ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קנז
שם בגמרא ת"ש דאר"א בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין וכו' אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה וכו' כדרבא וכו' ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן עכ"ל הש"ס (א) יש לדקדק מה מקשה הש"ס מהך מילתא דראב"צ על רב דס"ל דמשום כבוד הבריות אין לדחות שום איסורא, דילמא ע"כ לא קאמר רב הכי רק היכי דל"ה רק כבוד הבריות גרידא ואין שום מצוה בדבר כגון לבישת בגד בשוק בזה, אמרינן דכבוד הבריות לא אלים למדחי איסורא, משא"כ בכבוד המלך הרי הכבוד הזה הוה מצוה עיין רמב"ם פ"ב מה' מלכים ה"א כבוד גדול נוהגין במלך וכו' שנאמר שום תשים עליך שתהא אימתו עליך עיי"ש ומדוע יגרע כחה למדחי ממנה איסורא כמו בשאר מ"ע שדחינן ל"ת מקמה ועיין תוס' ע"ז י"א ע"א ד"ה עוקרין שהקשו איך עוקרין על המלכים והרי יש בזה איסורא משום צעב"ח ותירצו דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צעב"ח עיי"ש וה"נ נימא דכבוד המלך דוחה לל"ת שיש בטומאת כהנים, ואין לחלק ולומר דשאני צעב"ח דל"ה רק ל"ת גרידא לכן אתי כבוד המלך דחי לה משא"כ טומאת כהנים שיש בה לתו"ע כדאיתא בש"ס דב"מ ל' לא אלימא העשה דכבוד המלך לדחות לתו"ע, דעשה דכבוד המלך הוה עשה דרבים כאשר כן מורה גם פשטות הלשון בתוס' ע"ז שם ועשה דרבים תוכל לדחות אפי' לתו"ע כידוע וכעין שכתב המג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' בשם ר"ת דבעשה דרבים ל"ב בעידנא עיי"ש וה"ה דדוחה לתו"ע ומפאת זה נראה דהש"ס כאן שהקשה מהא דאמר ראב"צ על מימרא דרב לא היתה כוונתו להקשות מגוף המעשה שעשה ראב"צ שהתיר לעצמו לדלג על ארונות של מתים לקראת מלך ישראל דמזה באמת אין קושיא כלל די"ל דשאני התם דמצוה קעביד כנ"ל ורק כל כוונת הש"ס היתה להקשות מהא דהוסיף ראב"צ ואמר דלא לבד במלכי ישראל הי' עושה כן כי אם לקראת מלכי עכו"ם הי' מטמא עצמו, ובזה שפיר מקשה הש"ס כיון דבמלכי עכו"ם ליכא מצוה דעיקר הטעם שיוצאין לקראתם הוה רק משום שאם יזכה יבחין א"כ דמיא ממש למילתא דרב ואפ"ה מתירין משום כבוד בעלמא לעבור על איסור וש"מ דלא כרב ומשני הש"ס כיון דעיקר האיסור שיש בדליגה על הארונות ל"ה רק משום גזירה לכן משום כבוד מלכים ל"ג רבנן, והיינו דיש חילוק בין כבודו של אדם פשוט לכבודו של מלך אפי' במקום דהכבוד ל"ה מצוה כגון במלכי עכו"ם, דמשום כבודו של אדם פשוט אין מתירין שום איסור ואפילו איסור קל, משא"כ משום כבודו של מלך, שבכל אופן גדול הוא מכבודו של אדם פשוט מתירין איסור קל כגון לדלג ע"ג הארונות אפי' אם הכבוד ל"ה מצוה, ואין לדקדק אם נאמר דכל עיקר הקושיא והפירוקא של הש"ס ל"ה רק על הא דמתירין לדלג ע"ג הארונות אפי' לקראת מלכי עכו"ם א"כ מה זה שסיימו משום כבוד מלכים ל"ג רבנן, הלא הו"ל למימר משום שאם יזכה יבחין ל"ג רבנן, דמה שיוצאין לקראת מלכי עכו"ם הוה, רק משום שאם יזכה יבחין כמו שאמר ראב"צ בעצמו, די"ל דהש"ס הי' קאי בסברא דמשום שאם יזכה יבחין אין שום סברא להתיר אפי' איסור קל ולכן קאמר דמשום כבוד מלכים התירו והיינו דכיון דגדול הוא עכ"פ כבוד מלכים אפי' במקום דליכא מצוה מה"ט היכי דל"ה רק איסור קל לא משגחינן עליו וכמ"ש
ב ואם נאמר כן נרויח בזה לישב דקדוק גדול שיש לדקדק בדברי הש"ס כאן שבא להקשות על רב מהך מילתא דראב"צ שהי' מדלג על הארונות לקראת מלכי ישראל, לאיזהו צורך הזכיר גם סוף דברי ראב"צ שאמר דלא לבד לקראת מלכי ישראל מותר לעשות כן רק גם לקראת מלכי עכו"ם, הלא אין זה לענינא כלל ועיין בספר מעון הברכות כאן שעמד בזה, ולפמ"ש הדבר נכון מאד, דבאמת כל עיקר הקושיא ל"ה רק מהך סיומא של ראב"צ דקאמר דגם לקראת מלכי עכו"ם שרי לעשות כן וע"ז קשה אמנם נימא אין חכמה וכו' כמו דס"ל לרב במוציא כלאים בבגדו שפושטו בשוק, דכאן ל"ה מצוה כלל, משא"כ מראשית דברי ראב"צ בנוגע למלכי ישראל אין שום קושיא די"ל דשם ה"ט דמצוה קעביד וכמ"ש, ולכן הביא הש"ס דברי ראב"צ עד גמירא:
ג) ומה נכבדו הדברים האלה בישוב מה דתמי' טובא ע"ד התוס' בע"ז י"א שהבאתי דה"ט דעוקרין על המלכים ול"ח לצעב"ח משום דכבוד המלך דוחה לאיסור דצעב"ח, והרי צעב"ח י"א דהוה מדאורייתא, ולפי המבואר בש"ס כאן לא שרינן משום כבוד מלכים רק איסור דרבנן אבל איסור דאורייתא לא שרינן, וזה קושיא גדולה לכאורה, ועיין בספר ארעא דרבנן מערכת כ' סי' של"ו שעמד בזה, ומ"ש שם בשם בנו הרי"ט אלגזי לתרץ דשאני כבוד המלך בשעת מיתתו דחמור ולכן דוחה גם לאיסור תורה, משא"כ כבוד המלך בחיים לא אלים למידחי רק איסור דרבנן, לפענ"ד איפכא מסתברא דכבוד המלך בחייו גדול מכבודו לאחר מיתה, ואם מחמת כבוד המלך לאחר מיתה שרינן איסור תורה מכש"כ דהו"ל להתיר מחמת כבודו בחייו, וכן במ"ש בספר ארעא דרבנן שם לתרץ דהתוס' לא כתבו רק דכבוד מלכים דוחה ל"ת משא"כ טומאת כהנים הוה עול"ת ולכן הוצרכו בש"ס כאן לומר דרק טומאה דרבנן התירו, יש להתוכח דלפי מה דמשמע מדברי התוס' בע"ז שם כבוד מלכים הוה עשה דרבים ועשה דרבים דוחה גם לתו"ע וכמ"ש למעלה. ועם דברינו קושיא זו נכונה מאד דמה שאמרו בש"ס כאן דמשום כבוד מלכים לא שרינן רק איסור דרבנן היינו כבוד מלכי עכו"ם דל"ה מצוה ועכ"ז כיון דגדול כבודם שרינן איסור דרבנן משא"כ במלכי ישראל דכבודם הוה מצוה אה"נ דשרינן אפי' איסור תורה מחמת כבודם ושפיר כתבו התוס' דכבוד המלך דוחה לאיסור דצעב"ח אף אם נאמר דהוה מה"ת ודו"ק:
ד ובזה יש לישב ג"כ קושית הצל"ח כאן שהקשה על הא דאמרו בש"ס כאן דה"ט שהתירו לדלג על הארונות משום דרוב ארונות יש בהם חלל טפח ורק דגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים ל"ג, לשטת הרמב"ם דכל הספקות מותרין מה"ת ורק מדרבנן אסורין, א"כ ל"ל להש"ס למימר דרק משום דרוב ארונות יש בהם חלל טפח שרינן, ת"ל אפי' ל"ה רוב ורק דהוה ספק גרידא ג"כ הי' צריך להיות מותר דכיון דהוה ספק אינו אסור מה"ת ורק מדרבנן ואיסור דרבנן שרינן מפני כבוד מלכים, ולפמ"ש למעלה גם זה נכון דכיון דהש"ס קאי לתרץ מה שהתירו לדלג על הארונות גם לקראת מלכי עכו"ם, ובמלכי עכו"ם י"ל דאפי' איסור דרבנן לא שרינן ורק איסור קל כזה לדלג על הארונות הוא דשרי כאן דמצד הרוב ליכא בזה שום איסור, דרוב ארונות יש בהם חלל טפח, ורק דגזרו משום שאין בהם לכן משום כבוד מלכים שרינן, אבל איסור דרבנן גמור משום כבוד מלכי עכו"ם אה"נ דאין להתיר ודוק:
ה ועיין במג"א סי' רכ"ד ס"ק ו' שהבין דברי הש"ס כאן להיפוך ממ"ש, והיינו דמה שאמרו משום כבוד מלכים ל"ג רבנן קאי רק על מלכי ישראל, אבל במלכי עכו"ם גזרינן, ומה שאמר ראב"צ ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם אמרו כן אין כונתו שאמרו כן לדלג ע"ג הארונות דזה באמת אסור במלכי עכו"ם רק הכונה שאמרו כן דמצוה לרוץ לקראתם משום שאם יזכה יבחין אבל אסור לעבור אפי' על איסור דרבנן בשביל זה, והוציא כן מדאמרו משום כבוד מלכים ל"ג רבנן ולא אמרו משום שאם יזכה יבחין עיי"ש ונפלאת מאד על המג"א בזה, דמלבד הדוחק הגדול שיש בפירושו כי ההכרח להפסיק בסכינא חריפא דברי ראב"צ ולומר דמה שסיים ולא לקראת מלכי ישראל וכו' לא מיירי כלל מענין המדובר היינו מהיתר דילוג ע"ג הארונות, אבל הרי להדיא מבואר ברמב"ם פ"ד מה' אבל הי"ד דגם לקראת מלכי עכו"ם מדלגין על ארונות של מתים עיי"ש ומלבד כ"ז אם נאמר דקאי על מלכי ישראל יקשה באמת מדוע דייק דמשום דרוב ארונות יש בהן חלל טפח שרינן ת"ל דבספק השקול ג"כ שרי וכקושית הצל"ח שהבאתי אמנם לפמ"ש למעלה הכל עולה יפה בס"ד, ומה שדקדק המג"א, דאם קאי על מלכי עכו"ם מדוע סיים משום כבוד מלכים ל"ג ולא סיים משום שאם יזכה יבחין ל"ג, כבר שאין זה דחיי' כלל וכמו שביארנו למעלה:
והנני להעיר עוד בעיקר דברי התוס' בע"ז שהבאתי דה"ט שעוקרין על המלכים ואין חוששין לצעב"ח משום דכבוד מלכים דוחה לאיסור של צעב"ח שיש לתמוה איך שייך לומר שיהי' מותר לעבור על איסור תורה מפני כבוד מלכים, והרי אפי' אם המלך בעצמו אומר לאחד שיעשה איזהו דבר שיש בו איסור, אשר בזה בודאי יש כבוד מלכים לשמוע בקולו, אינו מחויב לשמוע לו כדאיתא ברמב"ם פ"ד מה' מלכים ה"ט עיי"ש שכתב ואצ"ל אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו, ומכש"כ שלא שייך להתיר מפני כבודו איסור תורה שלא בפניו ושלא בגזרתו וצ"ע בזה: