ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · רלו
שם בגמרא ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. יש לדקדק קצת על מה שאמר ריב"ז שהי' יכול לשחד את המלך שהי' מוליכין אותו לפניו לדין בממון, ואיך הי' רשאי לעשות כן והלא אסור ליתן שוחד וגם שוחד דברים אסור ליתן כידוע, ואפי' אם נאמר דכונת ריב"ז על מלך ב"נ הרי גם לב"נ אסור ליתן שוחד כיון דב"כ מצוה ג"כ על הדינים וא"כ הנותן לו שוחד עובר על לפ"ע כמו הנותן לישראל וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' קל"ו ועיי"ש מה שהביא ויכוח נמרץ שעלה בין הדוכס קארל לודוויג ממדינת פפאלץ ובין גיסו הרב מ' איצק אבד"ק מאנהיים ז"ל שהדוכס הוכיחו על אשר שמע שרבים מקילין לעצמם לתת שוחד לשופטי הארץ וזה מתנגד לכל דת וגם לדת התורה, והרב מ' איצק השיב לו בדברי חן ושכל טוב אבל יהי' איך שיהי' הנה זה מוסכם שמשורת הדין אסור ליתן שוחד גם לב"נ, ואיך אמר איפוא ריב"ז שהי' יכול לשחדו בממון ונראה דאף דד"ז אסור מצד הדין מ"מ יתכן לומר הלשון שיכול לעשות כן דגם מעשה איסור מקרי בידו לעשות כיון שבעצם יכול לעשות המעשה ורק איסורא הוא דרבוע עלי', וכדוגמא שכתבו התוס' בשבת קכ"ז ע"ב ד"ה כיון דהיכי דהדבר הוה בעצם ראוי ורק איסורא הוא דרבוע עלי' כגון תרומה לזר שפיר מקרי ראוי דלא מקרי אינו ראוי רק אם הדבר בעצם אינו ראוי מחמת גריעותא דידי' כגון בגדי עניים לעשירים עיי"ש, ויש להביא סמוכין לדברינו מדברי הש"ס בקידושין י"ח ע"ב ושווין שמוכרה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ופירש"י שם דכיון דקידושין תופסין בח"ל קרינן בה אשר לא יעדה עיי"ש ומשמע ג"כ דאף שיש מניעה מחמת איסור מקרי בידו לעשות, ועיין בטו"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ח שכתב דאם נמצא דיבוק בס"ת שהדין שא"צ להוציא אחרת מטעם שאפשר לגוררו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ה"ה אם נמצא בשויו"ט שא"א לגוררו ג"כ א"צ להוציא אחרת כיון שמעיקר הדין יש תקנה לס"ת ורק דאיסור שבת רביע עליו עיי"ש וזה מתאים ג"כ לדברינו, ועיין שבת קל"א ע"ב דס"ל לר"א דאם צייץ טליתו בשבת חייב משום דבידו להפקירו, אף דבשבת אסור להפקיר כמ"ש הפר"ח סי' תל"ד וכ"כ גם הריטב"א שבת ק"כ הובא בשעה"מ פ"ג מה' לולב וש"מ דאף שאינו יכול לעשות המעשה מחמת איסור הרובץ עליו מקרי בידו לעשות כיון שבעצם יכול לעשות המעשה, וא"כ ה"נ י"ל דאף שאסור ליתן שוחד שפיר קאמר ריב"ז הלשון שיכול לשחדו כיון שבעצם יכול לעשות זאת ורק איסורא הוא דרביע עליו וכמ"ש. ועיין בשו"ת ח"ס ח"ו סי' י"ד שכתב דבד"נ דבודאי אין שום אופן בעולם שיתחייב ישראל הריגה בדיניהם בלי עדים והתראה וב"ד של ישראל מומחים של כ"ג, א"כ כל הריגתם שלא מדין התורה בודאי מותר ליתן שוחד להציל נפשו עיי"ש ואם נאמר כן בפשיטות ניחא הדקדוק אשר עוררנו: