אור ברסלב
ברכת אהרן פרק שלישי › קמא

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק שלישי · קמא

פרק שלישי

במתניתין מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. (א) עיין בתשו' ח"צ סי' א' שכתב דאף דאונן פטור מכל המצות זה דוקא ממ"ע אבל בל"ת חייב כשאר ישראל, ועיין בפתיחה כוללת להפמ"ג או"ח ח"ב סי' כ"ח שהסביר הדבר דהא עיקר הטעם דאונן פטור מכל המצות משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה, וגם עוסק במצוה אינו פטור רק ממ"ע אבל אסור לו לעבור על ל"ת עיי"ש. ויש להעיר לשנות הרשב"א בחידושיו לר"ה ט"ז דכל מי שמבטל ואינו מקיים מ"ע המוטולת עליו לעשות מלבד שביטל מ"ע עבר גם על לאו דבל תגרע ועיין בטו"א ר"ה שם ובאבני מילואים בחידושים לדף כ"ח בר"ה שהאריך בזה. א"כ יתחייב אונן בכל מ"ע כיון דבביטולה של עשה איכא גם לאו דב"ת ובל"ת אונן מוזהר. וגם על הך מילתא גופא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ג"כ יש לתמוה מדוע יפטור העוסק במצוה ממ"ע הרי בביטולה של עשה איכא ל"ת ובל"ת גם עוסק במצוה מוזהר, אמנם הדבר נכון דע"כ לא כתב הרשב"א סברתו הנ"ל רק היכי שמבטל העשה בשאט נפש, אבל לא היכי שמבטל אותה מצד שפטרוהו חכמים שלא לקיימה כגון באונן או בעוסק במצוה. והר"ז דומה למ"ש הרשב"א שם דמה"ט כשחל יו"ט של ר"ה בשבת אין תוקעין, אף דרחמנא אמר תקעו ונמצא כשאינו תוקע מבטל מ"ע ועובר על ב"ת דכיון שאינו תוקע מחמת תקנת חכמים שגזרו שלא לתקוע לית בזה משום ב"ת ואדרבה עוד מצוה איכא לשמוע דברי חכמים דכתיב לא תסור עיי"ש. ובמק"א הערתי בכיוצא בזה לפי מה דמשמע מדברי התוס' בקידושין ל"ד ע"א ד"ה מעקה דאף דנשים פטורות ממעשהז"ג מ"מ היכי דאיכא לאו בהדי עשה כיון שמוזהרות על הל"ת חייבות ג"כ בעשה אף דהוה מעשהז"ג, ועיין בשאג"א סי' פ"ב מ"ש בזה איכא לשטת הרשב"א הנ"ל דבכל ביטול מ"ע יש ל"ת דב"ת, יתחייבו נשים בכל מעשהז"ג מה"ט ולפמ"ש למעלה גם זה נכון. ובפשיטות י"ל דע"כ ל"א באונן דחייב בל"ת וכן אשה דחייבת במעשהז"ג כשיש לאו בהדי עשה זה דוקא היכי דאיכא לאו מיוחד. אבל היכי דכל עיקר הלאו לא נצמח רק מחמת העשה ממילא מי שפטור מהעשה פטור גם מהלאו דלא עדיף המסובב מהמסבב, ועיין לעיל בחידושינו לפרק שני מאמר קי"א מה שכתבנו בפרט זה אי שייך לומר שהמסובב יהי' עדיף מהמסבב דרוש משם. ועיין בפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט שכתב דאף דקיי"ל דסומא פטור מן המצות זה דוקא ממ"ע אבל בל"ת מוזהר, ולפום ריהטא יקשה ג"כ כנ"ל לשטת הרשב"א יתחייב בכל מ"ע כדי שלא לעבור על ב"ת אמנם לדברינו למעלה אתי ג"כ שפיר. ועוד י"ל בישוב מה שהערנו דאונן יתחייב בכל מ"ע מכח הלאו דב"ת, דאף דאונן מוזהר על ל"ת מ"מ על לשאב"מ אינו מוזהר כמ"ש הפמ"ג בפ"כ ח"ב סי' כ"ח שם עיי"ש שכ' דמה"ט אינו מוזהר על לאו דב"י בפסח דהוה לשאב"מ וכיון שכן גם על לאו דב"ת אינו מוזהר דג"כ הוה לשאב"מ, וכן אשה ג"כ אינה מוזהרת בלשאב"מ כמ"ש הפמ"ג בפ"כ ח"ב אות י"ד וממילא אינה מוזהרת ג"כ בלאו דב"ת, ואולי גם סומא אינו מוזהר רק בלאו שיב"מ, אבל לא בלשאב"מ וליכא גבי' ג"כ לאו דב"ת. ועיין תוס' ר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא ר"י שכתבו דמה"ט סומא מברך על מ"ע כיון שחייב במצות מדרבנן יכל לברך משום לא תסור עיי"ש וזה תמוה דאם פטור מכל המצות ממילא גם בלא תסור אינו מוזהר ועכצ"ל דכונת התוס' משום דבל"ת סומא מוזהר ועיין בנובי"ת או"ח סי' קי"ב וש"מ דאפי' בלשאב"מ סומא מוזהר, אולם בזה יש לפלפל עוד ואכמ"ל:

ב ויש להעיר עוד ע"ד הח"צ הנ"ל דאונן פטור רק ממ"ע אבל בל"ת מוזהר, א"כ איך משכחת לה להנל"ע לפי המבואר ברמב"ם פ"א מתמורה ה"א דהיכי דהלאו כולל יותר מעשה ל"ה להנל"ע ומה"ט תמורה ל"ה להנל"ע משום דהלאו כולל ציבור ושותפים והעשה ליתא בצו"ש, א"כ בכל להנל"ע הלאו כולל יותר מעשה דהלאו איתא גם באונן משא"כ העשה ליתא באונן, ויש לחלק דע"כ לא כתב הרמב"ם דהיכי דהלאו כולל יותר מעשה ל"ה להנל"ע רק אם אותן שהלאו כולל אותן ליתנייהו בשום פעם בעשה כגון צו"ש בתמורה דתמיד ליתנייהו בעשה ובלאו איתנייהו משא"כ אונן הלא הוא ג"כ איתא בעשה ורק בפעם הזאת דוקא ליתא בעשה בשביל זה לא מקרי לאו כולל יותר מעשה וכן ע"כ הסברא נותנת דהא עיקר הטעם דכשהלאו כולל יותר מעשה ל"ה להכל"ע משום דלא נוכל לומר דהעשה אתיא לנתוקי הלאו דהא חזינן דיש עוברין על הלאו ואינו מתוקן ע"י העשה וש"מ דהעשה אינה מנתקת כלל את הלאו וא"כ זה דוקא אם הלאו כולל פרטים כאלה שאין בידם בשום פעם לתקן עבירת הלאו ע"י קיום העשה דאז מוכח דהעשה ל"ה כלל תיקון ללאו אבל אונן הלא הוא ג"כ יכול לתקן הלאו ע"י קיום העשה לאחר שיעבור אנינותו ורק בשעתא דא א"י, שפיר י"ל דהעשה אתיא לנתוקי הלאו ומה שאונן א"י לתקן הלאו ע"י העשה זה הוה מחמת אונס דארי' רביע עלי' וז"פ ויש לדמות זאת למ"ש התוס' בחגיגה ב' ע"א ד"ה איזהו דלכן קטן שהגיע לחינוך מקריב קרבנות ראי' בחוה"מ אף דא"י להקריב ביו"ט כיון דקרבנות שלו ל"ה רק נדבה וקיי"ל דהיכי דלא מצי קריב בראשון לא קריב עוד כמו חיגר שנתפשט בשני, דשאני קטן שבאמת יכול להקריב בראשון ורק היום גורם שאינו יכול להקריב לא מקרי ל"ח בראשון משא"כ בחיגר דגברא לא חזי עיי"ש וכיוצא בזה כתבו התוס' בשבת קכ"ז ע"ב ד"ה כיון לחלק בין היכי שהדבר בעצם אינו ראוי מחמת גריעותא דידי' כגון בגדי עניים לעשירים ובין היכי שהדבר בעצם הוה ראוי ורק איסורא הוא דרביע עליו כגון תרומה לזר דשפיר מקרי ראוי עיי"ש וה"נ באונן י"ל דהוה בגדר חיוב העשה דרק הזמן גורם שאינו יכול לקיימה ולא מחמת חסרון עצמי שבו ולא מקרי איפוא לאו כולל יותר מעשה. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ב ח"ד סי' קע"ד באמצע התשובה שפלפל לענין סופר שכתב תפילין בהיותו אונן אי כשרים כיון דהסופר ל"ה אז בר קשירה, ולהנ"ל י"ל דשפיר הוה בר קשירה כיון דאונן הוה בגדר חיוב כל מ"ע ומה שפטור מהן הוא רק משום דארי' רביע עלי' אבל לא מחמת חסרון עצמי וכיון שכן מקרי ראוי כדברי התוס' הנ"ל וקצת י"ל דד"ז אי אונן הוה בגדר חיוב מ"ע תליא אי רשאי הוא להחמיר על עצמו ולקיים המצות כשיש לו מי שישתדל בעבורו בצרכי הקבורה או לא, דאם נאמר דרשאי להחמיר על עצמו י"ל דהוה בגדר החיוב ורק מחמת דארי' רביע עלי' א"י לקיים כנ"ל משא"כ אם נאמר דאינו רשאי להחמיר על עצמו י"ל דל"ה בגדר החיוב כלל. ועיין בש"ע או"ח סי' ע"א סעיף א' דאם אונן רוצה להחמיר על עצמו ולקרות ק"ש רשאי כשיש לו מי שישתדל בעדו אולם ביו"ד סי' שמ"א מבואר דאונן אסור להחמיר ע"ע וזה תלוי בשני הטעמים אשר בגללם אונן פטור מן המצות או משום כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאו, דלטעם הראשון אינו רשאי להחמיר ע"ע אבל לטעם השני אה"נ דרשאי כשיש לו מי שישא משאו ועיין בטו"ז שם ביו"ד ס"ק ג' דלכן נקטינן ביו"ד דאינו רשאי להחמיר ע"ע דאנו חוששין שמא העיקר כטעם הראשון ושוא"ת עדיף, ועיין בפר"ח או"ח סי' נ"ה שדן לענין אי אונן מצטרף לכל דבר שבקדושה לעשרה ורצה לומר דבמקום שרשאי להחמיר על עצמו כגון שיש לו מי שישתדל בשבילו מצטרף אבל במקום שאין רשאי להחמיר ע"ע כגון שאין לו מי שישתדל בשבילו אין מצטרף עיי"ש ולדברינו למעלה יש לצדד קצת ולומר דאם אך רשאי להחמיר ע"ע כשיש לו מי שישתדל בשבילו אז אפי' כשאין לו מי שישתדל הוה עכ"פ בגדר החיוב ומצטרף ועיין בפמ"ג שם בא"א ס"ק ה' שכתב דאונן מצטרף לעשרה אמנם בשו"ת שבו"י ח"ב סי' כ"ה מסיק דאין לצרף אונן לעשרה עיי"ש (ג) והנה מילתא דמסתברא דאף דאונן פטור ממ"ע אבל בלאו הבא מכלל עשה מוזהר, ול"מ אם נאמר דלאו הבא מכלל עשה לאו הוא בודאי מוזהר עליו דלא גרוע משאר ל"ת אלא אפי' אם נאמר דלאו הבא מכלל עשה הוה עשה ג"כ אונן מוזהר עליו דהתורה לא פטרה אותו רק שאינו מחויב לקיים בפועל המצות יהי' מאיזהו טעם שיהי' או משום כבודו של מת או משום שאין לו מי שישא משאו אבל לעבור בקו"ע על איסורין בודאי אינו רשאי כמו שאינו רשאי לעבור על ל"ת גמור, וגדולה מזו אנו רואין דאפי' על איסור דרבנן אין האונן רשאי לעבור כמ"ש בברכ"י יו"ד סי' שמ"א עיי"ש שכתב דמה"ט אונן חייב בנט"י כיון דנט"י הוה מטעם גזירה משום סרך תרומה והאונן חייב בכל גזרות ואיסורין דרבנן ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ב סי' קט"ז שכ"כ לענין סומא דפטור מכל המצות אבל בל"ת חייב דה"ה דמוזהר על איסור עשה או על לאו הבא מכלל עשה עיי"ש:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה