אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קס

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קס

קנט

שם בגמרא וליגמר מינה איסורא מממונא לא ילפינן. עיין ב"מ כ' ע"ב תוס' ד"ה איסורא מממונא שהקשו אמאי לא נילף איסורא מממונא והא טפי אנו מחמרינן בממונא מבאיסורא דבממון אין הולכין אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכי דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ותי' דבאשת איש החמירו כמו שהחמירו במים שאל"ס דלא תנשא לכתחלה אף שרובם מתים עיי"ש ונראה מדברי התוס' שדעתם דרק בנוגע לאיסור א"א לא ילפינן מממון אבל בשאר איסורין שפיר ילפינן מממון, והפלא כי מפשטות הלשון בגמ' כאן בברכות מוכח דאפי' שאר איסורין לא ילפינן דהא הגמ' קאי לענין איסור טומאת כהנים ואפ"ה קאמר איסורא מממונא לא ילפינן וזה לכאורה תמי' גדולה ע"ד התוס':

שבתי וראיתי כי בזה יעלה בידינו פרפרת נאה בדרך החידוד לבאר לשון הש"ס בב"מ שם א"ל ר"ח לרבה פוק עיין דלאורתא בעי לך ר"ה מינך (היינו אי חיישינן לשני שוירי) נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד הר"ז יחזיר א"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן, פקע ארזא דבי רב מר אמר משום לתאי דידי פקע ומר אמר משום לתאי דידי פקע עכ"ל הש"ס ולהנ"ל י"ל דמה שאמרו בש"ס פקע ארזא דבי רב ע"ד המליצה אמרו כן ופירוש דבריהם היא דמכח המו"מ הזה נסתר דינו של רב במק"א, ובהיות הדין הזה אחד מהדינים הנכבדים שחידש רב קראו אותו חז"ל בדרך צחות בשם ארזא דבי רב ואמרו כי ארזא דבי רב פקע הפעם. והכוונה עפ"י מה שהעלה בפנ"י בב"מ שם דגם המקשה גם התרצן שניהם הלכו בסברא דשאר איסורין ילפינן מממון. ודוקא איסור א"א דחמור שלא אזלינן בי' בתר רוב במים שאל"ס לא נוכל למילף מממון ועיקר פלפולם הי' רק אם חליצה ומיאון הוה ג"כ חמירי לענין זה שלא נוכל למילף גבייהו מממון או לא, דר' עמרם הי' ס"ל דחליצה ומיאון ל"ה חמירי כ"כ שלא נילף בהו מממון דהא עיקר הטעם דאיסור א"א חמור משום דלא אזלינן בי' בתר רוב ואנו רואים דבחליצה אזלינן בתר רוב לענין רוב נשים מתעברות ויולדות. וכן במיאון אזלינן בתר רוב לענין קטנה שהגיעה לכלל שנותי' דאמרינן דבודאי הביאה סימנים מטעם רוב וכיון שכן אין ראיה משטרי חליצה ומיאון על גיטין דשטרי חליצה ומיאון שפיר ילפינן מממון ולא חיישינן לשני שוירי משא"כ גיטין ולכן הקשה ר' עמרם היכי פשיט מר איסורא מממונא אמנם רבה יסבור דאין לחלק בין גיטין לחליצה ומיאון, ואם בחליצה ומיאון ל"ש לן מממון, ולא חיישינן לשני שוירי, ה"ה דגם בגיטין ל"ה לן לחוש עיי"ש, והנה בש"ס דברכות כאן מקשה הש"ס על הך מילחא של רב דהמוציא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק משום דאין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' מהא דתנן והתעלמת פעמים שאתה מתעלם וכו' וליגמר מזה דל"א הכי אין חכמה וכו' ומתרץ דאיסור מממונא לא ילפינן, ואם נאמר דהא דאיסורא מממונא לא ילפינן ל"ש רק באיסור א"א כסברת התוס' בב"מ הנ"ל הדרא קושית הש"ס מהא דוהתעלמת לדוכתא וכנ"ל וע"כ דליתא להך דינא של רב, ומעתה יתבארו לנו בטו"ט דברי הש"ס בב"מ שם פקע ארזא דבי רב היינו אחרי המו"מ הזה שבין ר' עמרם ורבה אשר בו גלו שניהם דעתם דהך כללא דאיסורא מממונא לא ילפינן ל"ש רק באיסור א"א ולא בשאר איסורין. הנה נסתר דין נכבד של רב והיינו הדין דהמוציא כלאים בבגדו חייב לפושטו אפי' בשוק כי השתא שוב קשיא קושית הש"ס מוהתעלמת ול"ל כתי' הש"ס דאיסורא מממונא לא ילפינן כיון דזה לא יתכן רק באיסור א"א ולא בשאר איסורין, והוסיף הש"ס לומר מר אמר משום לתאי דידי פקע ומר אמר משום לתאי דידי פקע והיינו דהמקשה אמר דבשבילו נסתר הדין הנ"ל של רב והתרצן אמר דבשבילו נסתר כי באמת בענין זה שפה אחת היתה להם דרק באיסור א"א החמירו שלא לילף מממון, ורק כל הויכוח שלהם הי' אם שטרי מיאון וחליצה חמירי ג"כ ומדאנו רואין שלא החמירו בהם לחוש לשני שוירי גם בגיטין אין להחמיר או דילמא לא חמירי כולי האי, ואין לקחת מהם ראי' על גיטין וכדברינו למעלה בשם הפנ"י וא"כ בין לשטת המקשה ובין לשטת התרצן ממנ"פ נסתר הדין הנ"ל של רב והענין נחמד:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה