ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שלישי · קמב
שם בגמרא ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו וכו' ואינו אוכל בשר. עיין בהגהות יד שאול על היו"ד סי' שמ"א שנסתפק אם אונן רשאי לשחוט, והביא דברי תשו' בית יעקב סי' כ"ה שכתב דאבל לא ישחוט דחיישינן שמא מחמת צערא לא ישים לבו לשחוט בכונה ולפ"ז גם אונן לא ישחוט דצערו גדול ועיי"ש שהביא דבתשו' מאיר נתיבים הראה דד"ז דאבל לא ישחוט מוזכר ג"כ במרדכי ריש חולין בשם ר' אלדד הדני שס"ל דאבל לא ישחוט ואם שחט השחיטה אסורה, והנה המעיין במרדכי שם יראה דהמרדכי דחה זאת וכתב דזה חומרא בעלמא ולא נהיגין כותי', ולפענ"ד נראה להביא ראי' לזה מדברי הש"ס להלן בברכות י"ט ע"ב ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט פסחו ולמול בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא וכו' וכבר תמה הרש"ל בתשובה סי' ע' אם מת לו מת הרי חל עליו אנינות ואיך יעשה פסחו וימול בנו הלא אונן פטור מכל המצות שבתורה ותי' דהא דאמרינן דאונן פטור מכל המצות לאו כללא היא ויש מצות שאונן חייב בהן ועיין בנובי"ק חא"ח סי' כ"ז שביאר ביותר דע"כ ל"א דאונן פטור מן המצות רק במצות הנוהגות בכל יום שאם אתה מחייב את האונן בהם נמצא דרוב פעמים יתבזה המת אבל מצות הנוהגות רק בזמנים ידועים ואין להם תשלומין דחביבה מצוה בשעתה אין אנינות דוחה אותן. עוד כתב שם די"ל דבפסח ומילה שיש בהן כרת גם אונן חייב ועיין בישי"ע או"ח סי' ע"א ס"ק ב' שפלפל ג"כ בזה מדוע אין האנינות פוטרתו מעשיית הפסח, אבל יהי' איך שיהי' קשה איך יוכל לשחוט הפסח הרי אונן אסור לשחוט, ואף אם נאמר דהכונה שישחוט ע"י אחר אבל הרי שחיטת הפסח בעי שליחות כדאיתא בקידושין מ"ב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכו' מכאן ששליחו של אדם כמותו ומשם ילפינן כל ענין שליחות ועיין בפנ"י שם שכתב דאף דכהנים שליחי דרחמנא נינהו זה דוקא בשאר עבודות אבל בשחיטה בודאי הוו שליחי דהבעלים דבזה ל"ש לומר מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליחא מצינן משוי כדאיתא בקידושין כ"ג ובנדרים ל"ה כיון דשחיטה בזר כשירה והדברים עתיקין, וא"כ זה שמת לו מת שבעצמו לא יוכל לשחוט אם כאמר דאונן אסור לשחוט גם שליח לא מצי משוי דכ"מ דאיהי ל"מ עביד שליח לא מצי משוי ולפ"ז איך יעשה הפסח וע"כ דאונן רשאי לשחוט וזה ראי' נפלאה, ועיין בבאר היטב יו"ד סי' ע' ס"ק כ"ז שהביא ג"כ דברי תשו' בית יעקב הנ"ל דאבל לא ישחוט ועיין בפ"ת שם שהביא דבתשו' הנ"ל נתן טעם לדבריו דשמא מחמת צערא לא ישים אל לבו לשחוט יפה וזה תמוה דא"כ כשטבעה ספינתו בים ג"כ לא ישחוט דבברכות י"א מדמה הש"ס זאת לאבל ומפאת זה רצה לומר בפ"ת שם דה"ט דאבל לא ישחוט משום שאסור במלאכה עיי"ש ובזה יש להתוכח דהרי כל מלאכות המותרות ביו"ט רשאי אבל ג"כ לעשות כדאיתא בד"מ סי' ש"פ ושחיטה היא מהמלאכות המותרות ביו"ט וא"כ מדוע יהי' האבל אסור בה ומ"ש משרתת שמותרת לעשות כל צרכי הבית כמבואר בש"ע יו"ד שם סעיף כ"ב ועיין בחכמת אדם בקונטרס מצבת משה שבסוף ה' אבלות שכ' באמת מה"ט להתיר לאבל לשחוט ולא לבד בביתו אלא אפי' לילך לשחוט במק"א ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' פ"ו שהביא ג"כ דברי המרדכי הנ"ל שדחה לסברת הר' אלדד שאוסר לאבל לשחוט והביא שכ"כ האגודה ומסיק לדינא דהיכא דליכא שוחט אחר רשאי האבל לשחוט לצורך חולה ויולדת וכה"ג ולצורך עצמו פשוט דמותר לשחוט בביתו כמו אפי' ובישול וכל צרכי הבית עיי"ש ועיין בספר דברי שאול סי' שמ"א שצדד ג"כ להתיר לשוחט לשחוט בימי אנינותו ואבלו עיי"ש: