ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קמה
שם בגמרא ומן התפילין. עיין בצל"ח כאן שהביא בשם הרשב"א להקשות על הא דקאמר דמי שמתו מוטל לפניו פטור מן התפילין מאי אריא מתו מוטל לפניו ס"ל דכל יום ראשון פטור מן התפילין ואפי' אין מתו מוטל לפניו דאבל ביום ראשון פטור מן התפילין כדיליף במ"ק מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך עיי"ש ועיין בירושלמי כאן שהקשה כן. ונראה בפשיטות עפ"י דברי המהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך הובא בבאה"ט או"ח סי' ל"ח ס"ק ד' שכתב דאבל ביום ראשון אינו אסור להניח תפילין רק אם הוא יום המיתה והקבורה אבל אם הקבורה ל"ה ביום המיתה מניח תפילין ביום ראשון, וא"כ י"ל דהמשנה והברייתא דקתני דמי שמתו מוטל לפניו פטור מן התפילין ומשמע דרק כל עוד שמתו מוטל לפניו פטור אבל לאח"כ חייב מיירי ג"כ בכה"ג שהקבורה ל"ה ביום המיתה ולכן אה"נ דאינו פטור מן התפילין רק כל עוד שמתו מוטל לפניו אבל לאח"כ חייב, ולפ"ז יהי' מכאן סייעתא לשטת המהריט"ץ הנ"ל דאבל אינו פטור מהתפילין ביום ראשון רק אם הוא יום המיתה והקבורה אבל אם הקבורה ל"ה ביום המיתה אינו פטור רק כל עוד שהמת מוטל לפניו אבל לאח"ז חייב, אמנם בדגול מרבבה סי' שפ"ח ביו"ד דחה דברי מהרי"ץ ומסיק דאפי' אם הקבורה ל"ה ביום המיתה ג"כ אבל פטור ביום ראשון מתפילין, דהשתא ביום שמועה קרובה אין מניחין תפילין כמ"ש הרמב"ן הובא בב"י סי' ת"ב מכש"כ ביום הקבורה וכן משמע ג"כ מלשון הטו"ז בסי' ל"ח שכתב דהא דאמרו דאבל אינו מניח תפילין ביום ראשון מיירי ביום הקבורה דאילו ביום המיתה בלא"ה פטור דהוה אונן, ועיין בחיי אדם כלל י"ד סעיף י"ט שכתב דבכה"ג שהקבורה ל"ה ביום המיתה יש להניח תפילין בלא ברכה ומדברי הטו"ז אין ראי' די"ל דמיירי שנקבר באותו יום עיי"ש אולם רבים חולקים עליו וס"ל דאפי' בלא ברכה אין להניח והדברים ידועים. (ודרך אגב אזכיר בזה במה שראיתי לכמה מחברים שבהביאם דברי מהרי"ץ הנ"ל הגיהו וכתבו שכ"כ בחידושיו לפרק אילו מגלחין ולא לפרק איזהו נשך כמו שהוא בבאה"ט, ואחדים מהם כדי להסביר הטעות שבבאה"ט הולידו השערות שהי' כתיב בבאה"ט א"מ שהוא ר"ת מן אילו מגלחין ונתחלף מ"ם בנו"ן ונעשה א"כ וטעו לקרות איזהו נשך וכן הדפיסו וזה כי נפלאת הי' בעיניהם מאי ענין לדיני אבילות בפרק איזהו נשך שמקומם בפ' אלו מגלחין וכל אחד ראה את המציאה הזאת ונפל עלי' (ולדוגמא עיין בשו"ת ריב"ם שנייטוך סי' ד') ובאמת המעיין במהרי"ץ יראה שדבר זה נמצא אמנם בחידושיו לפרק איזהו נשך שבסוף הספר כי באמצע שם נדפס קונטרס בדיני אבילות לזכר בנו שהלך לעולמו בעת כתב חידושים אלו ושמה נמצא גם הדבר הזה שהביאו בשמו:)