ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קמד
שם בגמ' ופטור מן הק"ש ומן התפלה. יש להסתפק במי שמתו מוטל לפניו ועבר וקרא ק"ש בעת אנינותו ואח"כ כשנקבר המת יש עוד זמן לקרות אם צריך לחזור ולקרות שנית כיון שהקריאה שקרה בעת שהי' פטור לא סגי לפוטרו אח"כ כשבא לכלל חיוב, והנה בכיוצא בזה נסתפק בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ק"נ באונן שלא הי' יודע הדין שאין להבדיל באנינות ועבר והבדיל במוצ"ש אם צריך להבדיל שנית אחר הקבורה ומסיק דא"צ לחזור ולהבדיל, ועיין בחידושים וביאורים לה' אונן מהגאון ר' זלמן מרגליות זצלה"ה סעיף ל"א שכתב ג"כ הכי לענין אונן שעבר וספר ספירת העומר בעת אנינותו דעלתה לו ויכול לברך שאר הימים בברכה ועיין בשו"ת נוב"י חא"ח סי' כ"ז אולם במג"א סי' תרצ"ז ס"ק ט"ז מבואר להיפוך דאם אונן שמע קריאת המגילה בעת אנינותו צריך לשמוע שנית ותלי לה בדין אם אונן רשאי להחמיר ע"ע או לא, ולפענ"ד נראה דדין זה תליא במחלוקת ר"י ור"ל ביבמות ס"ב בעכו"ם שהי' לו בנים בגיותו ואח"כ נתגייר אם קיים פ"ו דר"י ס"ל דקיים ור"ל ס"ל דלא קיים, וה"נ י"ל דלשטת ר"י לא יהי' האונן צריך לחזור ולקיים שנית המצוה שעשה בעת אנינותו כיון דלדידי' עשיית המצוה בזמן הפטור מועיל לצאת בזמן החיוב, משא"כ לר"ל יהי' צריך האונן לחזור ולקיים המצוה שעשה בעת האנינות דלדידי' מעשה המצוה בעת הפטור אינו מועיל לצאת בזמן החיוב, ואולי יש לחלק דע"כ לא ס"ל לר"ל התם דמעשה המצוה בעת הפטור אינו מועיל על שעת החיוב רק היכי דבשעת הפטור לא הי' כלל בגדר החיוב כגון עכו"מ דל"ה בר חיובא כלל משא"כ היכי דגם בשעת הפטור הי' עכ"פ בגדר החיוב כגון אונן גם הוא מודה דעשיית המצוה בעת הפטור מועיל על שעת החיוב, ועיין לעיל במאמר קמ"א שדברנו מזה אי אונן הוה בגדר החיוב דרוש משם, אמנם יש לצדד גם לאידך גיסא ולומר דאפי' ר"י דס"ל התם דמעשה המצוה בעת הפטור מועיל על שעת החיוב מודה דבאונן ל"מ העשי' בעת האנינות לפטור על לאח"ז, דבשלמא התם נהי דהנכרי לא הי' מצוה על פ"ו בגיותו אבל לא הי' עליו שום איסור בזה וע"כ מועיל לפטרו אח"כ משא"כ באונן לא לבד שלא הי' מצוה לעשות המצוה רק אדרבה הי' אסור לעשותה בזה גם ר"י מודה דצריך לקיים שנית כיון שעשה מעשה המצוה באיסור, אכן בזה באנו שוב למחלוקת אי אונן רשאי להחמיר על עצמו או לא, ועיין לעיל בחידושינו לפרק ראשון מאמר פ"א שדברנו מענין דומה לנ"ד במי שברך ברכה בשעה שלא הי' מחויב ואח"כ נתחייב לברך אם הברכה שברך בשעה שהי' פטור פוטרתו שלא יצטרך לחזור ולברך כשנתחייב עיי"ש מ"ש בזה: