ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · רנז
שם בגמ' טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש בלילה. עיין בתוס' ד"ה לפי שהביאו מה שהקשו בריש פרקין ל"ל לטעמא שאין ב"ד מקדשין החדש בלילה ת"ל דבלא"ה א"צ לחזור משום דת"ע רשות ותירצו דלא אמרו ת"ע רשות רק לענין לעשות מצוה אחרת עוברת אבל לחנם אין לבטלה, ועיין בתוס' יומא פ"ז ע"ב ד"ה והאמר שהקשו ג"כ הכי ותירצו בשם בה"ג דאף דת"ע רשות מ"מ אם כבר התפלל שווי' עלי' חובה והו"א שאם טעה יחזור ויתפלל וע"כ איצטריך לטעמא דאין מקדשין בלילה, ויש לדקדק קצת איך יתכן שאם לא התפלל כלל אין בכך כלום, ואם התפלל רק שהתפלל שלא כהוגן יהי' צריך לחזור ולהתפלל, ודומה לזה מצאנו בתוס' בסוטה ל"ג ע"א ד"ה ור"י שכתבו דזה סברא תמוה לומר שאם לא קראה היבמה כלל אינו מעכב, ואם קראה בלשון חול מעכב, והי' נראה מפאת זה להביא סמוכין למ"ש לעיל בחידושינו לפרק ראשון מאמר פ"ח שסברת התוס' בסוטה לאו ד"ה היא כי מצאנו לפעמים שחסרון הדבר לגמרי אינו מזיק ואם נמצא שלא כיאות מזיק דטפי עדיף ההעדר לגמרי ממציאות שלא על צד הנאות, והבאנו כמה דוגמאות לזה וא"כ ה"נ הו"א דחסרון תפלת ערבית לגמרי אינו מזיק ואם התפלל וטעה ולא הזכיר של ר"ח מזיק וסד"א דיהי' מחויב לחזור ולהתפלל, ואיצטריך לטעמא דאין ב"ד מקדשין החודש בלילה ולכן פטור, ובלא"ה יש לחלק בין הענינים דכאן מטעם קבלה ונדר קאתינן, ואינו דומה להענין המוזכר בתוס' סוטה שם, ועיין לעיל בחידושינו לפרק זה מאמר רט"ו מה שכתבנו בענין אם טעה בתפלת ערבית באחד משאר דבר שהדין שאם טעה בהם צריך לחזור ולהתפלל, אם צריך לחזור ולהתפלל או לא עיי"ש מ"ש בזה: