אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קמח

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קמח

קמז

שם בגמ' לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש וכו' (א) יש להסתפק במלך ישראל שהי' מחויב לשאת אצלו תמיד ס"ת איך הי' מתנהג בבואו לבה"ק, אם הי' צריך להניח הס"ת בחוץ או לא. והנה בש"ס דסנהדרין כ"א ע"ב איתא דמלך אינו נכנס עם הס"ת שלו לא לבית המרחץ ולא לבה"כ משום דכתיב וקרא בו מקום הראוי לקרות עיי"ש ומדלא חשיב גם בה"ק בהדי הנך מקומות שהמלך אסור לכנוס בס"ת מוכח קצת דלבה"ק רשאי לכנוס עם הס"ת אמנם י"ל דתני בית המרחץ ובה"כ וה"ה בה"ק דכולהו חד טעמא הוא משום דאינו יכול לקרות ועיין ברמב"ם פ"ג מה' מלכים ה"א שכתב דהס"ת לא יזוז מלפני המלך רק בעת שנכנס לבה"כ או לבית המרחץ או למקום שאינו ראוי לקריאה עיי"ש הרי דהרמב"ם הוסיף וכתב דלאו דוקא בהנך תרי אלא בכל מקום שאינו ראוי לקריאה אין המלך נכנס עם הס"ת שלו וממילא דגם לבה"ק אינו נכנס ויש לדקדק קצת אמאי לא הזכיר הרמב"ם להדיא בה"ק כי מלבד בה"כ ובית המרחץ ובה"ק איזהו מקומות קבועים יש עוד שאסור לקרות בהם, ובאמת גם ע"ד הש"ס בסנהדרין שהבאתי יש לתמוה מדוע לא הזכיר גם בה"ק דזולת בה"ק לא נמצא עוד שום מקום קבוע שיהי' אסור ללכת בו בס"ת א"כ מה שייר דהאי שייר:

ב ולולא דמסתפינא הייתי אומר סברא נכונה דהמלך הי' רשאי ללכת בבה"ק עם הס"ת שלו וא"צ להניחו בחוץ דהרי עיקר הטעם שאסור ללכת עם ס"ת בבה"ק הוא משום דהוה לועג לרש והיינו שגנאי הוא למתים שהחי קורא בתורה והם אינם יכולים לקרות, וא"כ זה ניחא בשאר ס"ת אבל בס"ת של מלך דמבואר בתוספתא פ"ד מסנהדרין הובא בלח"מ פ"ג מה' מלכים ה"א דהדיוט אסור לקרות בו משום דכתיב וקרא בו הוא ולא הדיוט עיי"ש א"כ ל"ה זאת גנאי כלל להמתים שאינם יכולים לקרות בו דהא אפי' הי' בחיים ג"כ לא הי' יכולים לקרות, ואם נאמר כן הי' מקום לצדד ולומר דלא לבד שהמלך רשאי לישא ס"ת שלו בבה"ק כי אם אפי' לקרות בו רשאי דל"ה כלל לועג להמתים כיון דגם החיים אינם יכולים לקרות בס"ת הזה כנ"ל וכיון דרשאי לקרות ממילא הוא מחויב לשאת הס"ת דל"ה מקום שאינו ראוי לקריאה והדבר מתהפך כחומר חותם, אמנם בזה יש לשדות נרגא דלקרות אפי' בע"פ אסור כדאיתא בש"ע יו"ד סי' שס"ז סעיף ג' ועיין בטו"ז יו"ד סי' רפ"ב ס"ק ג' ואולי י"ל דכשקורא בע"פ יש יותר לועג להמתים מאשר אם קורא בס"ת שרק הוא לבדו רשאי לקרות בו דזה ל"ה לעג כלל כיון שרק הוא לבדו רשאי לקרות בו ולא זולתו. ויש להעיר עוד בעיקר הסברא שכתבנו, דהא דאסור לשאת ס"ת בבה"ק משום לועג לרש ל"ה הלעג במה שמראה שהוא יכול לקרות והמתים אינם יכולים כמ"ש, רק הלעג הוא בשביל מעשה אחיזת הס"ת עצמו דהוה מצוה ובאחזו הס"ת הוה כלועג להמתים שהוא יכול לאחוז הס"ת בידו והמה אינם יכולים וכ"כ הכ"מ בפ"י מה' ס"ת ה"ו עיי"ש שכתב דמה"ט אסור לאחוז ס"ת בבה"ק אף שאינו קורא בו דאחיזת ס"ת בזרועו מצוה היא ואית בי' משום לועג לרש ולפ"ז אין לזה ענין כלל אם מותר לקרות בס"ת הלז או לא דעכ"פ מעשה אחיזת הס"ת בפ"ע הוה מצוה ויש בזה משום לועג לרש, אמנם מדה טובה אינה חוזרת ריקם דגם לענין המצוה שיש באחיזת ס"ת יש לחלק בין ס"ת דעלמא ובין ס"ת של מלך דהנושא ס"ת בבה"ק שפיר הוה לועג לרש כיון דהמצוה הזאת שהנושא ס"ת מקיים שוה בכל ויש לעג להמתים שהמה אין מקיימים אותה וזה החי מקיים אותה, משא"כ המלך בנשאו הס"ת הנה אין כוונתו לקיים מצות אחיזת ס"ת בדרך כלל רק זה רצונו לקיים מצוה המוטלת עליו בפרט לשאת אצלו בכל עת ס"ת והמצוה הזאת אפי' הי' המתים בחיים ג"כ ל"ה מקיימים אותה וממילא אין כאן שום לעג ומלבד כ"ז הנה גוף דברי הכ"מ שהבאנו דבנושא ס"ת בבה"ק אף אם אינו קורא בו הוה לועג לרש בשביל מעשה האחיזה עצמה לא ברורים עוד כמ"ש בנובי"ת חא"ח סי' ק"ט ומצאנו להכ"מ בעצמו שבמק"א תברא לגזיזי' עיין בדבריו בה' אבל פי"ד הי"ג שכתב דרק לאחוז ס"ת ולקרות בו אסור דבאחיזת ס"ת לחוד מה לועג לרש איכא עיי"ש, ואף אם נניח דצדקו דברי הכ"מ בה' ס"ת דבאחיזת ס"ת לחוד ג"כ יש איסור כאשר כן איתא בש"ע יו"ד סי' רפ"ב שהבאתי ובטו"ז שם (וכן מסתבר מילתא דאל"כ דרק כשאוחז ס"ת וקורא יש איסור קשה תיפוק לי' דקריאה לחוד אפי' בע"פ אסור ואטו משום דקורא בס"ת יהי' גרע טפי שיהי' מהצורך להשמיענו דג"כ אסור ועיין ברא"ש ברכות כאן מ"ש בזה) אבל לא מטעמי' דבאמת מה מצוה יש באחיזת ס"ת שיהי' שייך בזה ענין לועג לרש וכי החיוב על האדם לשאת ס"ת בזרועו, וע"כ המובחר לומר דענין לועג לרש באחיזת ס"ת הוה משום דיכול לקרות בו משא"כ הוות אינו יכול לקרות וכיון שכן צדקו דברינו דבס"ת של מלך דגם החיים אינם יכולים לקרות בו ל"ש בי' לומר דהוה לועג לרש וכאמור ויש להעיר עוד מדברי המהרי"ץ בחדושיו לפרק איזהו נשך באמצע בקונטרוס הנדפס שם ומדבר מעניני אבלות שכ' דענין לועג לרש שייך גם במת קטן ואשה אף דהנך גם בחייהם לא הי' מחויבים במצות שזה ההולך על קברם עושה מ"מ חשוב זאת לועג לרש עיי"ש וא"כ ה"נ י"ל דאף המלך בס"ת שלו כשהולך עמו לבה"ק חשוב לועג לרש אף דגם כשהי' המתים בחיים לא יכלו לקרות בו, אמנם גם בזה יש לחלק דהמהרי"ץ לא כתב רק באשה וקטן נהי דפטורים ממצות האלה מ"מ אם הי' רוצים לעשות המצות הי' רשאין ואשה היתה מקבלת עוד שכר כמ"ש הר"ן בר"ה פ"ד במתניתין דאין מעכבין התנוקת מלתקוע דאשה אעפ"י שפטורה מעשהז"ג מ"מ אם מקיימת אותן מקבלת שכר משא"כ בס"ת של מלך דיש איסור לקרות בו מה ענין לועג לרש שייך בזה הלא גם בחייהם לא יכלו המתים לקרות בו וכאמור:

ג ודע דבגוף דברי התוספתא שהבאתי דבס"ת של מלך אין הדיוט רשאי לקרות בו אני נבוך, אם האיסור הזה הוה איסור עולם ותמיד אסור להדיוט לקרות בס"ת של מלך ואפי' כשמת המלך ג"כ אין רשות לשום אדם לקרות בס"ת שלו ורק המלך הבא אחריו הוא לבדו קורא בו, או דילמא כל עיקר האיסור הזה ל"ש רק בחיי המלך אבל אחר מותו רשות ביד כל אדם לקרות בס"ת שלו, והנה בהשקפה ראשונה נראה דהאיסור הזה ל"ש רק בחיי המלך אבל לא לאחר מותו דכל עיקר הטעם שאסור לקרות בס"ת של מלך הוא ע"כ משום כבודו של מלך א"כ זה דוקא בחיי המלך אבל לאחר מותו ל"ל בה אמנם אחר העיון קצת נלפע"ד דגם לאחר מיתתו של המלך אסור להדיוט לקרות בס"ת שלו, דכיון דהא דבחיי המלך לא הי' רשאי הדיוט לקרות בו ע"כ משום דהוה ככלי תשמישו של מלך שאסורים להדיוט וממילא גם לאחר מותו אסור להדיוט לקרות בו דכלי תשמישו של מלך אסורים להדיוט גם לאחר מיתת המלך כדאיתא ברמב"ם פ"ב מה' מלכים ה"א דכל כלי תשמישו של מלך אפי' לאחר מיתתו של המלך רק מלך אחר לבדו רשאי להשתמש בהם וזולת זה נשרפין עיי"ש, ובדרך הפלפול הי' נראה להביא ראי' לזה ולהוכיח דאפי' לאחר מיתת המלך אסור להדיוט לקרא בס"ת של מלך מהא דהביא המג"א בסי' ש"א ס"ק ט"ז בשם השל"ה להקשות אמאי לא התירו לטלטל את דוד כשמת רק ע"י ככר ותינוק כדאיתא בש"ס דשבת ל' ע"א והרי דהמע"ה מת מפאת דאפחת דרגא מתותי' וא"כ הי' מלובש בבגדים ואמאי לא התירו לטלטולו ע"י הבגדים כדאיתא בש"ע שם דאם הי' המת בכסותו א"צ ככר או תנוק כדי לטלטלו ותי' במג"א דשאני בגדי דוד שהי' מוקצה כיון דאסור לכל אדם ללובשן משום דשורפין על המלכים אבל בגדים של מת אחר ל"ה מוקצה ולכן מותר לטלטל המת אגבן, ועיין בספר דברי שאול על היו"ד סי' שצ"ט שהביא בשם הגאון ר' גרשון מפוזנא להקשות לפי המבואר בסנהדרין כ"א דס"ת של מלך הי' תלוי לו כמין קמיע וא"כ מדוע לא התירו לטלטל את דוד ע"י הס"ת שהי' לבוש בו ותי' בדברי שאול שם עפ"י דברי התוספתא הנ"ל דבס"ת של מלך אין הדיוט רשאי לקרות א"כ גם הס"ת הוה מוקצה דשום אדם לא יוכל לקרות בו ואי דשלמה הי' יכול לקרות בו דמלך רשאי לקרות בס"ת של מלך הרי שלמה הי' ביום הזה אונן ואונן אסור בד"ת וא"כ לא הי' יכול לקרות בתורה עיי"ש ואם נאמר דמשמת המלך רשות ביד כל אדם לקרות בס"ת שלו א"כ שוב הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא התירו לטלטל את דוד ע"י ס"ת ואי משום דהוה מוקצה דאסור לקרות בו הרי משמת המלך כבר הותר לקרות בו וע"כ דגם אחר מיתת המלך אסור לקרות בס"ת שלו כנ"ל, אמנם אי משום הא לא איריא די"ל דלעולם משמת המלך הותר להדיוט לקרות בס"ת שלו ואפ"ה לא יכלו להתיר לטלטל את דוד ע"י הס"ת דכיון דבה"ש עוד הי' דוד חי וא"כ אתקצאי אז הס"ת דאז הי' אסור להדיוט לקרות בו ממילא אתקצאי לכולא יומא כדאיתא בש"ע או"ח סי' ש"י דדבר שהוקצה בה"ש אסור כל היום, ובזה הן נסתר מחמתו ג"כ מ"ש בדברי שאול שם להוכיח מזה גופא דאונן בשבת אסור בד"ת שלא כדעת הדגול מרבבה בסי' תקמ"ח באו"ח שחולק על המג"א שם וס"ל דאונן בשבת מותר בד"ת דאילו הי' אונן מותר בד"ת עדיין קשה מדוע לא התירו לטלטל את דוד ע"י הס"ת ואי משום דאסור לקרות בו הרי שלמה הי' יכול לקרות בו שהי' מלך וע"כ דאונן אסור בד"ת וא"כ גם שלמה לא הי' יכול לקרות בו מטעם אנינות, ועם האמור למעלה אין מזה ראי' כ"כ דהא שלמה לא נעשה מלך רק אחר מיתתו של דוד וא"כ גם הוא לא הותר לקרות בס"ת רק אחרי שמת דוד אבל בה"ש הי' אסור וממילא איתקצאי לכולא יומא גם לדידי' וכנ"ל ועיין במחה"ש סי' שי"א שם שהביא דברי התוספות שבת שתמה על המג"א שכתב דלכן לא התירו לטלטל את דוד ע"י הבגדים משום דשורפין על המלכים והוה הבגדים מוקצה והרי הא דשורפין על המלכים ל"ה חוב דרק הדיוט אסור ללבוש בגדי המלך אבל מלך אחר רשאי וא"כ בגדי דוד ל"ה מוקצה ומפאת זה תירץ קושית השל"ה בסגנון אחר דה"ט דבגדי דוד הי' מוקצה כיון דאפחת דרגא מתותי' ומת הוה כנפל מן הגג שצריך לקברו עם בגדיו כדאיתא ביו"ד סי' שס"ד עיי"ש, ועם האמור למעלה א"צ לכ"ז דשפיר י"ל כתי' המג"א דהבגדים הי' מוקצה משום דשורפין על המלכים ואי דמלך אחר יכול ללבשם הרי המלך האחר דהיינו שלמה ג"כ לא הי' יכול ללבשם רק בשבת משמת דוד אבל מקודם לזה גם הוא הי' אסור דל"ה עוד מלך וא"כ איתקצאי לדידי' בה"ש וממילא איתקצאי לכולא יומא וכאמור, ויש להעיר דדילמא שלמה הי' לו דין מלך עוד בחיי דוד כיון שכבר נמשח למלך והי' רשאי לקרות בס"ת שלו ולהשתמש בכליו גם בחייו אולם בזה יש לעיין עוד דסוף כל סוף לא מלך רק משמת דוד והדבר צריך חקירה עוד:

ד ובעיקר הספק שאנו דנין עליו אם המלך הי' רשאי ללכת בס"ת שלו לבה"ק י"ל רזה תליא איך הי' המלך מתנהג עם הס"ת, דאם הי' נושאו בפ"ע אה"נ דהי' אסור ללכת אתו לבה"ק, ואפי' אם הי' מכסה אותו הי' אסור דבס"ת ל"מ כיסוי כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ב סעיף ד', אבל אם נאמר דהי' תלוי לו בזרועו כמין קמיע כגירסא הישנה בש"ס דסנהדרין כ"א ע"ב אולי יש לצדד דעכ"פ ע"י כיסוי הי' רשאי כמו תפילין דאם הם מכוסים אין איסור ללכת בהם לבה"ק כדאיתא בא"ח סי' מ"ה וכן הוא הדין בציצית כמבואר ביו"ד סי' שס"ז עיי"ש, ועיין ברמב"ם פ"ג מה' מלכים שהשמיט הך מילתא דס"ת של מלך הי' עשוי כמין קמיע ותלוי לו בזרועו וע"כ דס"ל דהי' נושאו בפ"ע ולפ"ז הי' אסור לקחת אותו לבה"ק וכנ"ל ועיין בכ"מ שם שתמה על הרמב"ם מדוע השמיט ד"ז דהס"ת של מלך הי' עשוי כמין קמיע כדאיתא בברייתא וי"ל דה"ט משום דהרמב"ם חשב זאת לרחוק המציאות וכמעט מהנמנע שכה"ת כלה תהי' כתובה בתבנית קמיע התלוי' בזרוע ולכן לא הביא ד"ז. ומצאתי בפחד יצחק אות מ' ערך מלך שעמד ג"כ ע"ז איך הי' במציאות לכתוב כל התורה כלה בתבנית קמיע והלא אפי' אם תהי' הכתיבה דקה מן הדקה ג"כ א"א זאת והביא שם בשם התוספות על התורה שכתבו בפרשת שופטים דאותו ס"ת של מלך שהי' תלוי לו בזרועו לא הי' כתוב בו כי אם עשרת הדברות ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות קרוי ס"ת עיי"ש וזה דבר חדש ונפלא, ואם נאמר כן לית דין צריך בושש דהמלך הי' רשאי ללכת עם הס"ת שלו לבה"ק כיון דבאמת לא הי' זאת ס"ת ורק פרשה אחת שבתורה ובזה בודאי ליכא איסורא ולכל היותר הי' צריך לכסות אותו דבזה אפי' בתפלין שרי, ולפ"ז י"ל דבכוונה השמיטו בש"ס ולא חשבו גם בה"ק בהדי הנך מקומות שהמלך אסור ללכת שמה בס"ת שלו כאשר דקדקנו ע"ז למעלה בראשית דברינו דבאמת לבה"ק רשאי ללכת, ומזה איפוא יהי' סמך גדול לדברי בעל התוס', אמנם בפחד יצחק שם דחה דברי בעלי התוס' האלה מדברי הספרי דאיתא שם משנה אין לי אלא משנה תורה כה"ת כלה מניין ת"ל את דברי התורה וכו' הרי להדיא דכה"ת כלה היתה כתובה בס"ת של מלך, ובעיני פלא גדול על בעלי התוס' שכ' דמאנכי עד לרעך יש תרי"ג אותיות ובאמת יש תר"ך אותיות כאשר מפאת זה דורשי רשומות יקראו לפרשה הזאת בשם כת"ר תורה כידוע וכמעט השתוממתי על המראה. אכן גוף הדבר שכ' בעלי התוס' לא יתקלקל בשביל זה כי הז' אותיות העודפים על מספר תרי"ג מרמזים על שבע מצות ב"נ כמ"ש בבעל הטורים פ' יתרו, ונמצא דמן אנכי עד לרעך מרומזים כל התרי"ג מצות שבתורה בצירוף השבע מצות של ב"כ ולכן קרינן לי' ס"ת. וראה זה מצאתי עוד דבר פלא בתרגום יונתן עה"ת פ' שופטים שכתב על המקרא וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וז"ל ויכתבון לו סביא ית פרשה אורייתא דא ומשמע מדבריו דהס"ת של מלך לא הכיל בקרבו רק פרשת המלך וכיון שכן שפיר י"ל ג"כ דהי' תלוי לו בזרועו כמין קמיע, ואין לתמוה אם לא הי' כתוב בס"ת רק פרשה אחת איך קרינן לי' ס"ת דאפי' בפסוק אחד מצינו שקורין אותו ס"ת עיין ב"ב י"ד ע"א א"ל רבנן לר' המנונא כתב ר"א ד' מאה ספרי תורה אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה וכו' ועיי"ש בפירש"י דילמא תורה צוה לנו משה כתב ד' מאות פעמים עיי"ש אלמא דאפי' פסוק אחד הנכתב מכונה בשם ס"ת וכש"כ פרשה אחת. ועיין בהגהות רש"ש סנהדרין שם שעמד ג"כ על המחקר להבין מהות הס"ת של מלך שקשה מאד להניח שהי' צריך להיות ס"ת ממש תלוי לו בזרועו אשר שיעור ארכו והקיפו ו' טפחים בגויל כדאיתא בב"ב י"ד ולכן כתב דהס"ת הזה לא הי' ס"ת כי אם מספר המצות בקיצור והוציא כן מתרגום אונקלוס שפירש משנה תורה פתשגן אורייתא ופתשגן היינו תורף הענין וזה ג"כ השערה נאותה, אכן כבר כתבתי למעלה בשם הספרי שכתב להדיא דכה"ת היתה כתובה בס"ת של מלך ולפ"ז ההשערה הזאה נפלה בבירה אמנם לפ"ז גם פירוש התרגום יונתן נסתר מדברי הספרי האלו ודוק:

ה ודע דאם נאמר דהמלך הי' אסור לשאת אצלו הס"ת בבה"ק יש להסתפק אם הי' רשאי ללכת לבה"ק, כי מהיכי תיתי לו לבטל עצמו בידים ממ"ע המוטלת עליו לשאת בכל עת הס"ת ובשלמא בה"כ ובית המרחץ המה דברים הכרחים לחיי האדם משא"כ בה"ק לא ילך ולא יתבטל ממ"ע ואף דבשעת מעשה כשיהי' בבה"ק לא יהי' עליו מ"ע כיון דשם ל"ה ראוי לקריאה וכאשר הארכנו למעלה מ"מ י"ל דגם לעשות מעשה הגורמת אח"כ פטור ממ"ע אין נכון אף דהפטור בא אח"כ ממילא וראי' לזה נלפע"ד מדברי הש"ס בסוכה כ"ה ע"ב דמדייק הש"ס דעוסק במצוה פטור מן המצוה מקרא דויהי אנשים וכו' אלמא טמאי מת מצוה הי' שחל ז' שלהן להיות בע"פ ופירש"י דהדיוק הוא מדטמאו האנשים האלה עצמן ז' ימים קודם הפסח ואעפ"י שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהן ש"מ דמצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא עיי"ש ומוכח דרק משום דבשעת הטומאה קא עבדי מצוה בזה שטמאו עצמם דהוה מ"מ לכן הי' רשאים לטמאות עצמם ולהתבטל ממצות הפסח אבל לולא זאת לא הי' רשאים לטמאות עצמם קודם הפסח משום דעי"ז יתבטלו מאכילת הפסח אף דאם יטמאו עצמם יהי' פטורים ממילא ממ"ע דפסח דבטמאים ליכא מ"ע דאכילת פסח ש"מ דאסור לעשות מעשה בידים ולגרום לעצמו פטור ממ"ע אף דהפטור יבא אח"כ ממילא וה"נ במלך י"ל שאסור לגרום לעצמו פטור ממ"ע של נשיאת הס"ת ע"י הליכה לבה"ק ויש לפלפל עוד בזה ואכ"מ. ועיין לעיל בחידושינו לפרק ראשון מאמר ע"ה מ"ש דבר נחמד בדברי רש"י בסוכה הנ"ל דרוש משם ותמצא נועם:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה