ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קנח
שם בגמרא כדרבא דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה וכו' ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים ל"ג בהו רבנן. כבר הבאתי למעלה במאמר שלפ"ז קושית הצל"ח שהעיר לשטת הרמב"ם דכל הספקות מותרין מה"ת ורק מדרבנן אסורין למה דייקו בש"ס למימר דוקא משום דרוב ארונות יש להן חלל טפח התירו ת"ל אפי' לא ידענו דרוב הכי הוה ורק מספקא לן אי יש בהן חלל טפח או לא ג"כ שרי דמה"ת כל הספקות מותרין, ול"ה האיסור רק מדרבנן ואיסור דרבנן התירו מפני כבוד מלכים, ובדרך פלפול קצת נלפע"ד לומר בישוב קושיא זו עפ"י דברי המהרי"ט הידועים שכ' דשטת הרמב"ם הנ"ל דכל הספקות מותרין מה"ת לא תתכן רק למאן דס"ל דבאשם תלוי בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות דאז אין להוכיח משם דהתורה החמירה בספקא די"ל דשאני התם משום דאקבע איסורא אבל היכי דלא אקבע איסורא אה"נ דהספקות מותרין משא"כ למ"ד דבאשם תלוי ל"ב חתיכה אחת מב' חתיכות ע"כ ל"ל כסברת הרמב"ם כיון דמזה שאמרה תורה להביא אשם תלוי ע"כ מוכח דספקות אסורין והדברים עתיקין ולפי המבואר בש"ס נדה ט"ו ע"א ס"ל לראב"צ דל"ב באשם תלוי חתיכה אחת מב' חתיכות עיי"ש דס"ל דאם לא שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פני' טמאין מספק וחייבין באשם תלוי וע"כ דס"ל דל"ב חתיכה אחת מב' חתיכות כדאיתא בש"ס שם בדף י"ד ע"ב עיי"ש וא"כ י"ל הא דהוצרך הש"ס כאן למימר דרוב ארונות יש בהם חלל טפח משום דהגמ' קאי לתרץ מאמר ראב"צ שאמר דהי' מדלג על הארונות לקראת מלכי ישראל, וראב"צ הלא ס"ל דספק אסור מה"ת כאשר הוכחנו וא"כ נהי דלדידן אפי' הי' רק ספק אם יש בהארונות חלל טפח ג"כ הי' שרי כיון דמה"ת הספקות מותרין ורק מדרבנן אסורין ואיסור דרבנן יש להתיר מפני כבוד מלכים כנ"ל אבל ראב"צ לשטתו הלא ס"ל דספקות אסורין מה"ת וא"כ לדידי' הוה האיסור מה"ת ואפ"ה התיר לעצמו לדלג על הארונות וקשיא לרב. וע"כ הוצרך הש"ס למימר דאפי' לראב"צ ל"ה רק איסור דרבנן כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח, אולם לקושטא דמילתא לשטת הרמב"ם דהספקות מותרין מה"ת ורק מדרבנן אסורין והיינו משום דס"ל דהעיקר כמ"ד דבאשם תלוי בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות וכסברת מהרי"ט שהבאתי אה"נ אפי' אילו לא ידענו דרוב ארונות יש בהם חלל טפח ורק הוה מספקא לן בזה ג"כ הי' מותר לדלג על הארונות לכבוד המלך כיון דבספק ל"ה האיסור רק מדרבנן ואיסור דרבנן התירו לכבוד המלך וכאמור:
ובלא"ה י"ל בישוב קושית הצל"ח הנ"ל לפי המבואר בכ"מ פי"ב מה' טומאת מת ה"ו דהא דקאמר ראב"צ מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים מיירי שהי' הארונות מונחים מגולים בעת שחפרו הקברים דכיון שהי' רבים תפסו כל הדרך ולכן הי' מהצורך לדלג עליהם עיי"ש א"כ הוה אפשר לברורי אי יש בהם חלל טפח או לא ובאפשר לברורי גם הרמב"ם מודה דספקא מה"ת לחומרא כידוע וע"כ הוצרכו לומר דה"ט שהתירו משום דרוב ארונות יש בהן חלל טפח ודוק: