל דשם ה"ט שנשים פטורות משום דהוה מה"ת ולכן ס"ל דבמצוה דרבנן נשים חייבות אף דהוה משהז"ג וראיתי אח"כ להר"מ בן חביב בס' כפת תמרים בסוכה ל"ח שכ' ג"כ הכי דדעת רש"י דהלל הוה מה"ת ועיין לעיל בחידושינו שם שכתבנו סברא ישרה דלכן י"ל דהלל הוה מה"ת אף דלפום ריהטא ל"ה רק מד"ק דנלמד מקרא דהשיר יהי' לכם. דבכגון דא שהנביא לא אמר דבריו בדרך ציווי ואזהרה רק ממרוצת הסיפור אגב אורחא נשמע לנו שכן הי' הנהוג אז ד"ק כאלו ממש כד"ת דמיא עיי"ש שהארכנו בזה:
ב ולכאורה יש להביא ראי' לשטת רש"י דבמצוה דרבנן נשים חייבות אף דהוה משהז"ג מדברי הש"ס בר"ה ט"ז ע"ב דיליף הש"ס דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל מדאמר הבעל להשונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל, ותמה בפנ"י איך נוכל לומר דהכונה בקרא שם דבחדש ושבת איבעי לה למיזל מפאת החיוב שיש לקבל פני הרב ברגל, הרי אף אם נניח דיש חיוב כזה ג"כ נשים פטורות ממנו דהוה משהז"ג ועיין לעיל במאמר קס"ז שהארכנו בפרט זה, ואם נאמר בשטת רש"י דבמצוה דרבנן נשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג, ניחא לפי המבואר בשו"ת שער אפרים סי' ל"ח הובא בספר שדי חמד בחלק הכללים מערכת ח' אות ק' דהחיוב לקבל פני הרב ברגל ל"ה רק מדרבנן א"כ בחיוב הזה שווין נשים לאנשים ולכן שפיר ילפינן מקרא דמדוע את הולכת אליו וכו' דיש חיוב לקבל פני הרב, דאם יש חיוב גם נשים חייבות בזה, וא"כ מזה שאנו רואים שנשים חייבות נוכל לדייק דיש חיוב. ברם בעיקר הדבר לא ידעתי מדוע לא יהי' החיוב לקבל פני הרב ברגל רק מדרבנן הרי לכה"פ הו"ל למימר דהוה מד"ק כיון שבש"ס הוציאו זאת ממקרא שבנביאים, ועיין בשד"ח שם שצדד ג"כ לומר דהוה מד"ק, וקצת יש לצדד ולומר דהוה מה"ת ממש לפי הכלל שכתבנו בחידושינו לפרק שני מאמר ק"ב ואשר רמזנו עליו באות הקדום דכל דבר הנלמד מדברי הנביאים לא מפאת שהנביאים אמרו כן בדרך ציווי ואזהרה ורק משום דממרוצת הסיפור אגב אורחא כשמע לנו שבימי הנביאים כן הי' הדבר נוהג, זה ל"ה ד"ק רק ד"ת ממש וא"כ ה"נ הרי ד"ז דיש לקבל פני הרב בעתים קבועים לא נאמר בנביאים בדרך ציווי ואזהרה ורק הכתוב מספר לנו שבעל השונמית שאל אותה מדוע היא הולכת הרי לא חדש ולא שבת היום, ואגב אורחא כשמע מזה שאז הי' המנהג ללכת בחדש ושבת אל הנביא שהוא ג"כ בבחינת רב א"כ זה הוה ד"ת ממש ולא ד"ק, והרי זה דומה ממש לדיני אבלות שכתב עליהם הרמב"ם בפ"ה מה' אבל שאבל ביום הראשון אסור בהם מן התורה אף שכל הדינים האלו לא ילפינין רק מדברי הנביאים כדאיתא בש"ס מ"ק וכמ"ש הרמב"ם שם וא"כ הו"ל רק ד"ק אבל זה ג"כ מפאת הנ"ל כיון שהדברים האלו לא נאמרו בדרך ציווי ורק ממרוצת הסיפור נשמע להו אגב אורחא הוה ד"ת ממש וכאשר כתבנו שם בחידושינו ומה שקשה לפ"ז אם החיוב לקבל פני הרב הוה מה"ת הרי הוה מעשהז"ג ונשים פטורות וא"כ איך שאל בעל השונמית מדוע וכו' אשר מזה מוכח דבחדש ושבת הו"ל למיזל הרי אשה פטורה מזה הנה מלבד שהפנ"י בעצמו תירץ הקושיא בטו"ט דמצוה כזאת שמצד הסברא היתה צריכה להיות נוהגת בכל עת ורק מפאת ההכרח תקנו לה זמנים ל"ה מעשהז"ג, וכאשר הארכנו מזה למעלה במאמר קס"ז וקס"ח, אבל גם מבלעדי זה הקושיא ל"ק כלל דנהי דנשים פטורות ממעשהז"ג זה רק שאין מחויבות לעשותן אבל מ"מ מדרך הנשים הצנועות לקיימן אף שאינן מחייבות לעשותן ועיין תוס' ר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא שכ' בשם ר"ת דנשים יכולות לברך גם על מעשהז"ג והדברים ידועים, ועיין בר"נ ר"ה שם פ"ד שכ' דאף דאשה פטורה ממעשהז"ג מ"מ אם עושית מקבלת שכר עיי"ש, ובודאי גם השונמית שהכתוב קוראה אשה גדולה הכינה חשובה כדרשת חז"ל היתה מהן וא"כ י"ל דבזמנים שיש חיוב על האנשים לקבל פני הרב היתה היא ג"כ מקבלת אף שלא היתה מחוייבת מצד הדין כדי לקיים המצוה ולכן שאל אותה הבעל מדוע את הולכת וכו' היינו דבחדש ושבת לא הי' מתפלא על הליכתה דאז יש חיוב על האנשים וי"ל דהיא ג"כ רוצית לקיים החיוב כשאר מעשהז"ג שהנשים מקיימות אף שאינן מחויבות אבל היום הלא גם על אנשים ליכא חיוב ונפלאת הוא מדוע היא הולכת, וזה הוא באמת דיוק הש"ס מדבחדש ושבת לא הי' מתפלא על הליכתה דאז יש מצוה עכ"פ בנשים ש"מ דבאנשים הוה חיוב גמור אבל לקושטא דמילתא אולי החיוב הזה גבי אנשים אה"ב דהוה מה"ת וכאמור:
ג ועיין בספר קהלת יעקב אלגזי מענה לשון ח"ב לשון חכמים אות א' סי' ז' שדן אם אדם בלשון חז"ל פירושו רק איש או הוא שם כולל לאיש ואשה והעלה דאה"נ דהשם אדם כולל הן איש והן אשה עיי"ש והנה גם מדברי הש"ס בר"ה שהבאנו יש סמוכין לדבריו דבש"ס אמרו דחייב אדם לקבל פני רבו ברגל וע"כ גם אשה בכלל החיוב הזה דכל עיקר הדין נשמע מאשה כמו דדרשינן מקרא דמדוע את הולכת אליו וכו', אמנם לפמ"ש למעלה אין ראי' דבאמת החיוב לקבל פני הרב ל"ש רק באנשים דהוה מעשהז"ג ונשים פטורות, ומה שאמר הבעל להשונמית מדוע את הולכת וכו' לא היתה כוונתו דבזמנים הללו היא מחוייבת לילך ורק כיון דאז יש חיוב על האנשים יש עכ"פ סברא לומר דהולכת כדי לקיים מעשהז"ג לא בתורת חיוב ורק מדעת עצמה וכנ"ל. אולם ממאמר השני של ר"י בש"ס דר"ה שם הדיוק עולה יפה דקאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו ובחיוב זה גם נשים איתנייהו כדאיתא ביבמות כ"ט ע"ב ברש"י ד"ה ולא מיטמאת עיי"ש שכתב דמה שאמרו אשתו ארוסה לא אוננת ולא מיטמאת לו הכונה ברגל שמוזהרין על הטומאה כמו דדרשינן במס' ר"ה ובנבלתם לא תגעו ברגל עיי"ש אלמא דאדם כולל גם אשה. ועיין בשאג"א סי' ס"ו מ"ש בזה אי אשה מחוייבת לטהר עצומה ברגל עיי"ש שפלפל בדברי רש"י ביבמות הנ"ל וי"ל בזה ואכ"מ: