ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קמו
דף י"ח ע"א בגמ' ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין, עיין בהגהות הגאון רעק"א יו"ד סי' שמ"א שכתב בשם ספר שמחת הנפש דאונן בשבת אסור בד"ת ואסור לעלות לתורה. ועיין במג"א סי' תקמ"ו ס"ק ח' שכ"כ לענין אונן ברגל דאסור בד"ת משום דאסור בשמחה, ופקודי ה' ישרים משמחי לב, וכש"כ שאסור לעלות לתורה, אולם בדגול מרבבה שם תמה עליו דכיון דבשבת ויו"ט אין אנינות חל מדוע יהי' אסור בד"ת וע"כ העלה דאונן בשויו"ט אה"נ דמותר בד"ת, ולדבריו ה"ה די"ל דאונן בשויו"ט מותר לעלות לתורה, ויש להעיר על הדג"מ שלא הרגיש דכיוצא בזה מצינו לענין עת"ב שחל בשבת דאסור בת"ת כדאיתא בש"ע או"ח סי' תקנ"ג ברמ"א אף דבבשר ויין מותר כמבואר בש"ע שם סי' תקנ"ב סעיף י' וה"נ לגבי אונן י"ל דבבשר ויין מותר בשויו"ט ובד"ת אסור, אמנם גם שם תמה הטו"ז בסוסי' תקנ"ג כן אם שרינן בעט"ב שחל בשבת בבשר ויין מדוע לא יהי' מותרין גם בד"ת ומפאת זה באמת דחה דעת הרמ"א שם ומסיק דגם בד"ת שרינן עיי"ש. אולם התב"ש בחידושיו לתענית חזק דברי הרמ"א דאה"נ דאסור לעסוק בד"ת בעט"ב שחל בשבת ומה שתמה הטו"ז מ"ש מבשר ויין דשרי י"ל דה"ט משום דבשבת איכא רק חיוב עונג ולא חיוב שמחה לכן אכילת בשר ושתיית יין דהוה בכלל עונג אין לאסור בשבת משא"כ לימוד התורה דהוה בכלל שמחה שפיר אסרינן כיון דאין חיוב שמחה בשבת עיי"ש ולפ"ז גם לענין אונן י"ל דלא שרינן לי' בשבת רק אכילת בשר ושתיית יין דבזה יש מצוה בשבת כיון דהוה בכלל עונג אבל לעסוק בתורה אסור כיון דזה הוה בכלל שמחה וחיוב שמחה ליכא בשבת, אמנם לפ"ז יצא לנו דביו"ט שיש בו חיוב שמחה אה"נ דאונן יהי' מותר בד"ת, וכן לענין לעלות לתורה יהי' ג"כ חילוק בין שבת ליו"ט דבשבת אונן יהי' אסור לעלות לתורה אבל ביו"ט רשאי. ועיין בשו"ת ושב הכהן סי' צ"ד שחילק גם לענין אכילת בשר ושתיית יין גופי' בין שבת ליו"ט לפי המבואר בתר"י כאן דמה שאמרו באונן דאוכל בשר ושותה יין בשבת ל"ה רק אם ירצה דאין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת שהרי אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות לכן אם רוצה לאכול בשר ולשתות יין רשאי ואם אינו רוצה יניח ועיין ברמ"א יו"ד סי' שמ"א סעיף א' שהביא כן לדינא וכתב בתשו' ושב הכהן שם דזה דוקא בשבת אבל ביו"ט מחויב הוא לאכול בשר כדי לקיים מצות שמחה עיי"ש ולפמ"ש למעלה גם בשבת יש חיוב לאכול בשר וכ"כ להדיא בטו"ז סוסי' תקנ"ג שהבאתי ואין זה ענין לחיוב שמחה בשבת דאכילת בשר הוה בכלל עונג, כדברי התב"ש שהבאתי ועיין מג"א סי' תקנ"ב ס"ק י"ג מ"ש בזה:
ב ועיין בחוברת מטה אהרן צד צ"ה שהארכתי בפרט זה אי בשבת יש חיוב שמחה והבאתי דברי התוס' במ"ק כ"ג ע"ב ד"ה מאן שכתבו ג"כ דבשבת ליכא חיוב שמחה עיי"ש שכתבו דה"ט דשבת עולה למנין שבעה ורגל אינו עולה דברגל ל"ש כלל אבלות משום דכתיב בי' שמחה אבל שבת לא כתיב בה שמחה עיי"ש ולפ"ז צ"ל דמ"ד דאין אבילות בשבת ולדידי' שבת ג"כ אינו עולה למנין שבעה כמו רגל כדאיתא במ"ק שם ע"כ יסבור דבשבת יש ג"כ חיוב שמחה כמו ברגל. ועיי"ש בחוברת הנ"ל שכתבתי בזה דבר נעים לבאר דברי הפייטן בפיוט כי אשמרה שבת, המתאבלים בו אחור נסוגים כי יום שמחות הוא ותשמחני והיינו דהפייטן משמיענו דאין אבלות נוהג כלל בשבת והמתאבלים בו נסוגים אחור לגמרי וזה מפאת כי שבת הוא יום שמחה והוה כמו רגל שאין אבלות נוהג בו כלל מפאת חיוב שמחה שיש בו כדברי התוס' שהבאנו. ובחוברת הנ"ל הבאתי דדעת הירושלמי היא ג"כ דבשבת יש חיוב שמחה מדכתב במגילה פ"א ה"ד (הובא בש"ע או"ח סי' תרפ"ח) דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין אותה עד לאחר השבת משום דכתיב בפורים לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' ביד"ש עיי"ש אלמא דס"ל דיש חיוב שמחה בשבת וכן איתא גם להדיא בספרי פ' בהעלותך על מקרא וביום שמחתכם דריש אלו השבתות עיי"ש ולפ"ז הי' מקום לומר דגם בשבת אונן מותר בד"ת וכן לעלות לתורה וכנ"ל ועכ"פ יש לצרף זאת לסניף היכי שהאונן הוא מהמחויבים לעלות לתורה באותו שבת דיש להתיר לו לעלות לתורה דהרי גם באבל בתוך ז' ימי האבילות כתב בתשו' דת אש סימן ו' הובא בפת"ש יו"ד סי' ת' ס"ק ד' דיש להתיר לו לעלות לתורה בשבת אם הוא מחויב לעלות כגון שאשתו יולדת או שיש לו יא"צ משום דאם לא יעלה יהי' אבלות בפהרסיא עיי"ש אכן הרש"ל בתשו' סי' ע"א לא ס"ל כן ודעתו דאבל שיש לו בן למול בשבת לא יעלה לתורה משום דל"ח אבלות בפהרסיא ולפ"ז באונן בשבת כיון די"א דלא חל אנינות כלל בשבת ואפי' לענין שיהי' מותר בשמחה ורק דמחמרינן ואסרינן לי' לעלות לתורה כדברי ס' שמחת הנפש שהבאתי וה"ט משום דנקטינן דבשבת ליכא חיוב שמחה כנ"ל א"כ בכגון דא שהוא מהמחויבין לעלות יש לסמוך על האומרים דבשבת יש ג"כ חיוב שמחה ואונן מותר בד"ת כמו דמותר בבשר ויין ורשאי ג"כ לעלות לתורה וכאמור: