ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קמג
שם בגמ' ואינו שותה יין. (א) נסתפקתי בצמוקים שנתבשלו במים אם יש עליהם תורת יין שאונן יהי' אסור לשתותם, והנה לפום ריהטא י"ל דזה הוה כיין מבושל שדינו כיין לכל מילי לצאת בו ידי קידוש, עיין ש"ע או"ח סי' רע"ב סעיף ח', וידי ד' כוסות, עיין סי' תע"ב סעיף י"ב וכיון שכן ממילא גם אונן אסור לשתותו, אולם ז"א דיין מבושל הוה קודם הבישול יין גמור ומחמת הבישול לא פקע שם יין מיני', משא"כ בכגון דא שע"י הבישול יתהפכו המים ליין מנ"ל. ולכאורה יש להעיר מדברי הש"ע או"ח סי' ר"ב סעיף י"א מי שריית צמוקים ותאנים או מי בישולים מברך עליהם שהכל וכו' ואם משך המים והבדילם מהצמוקים הו"ל יין ומברך עליו בפה"ג וברכה אחת מעין שלש עיי"ש ומפשטות הלשון נראה דהאי ואם משך וכו' קאי אתרויהו דתני ברישא הן על מי שריית צמוקים והן על מי בישולם דבשניהם אם משך המים יש לברך בפה"ג ומוכח איפוא דגם ע"י בישול צמוקים במים נתהפכו המים ליין כמו ע"י שריי'. ועיין בטו"ז ובמג"א שם שכתבו דואם משך דתני לאו דוקא והעיקר הוא שיהי' כונתו לא לאכול הצמוקים רק להמשיך מהם היין ואז אפילו שתה מהכלים שהצמוקים בתוכם ג"כ מברך בפה"ג עיי"ש אבל יהי' איך שיהי' אנו רואים דאין חילוק בין מי שריית צמוקים למי בישולם ובשניהם יש על המים הנמשך מהם תורת יין וכנ"ל. אמנם יש להביא ראי' דיש חילוק בין מי שריית צמוקים למי בישולם מדברי תשו' הרלב"ח המובאת בטו"ז ובמג"א שם שכתב דלענין שמי שריית הצמוקים יתהפכו ליין בעינן שהצמוקים ישרו בתוכם שלשה ימים עיי"ש ואם נאמר דע"י בישול צמוקים במים יתהפכו ג"כ המים ליין קשה מדוע בעינן בשרייה ג' ימים הרי קיי"ל בעלמא דכבוש מעל"ע הוה כמבושל וא"כ בשריית יום אחד יהי' די למיחשב המים ליין לענין ברכת בפה"ג ועכצ"ל דגם בישול ל"מ למשוי המים ליין ומה"ט גם כבישה מעל"ע ל"מ, והא דמהני כבישת ג' ימים משום דכבישה כזאת עדיפא מבישול דכמ"ש בתשו' צמח צדק סי' קכ"א דכמו דיש חילוק בין שלוק למבושל סתם כן יש חלוק בין כבוש מעל"ע דהוה כמבושל ובין כבוש יותר ממעל"ע דהוה כשלוק עיי"ש וכן היא דעת המנחת יעקב כלל כ"ד ס"ק כ' וה"נ י"ל דע"י בישול לא נעשו המים ליין משא"כ ע"י כבישה יותר ממעל"ע נתהפכו ליין, ובעינן ג' ימים דוקא משום דבזמן הזה מקבלים המים טעם הצמוקים לגמרי ונשתנה טעמם ליין, ועיין בחכ"א כלל ע"ה סעיף ח' שהעיר ג"כ אמאי בעינן שישרו הצמוקים ג' ימים והרי במעל"ע הוה כבוש ומה"ט הכריע לדינא דאה"נ דסגי בשרייה מעל"ע שיתהפכו המים ליין ויברכו עליהם בפה"ג, ובאמת אין כאן קושיא כ"כ דלשנות טעם המים ליין בעינן פעולה חזקה יותר מכבוש וכנ"ל, ומה"ט באמת גם בישול ל"מ ואילו הי' מועיל כבוש מעל"ע הי' צריך להיות מועיל בישול ג"כ, ול"מ לשטת הת"ח שכתב בכלל ג' דאף שאמרו כבוש כמבושל מ"מ אין לו דין בישול ממש רק שמפליט ומבליע אבל אינו מבלבל טעם החתיכה ברוטב עיי"ש בודאי הי' צריך להיות בישול מועיל דבישול עדיף מכבוש שמבלבל לגמרי טעם הצמוקים במים ומהפך אותם ליין, אלא אפי' לשטת החולקים על הת"ח (עיין בצ"צ שם) וס"ל דכבוש הוה ממש כמבושל, אבל עכ"פ לא גרע בישול מיני' וא"כ אם כבוש מעל"ע הי' מספיק להפך המים ליין הי' צריך להיות בישול מספיק ג"כ וע"כ כדכתיבנא. (ועיין בתשו' ח"ץ סי' ע"ז שכתב דאף דאמרינן כל יתר כנטול דמי ל"ה ממש כנטול עיי"ש וזה כדברי הת"ח שהבאתי דאף שאמרו כבוש כמבושל ל"ה כמבושל ממש ועיין בספר קהלת יעקב מענה לשון ח"ב לשון חכמים אות כ' סי' רפ"ג שהביא סמוכין לזה מכמה מקומות דדרשינן דכף הדמיון ל"ה השואה גמורה ועיין בספר מעשה ה' עה"ת פ' שלח שביאר מאמר הכתוב ונהי' בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם היינו דבעינינו היינו רק כחגבים אבל לא חגבים ממש אולם בעיניהם הי' כן היינו חגבים ממש עיי"ש וזה מתאים ג"כ לסברת הח"ץ הנ"ל):
ב ובלא"ה י"ל בישוב קושית החכ"א שהבאנו לפי המבואר בפמ"ג ריש סי' ק"ה די"א דכבוש בכ"מ ל"ה פחות מג' ימים עיי"ש א"כ בהי דאנן לא קיי"ל הכי ומחמרינן דביום אחד ג"כ הוה כבישול מ"מ לענין ברכה דקיי"ל ספק ברכות להקל סמכינן אדיעה הנ"ל ולא מצרכינן ברכה מיוחדת וכן ברכה מעין שלש רק עד שתהי' השרייה ג' ימים דשמא בפחות מזה ל"ה כמבושל, ועיין מהרש"א ומהרש"ל פסחים ק"ב ע"א שנתוכחו בברכת הנהנין מה מקרי קולא ומה מקרי חומרא אם הקולא הוה לברך והחומרא הוה שלא לברך משום לתא דלא תשא שיש בברכה לבטלה או דילמא כיון דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה הוה להיפוך הקולא שלא לברך והחומרא לברך עיי"ש ועיין תוס' לעיל בדף י"ב ע"א ד"ה לא שכתבו בשם הר"י דאם פתח בחמרא וסיים בשכרא צריך לברך פעם אחרת לחומרא עיי"ש ומוכח דהחומרא הוה לברך אמנם דברי התוס' תמוהים כאשר תמה עליהם במג"א סי' ר"ט ס"ק ג' ועיין לעיל בחידושינו לדברי התוס' שהארכנו בפרט זה:
והנה הלום ראיתי אחרי רואי באשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש או"ח סי' רע"ב שכ' דיין צמוקים ע"י בישול מקדשין ומבדילין עליו עיי"ש אלמא דחשבוהו ליין גמור וה"ה לענין הספק שלנו הי' לנו לומר דאונן אסור לשתות מי צמוקים שנתבשלו דהוה כיין, אמנם מצאתי בשו"ת שערי דעה מהדו"ת סי' ס"ז שהביא בשם הגאון מהרש"ק שחולק ע"ז וס"ל דאין מקדשין על יין כזה דשאני ע"י שרייה ג' ימים שמתהפכים המים ליין משא"כ בכה"ג שאין דרך היין להעשות כך ואין זה אלא מים שקבלו טעם צמוקים עיי"ש ואחרי אשר המעיין באשל אברהם שם יראה שגם הוא לא התיר לקדש על יין כזה רק בצירוף סניפים אחרים ע"כ באונן נלפענ"ד דאין להחמיר בשגם שי"ל דזה לא גרע מחמר מדינה שאונן רשאי לשתות כמ"ש הגרז"מ בחידושיו לה' אונן סעיף ד' עיי"ש:
ג ובענין אם אונן רשאי לאכול תבשיל שיש בו תערובות יין הדבר פשוט דמותר דגם תבשיל שיש בו בשר רשאי לאכול כמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' רי"ב, ועיין בנוב"י שם שדן לענין הספק שנסתפק הר"א אלפנדרי הובא בברכ"י סי' שמ"א אם אונן מותר לאכול רוטב של בשר ודעת הנוב"י שם דמותר, ויש להעיר מדברי הטו"ז ביו"ד סי' פ"ט ס"ק ה' שהביא בשם הב"י דמרק של בשר יש לו דין בשר עצמו עיי"ש וא"כ הו"ל למימר דאונן אסור ברוטב של בשר כמו בבשר עצמו, אולם בטו"ז שם כתב דרבינו יונה פ' אלו דברים כתב דרוטב צלול יש לו דין תבשיל של בשר ורק אם הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר ולפ"ז גם באונן הי' מקום לחלק בין רוטב עב דהוה כבשר דבזה אה"נ דאסור ובין צלול דל"ה כבשר ושרי, ועיין באו"ה סי' ל"א אות ט"ו שכתב דכל רוטב של בשר דינו כבשר עצמו שאם תפול ע"ג קדירה וכ"ש לתוך התבשיל עצמו של חלב שצריך ס' לבטלו וכ"כ בסי' כ"ד אות ח' דברוטב של בשר שנפלה לחלב ודאי צריך ס' נגד כלה דהוה שם בשר על כל המים עיי"ש ומדבריו יש להסתייע לענין אונן דאסור ברוטב ועיין בתשו' ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"א סי' קכ"א שהאריך הרבה בפרט זה כשנשפך רוטב של בשר אם צריך ס' נגד כלו או רק לפי ערך הבשר שבו ואכמ"ל: