ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · רמד
שם ע"ב בגמרא לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מ"ט דילמא מיטרפא לי' שעתא. (א) עיין ברש"י כאן שפירש דבמערבא לייטי על מי שמשהה תפלת המנחה עד דמדומי חמה שמא תטרף לו השעה ע"י אונס ועבר הזמן, ויש להבין לפ"ז מה דעתי' דר' יוחנן דס"ל בש"ס כאן דמצוה להתפלל עם דמדומי חמה אמאי לא חש ג"כ שמא יארע אונס ויעבור הזמן, ונראה דר"י יסבור דאין לחוש לזה כיון דאם יארע אונס אין בו עון אשר חטא דאונס רחמנא פטרי' ואף שהוא בעצמו גרם זאת במה שהמתין עד הרגע האחרונה מ"מ כיון שסוף כל סוף מניעת התפלה היתה מחמת אונס לא עביד איסורא, והר"ז דומה לכל מי שנאנס ולא התפלל דלא קעביד איסורא ולכן ס"ל דמהראוי להמתין עד דמדומי חמה אשר אז התפלה חשובה ביותר כמו דמפיק מקרא דייראוך עם שמש וכדאיתא בש"ס כאן. ועיין בש"ע או"ח סי' ק"ח סעיף ח' דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה וכו' כלם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין עיי"ש וזה מתאים לדברינו ועוד כש"כ הוא, דאם כשהמתין להתפלל מחמת עסק של חול ואירע לו שעברה השעה חשוב אונס, עאכו"כ כשהמתין להתפלל מחמת שרצה לקיים המצוה מן המובחר ולהתפלל עם דמדומי חמה ואירע לו אונס ועבר זמן התפלה בודאי שם אונס עליו, וכיון שכן אין לחוש דשמא אם ימתין עד דמדומי חמה תטרף לו השעה, דאם יארע לו אונס שוב לא יהי' בו חטא כלל דאונס רחמנא פטרי' דלא גרע זה משאר אונס וכמ"ש ועיין במג"א שם ס"ק י"א שכתב דדין זה אם כשהמתין להתפלל מפני שסבור שעדיין יהי' לו זמן ובסוף אירע לו אונס הוה אונס או לא תליא במחלוקת שבין הנ"י והאגודה המובאה ברמ"א יו"ד סי' רל"ב סעיף י"ב לענין מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני ולא עשה מיד כי אמר שעדיין יש לו פנאי ואח"כ קרה לו אונס או שכח דדעת הנ"י דהוה אונס ודעת האגודה דל"ה אונס ואנן נקטינן כדעת הנ"י דהוה אונס (כאשר כן הכריע הטו"ז ביו"ד שם) ולכן גם לענין תפלה פסקינן דבכגון דא הוה אונס עיי"ש, ולפ"ז י"ל דה"ט דבני מערבא דלייט אמאן דמצלי עם דמדומי חמה משום דס"ל כדעת האגודה דאם איחר עשיית הדבר מחמת שחשב שיהי' לו עוד פנאי ואח"כ אירע לו אונס אין זה בגדר אונס וממילא גם לענין תפלה אם ימתין להתפלל עד דמדומי חמה ואח"כ תטרף לו השעה לא יהי' שם אונס עליו ולכן ס"ל דאין להמתין עם תפלת המנחה עד דמדומי חמה דחיישינן שמא תטרוף לו השעה ולא יתפלל, אמנם ר"י יסבור כדעת הנ"י דבכגון דא הוה אונס ולפ"ז אין לחוש שמא אם ימתין עד דמדומי חמה תטרף לו השעה ולא יתפלל, דגם בכה"ג הוה אונס, ולכן ס"ל דמצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ונמצא לפ"ז דמחלוקת הנ"י והאגודה תליא במחלוקת ר"י ובני מערבא אשר בש"ס כאן ודוק:
ב ועיין שבת קי"ח דקאמר ר' יוסי יהא חלקי מהמתפללין עם דמדומי חמה וי"ל דה"ט משום דס"ל ג"כ כדעת הנ"י דמי שאיחר עשיית הדבר מחמת שחשב שיהי' לו עוד פנאי לעשות ואח"כ אירע לו אונס מקרי אונס, ולכן יש להמתין עם תפלת המנחה עד דמדומי חמה, דאין לחוש שמא יארע אונס דגם בכה"ג מקרי אונס וכמ"ש, אמנם מדברי הירושלמי בברכות כאן פ"ד ה"א (הובא בב"י או"ח סי' רל"ב) משמע דר' יוסי קאי רק על תפלת שחרית ולא על תפלת המנחה דאיתא שם דר"י הי' מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום ואר"י יהא חלקי עם המתפללין עם דמדומי חמה מ"ט על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצויין של יום (פירוש כשהשמש יוצא וזורח ומצוי היא על הארץ עיי"ש בפ"מ) וע"כ דקאי רק על תפלת השחר, אמנם כפי הנראה הש"ס דידן קאי בסברא דר"י אמר כן הן לענין תפלת השחר והן לענין תפלת המנחה מדסמכו בשבת שם בדף קי"ח להך מימרא דר"י דברי ר"ז דיליף שיש להתפלל עם דמדומי חמה מדכתיב ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וש"מ שיש להתפלל עם זריחת השמש וקודם הירח, ולפ"ז אם ס"ל לר"י דיש להתפלל תפלת השחר עם דמדומי חמה ע"כ דס"ל כן גם בתפלת המנחה כיון דשתיהן מחד קרא נפקי, ובאמת נפלאת היא בעיני מדוע הוצרכו בש"ס להביא סמוכין לדברי ר"י מדברי ר"ז, והלא בירושלמי איתא שר"י בעצמו למד שיש להתפלל עם דמדומי חמה מקרא דעל זאת יתפלל כל חסיד וכנ"ל, והלימוד הזה אה"נ דלא קאי רק על תפלת השחר ולא על תפלת המנחה ומלבד כל זה יש לתמוה דבש"ס דידן נתיחס המאמר הזה יהא חלקי מהמתפללין עם דמדומי חמה לסתם ר"י שהוא ר' יוסי בן חלפתא כידוע ואשר מובא ממנו כמה מאמרים בש"ס שם ובירושלמי איתא דבעל המאמר הוא ר' יוסי בן חנינא ולא ר' יוסי בן חלפתא, ומפאת זה אני משער בנפשי דהמאמר המובא בש"ס אינו כלל זה המאמר המובא בירושלמי והמה שני מאמרים שונים שנאמרו מאנשים שונים, ובאמת בזאת יפרדו דבעל המאמר בירושלמי שהוא ר' יוסי בן חנינא קאי רק על תפלת השחר כדמשמע בירושלמי שם ולכן מפיק זאת שפיר מקרא דעל זאת יתפלל כל חסיד וכו' אמנם בעל המאמר בש"ס דידן היינו ר' יוסי בן חלפתא קאי הן על תפלת השחר והן על תפלת המנחה וע"כ הוצרכו בש"ס להביא סמוכין לדבריו מדברי ר"ז דיליף כן מקרא דייראוך עם שמש וכו' כיון דמקרא הזה יש אמנם הוכחה על שתיהן וכמ"ש: