אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רלה

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רלה

רלד

שם בגמרא כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבי למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העוה"ב אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח ובשביל כך הזכו לחיי העוה"ב. (א) בהבנת הענין שצוה ר"א לתלמידיו ארבע הדברים האלה נלפע"ד לשער הנה מה שצוה להם שיזהרו בכבוד חבריהם, כי כידוע הי' ר"א מתלמידי בית שמאי ומה"ט י"א דנקרא שמותי כיון שהי' מתלמידי שמאי כמ"ש התוס' נדה ז' ע"ב ד"ה שמותי בשם הירושלמי (ועיין לעיל בחידושינו לפרק ג' מאמר קנ"ה) ולפי המבואר בש"ס דעירובין י"ג ע"ב ה"ט דזכו בית הילל שתקבע ההלכה כמותן משום שנוחין ועלובין הי' ושונין דבריהם ודברי ב"ש ולא עוד שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם וכו' ומשמע שב"ש זה הי' דרכם לבלי נהוג כבוד בחבריהם וזה אמנם גרם להם שלא נקבעה הלכה כמותם, כאשר מפאת זה אין הלכה גם כר"א כיון שהי' מתלמידי ב"ש כמ"ש התוס' בנדה שם, ולכן מצא ר"א לנכון אחרי רואו מה שקרה לחביריו ואנשי בריתו וגם לו לעצמו שנדחו שמועותיהם ולא נתקבלו להלכה מפאת חסרון כבוד שלא חלקו בחביריהם להזהיר את תלמידיו שיחדלו מדרך זה ורק יזהרו בכבוד חבריהם, ע"ד שעשו בית הילל ועלתה בידם שנקבעה ההלכה כמותן:

ועיין במהרש"א כאן בח"א שכתב דה"ט שצוה ר"א לתלמידיו שיזהרו בכבוד חבריהם דהכי שמעינן לי' בפ"ד דאבות דקאמר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך והפלא דשם באבות פ"ד בעל המאמר הוא ר"א בן שמוע ולא ר"א בן הורקנוס שהוא בעל המאמר בש"ס כאן, וגם לא נאמר שם יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך רק יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חברך כמורא רבך, ואולי ט"ס יש במהרש"א וצ"ל בפ"ב דאבות ולא בפ"ד, ובפ"ב נמצא אמנם מאמר כזה מר"א בן הורקנוס ועפ"י דרכינו למעלה י"ל דגם המאמר הזה של ר"א יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך הוא מכוון לעומת תכונת ב"ש בעלי בריתו של ר"א שלא הי' רגילים לנהוג כבוד בחבריהם, ובא ר"א לעוררם כי יחדלו מדרך זה רק יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ועיין בירושלמי שבת פ"א ה"ד (הובא בתוס' גיטין ל"ו ע"ב ד"ה אלא) דבגזירת י"ח דבר עמדו להן תלמידי ב"ש מלמטה והי' הורגין בתלמידי ב"ה ששת מתן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים עיי"ש וזה מורה ג"כ שדרכם של ב"ש הי' לבוא בסופה וסערה נגד חבריהם ומתאים לדברינו, ולפ"ז י"ל דגם המשך דברי ר"א באבות שם שאמר ואל תהי כוח לכעוס יכיל בקרבו ג"כ תוכחה מסותרת לב"ש מתי סודו, אשר הי' קפדנים ונוטים למדת הכעס כי הלכו בזה בעקבות שמאי הזקן אשר הי' קפדן ונוח לכעוס כדאיתא בשבת ל' ע"ב לעולם יהא אדם ענותן כהילל ואל יהא קפדן כשמאי עיי"ש וכפי הנראה גם ר"א בעצמו הי' מתכונתו קפדן ונוח לכעוס כאשר מצאנו ממנו פעמים רבות שכעס ודיבר קשות עם חביריו ותלמידיו עיין לדוגמא בעירובין ס"ג שכעס על תלמיד אחד שהורה בפניו ואמר שתמה אם יוציא זה שנתו ועיין פסחים ס"ט שדיבר קשות עם ר"ע על שהשיב עליו ואמר בשחיטה השבתני בשחיט' תהא מיתתך, ועייין סנהדר' ס"ח ע"א שאמר לתלמידיו שבאו אליו לבקרו בעת חליו שתמה אם ימותו מיתת עצמם, ואת הורקנוס בנו גער ויצא בנזיפה ועיין תענית כ"ה שפעם אחת לא נענע בתפלתו ויצאה ב"ק ואמרה שזה משום שאינו מעביר על מדותיו ואולי באמת קפדנותו של ר"א ובלתי היותו מעביר על מדותיו היא ג"כ תולדה היוצאת מזה שאחז דרך ב"ש בדיוק ולכן גם בעניני מדות הלך בעקבותם (ועיין בבראשית רבה ע', ה', שעקילס הגר בא לפני ר"א ויצא ממנו בנזיפה ור"י פייסו בדברים, וזה מורה ג"כ על קירוב הדיעות שהי' בין ר"א ושמאי הזקן בעניני מדות כי גם שמאי זה הי' דרכו לגעור בהגרים שבאו לפניו כדאיתא בשבת ל') וע"כ מצא ר"א לנכון לפניו לעורר כי יש להתרחק מן הכעס אשר תולדותיו רעות, וכאשר ראה בעצמו שלא נענע בתפלתו משום שלא הי' מעביר על מדותיו, ואמר ואל תהי נוח לכעוס:

ב ומה שהזהיר ר"א את תלמידיו וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין עיין ברש"י כאן שפי' שהזהירם כן כדי שיתפללו באימה ובכונה, וי"ל בהבנת הענין שהוצרך ר"א להזהירם על כונת התפלה, כי ר"א זה הי' דרכו להרהר בכל עת בדברי תורה כאשר כן אמרו עליו בסוכה כ"ח שמימיו לא הלך ד"א בלא תורה שכן עשה ריב"ז ור"א תלמידו נהג אחריו, והבין ר"א שכאשר הלך הוא בעקבות ריב"ז רבו כן בודאי גם תלמידיו ילכו בעקבותיו וממנו יראו וכן יעשו, וההרהור התמידי בד"ת יוכל לפעמים אמנם להחליש כונת התפלה עיין בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד א"ר חייא רובא אנא מן יומא לא כוונית וכו' וכן אמר שמואל ור' בון בר חייא שם, ופירש המפרש דה"ט שלא כונו בתפלה משום שהי' טרודים בהרהור תורה עיי"ש וע"כ הזהיר ר"א את תלמידיו שאם אמנם טוב ויפה הוא שיהרהר האדם בכל עת בדברי תורה אכן בשביל זה לא תתקלקל כונת התפלה וכשיהי' מתפללין יכונו וידעו לפני מי המה מתפללין ויתפללו בכונה וביראה. וע"צ הדמיון קצת י"ל דר"א בזה לטעמי' דס"ל בב"מ פ"ב ע"ב דהמלוה את חבירו על המשכון והוא צריך למשכון הוה שומר חנם דלאו מצוה קא עביד בזה שהלוה שלהנאתו מתכוין עיי"ש אלמא דדעתו דהכונה נחוצה מאד לקיום המצוה ומבלעדי הכונה לא נחשב המעשה למצוה כלל, לזאת הזהיר את תלמידיו שיכוונו היטב בעמדם בתפלה כי מבלעדי הכונה התפלה כאין נחשבה:

ג ומה שאמר ומנעו בניכם מן ההגיון י"ל דהדברים מתאימים עם הא דמסופר לנו בעירובין נ"ד ע"א שתלמיד אחד הי' לו לר"א (יש גורסים ר"א בן יעקב אבל בגמ' הגירסא סתם ר"א והוא ר"א בן הורקנוס) שהי' שונה בלחש לאחר שלש שנים שכח תלמידו, ורצה איפוא ר"א לעורר את תלמידיו שישגיחו על בניהם שלא יעשו כמעשה התלמיד הזה ללמוד בלחש, כיון שזה מזיק להזכרון וגורם שכחה ולכן אמר להם כי ימנעו בניהם מן ההגיון, הכונה שימנעו אותם מזה שילמדו אך בדרך הגיון היינו שלא יוציאו הדברים מן השפה ולחוץ, רק ישמיעו קולם בדברי תורה ואז יראו ברכה בלימודם ותורתם תתקיים בידם וע"ד שאמרו בש"ס עירובין שם פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיין ותתקיים בידך שנאמר כי חיים הם למוצאיהם א"ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה עיי"ש ועיין רש"י יהושע א' ח' שכתב כל הגיון שבתורה בלב כד"א והגיון לבי עיי"ש וזה מתאים מאד לעניננו:

או י"ל בהבנת הענין שצוה ר"א ומנעו בניכם מן ההגיון, כי שטתו של ר"א היתה להחזיק בכל היכולת בהלכות המקובלות, ולא יכל שאת אם בא איש להתחכם עליהן ולדחותן ע"י יסודי החקירה והדרישה, ואפי' אם לא יכלו לעמוד ברוח החקירה העיונית השתדל לקיימן כפי שהן מקובלות בידו באין מגרעת, ולדוגמא עיין נגעים פ"ט בסופו שר"א אמר איזהו דין ורצו לדחותו מפאת קושיא שהקשו עליו ולא מצא עלי' מענה וא"ל ר"י בן בתירא אלמד בו והשיב לו ר"א אם לקיים דברי חכמים הין, וכאשר ריב"ב עשה כרצונו והביא ראי' לקיים דברי חכמים שבחוהו ר"א וא"ל חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים, ועיין ברע"ב שם שביאר שר"א אמר לריב"ב אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים אמור, ואם לאו לא תאמר שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי ושומע ממך עיי"ש ועיין בירושלמי סוטה פ"ג ה"ד שפ"א שאלה מטרונה את ר"א איזהו דבר ולא רצה להשיב לה משום שמקובל הי' בידו שאין מוסרין ד"ת לנשים, והפסיד מפאת זה ג' מאות כור מעשר בכל שנה עיי"ש וזה יפיץ לנו ג"כ אור על תכונת ר"א להחזיק בכל כחו בהקבלה ולבלי לזוז ממנה בעד כל הון, ואולי מפאת תכונתו זאת קרא אותו ריב"ז בשם בור סיד שאינו מאבד טיפה (עיין אבות פ"ב) כלומר שהוא שומר היטב את ההלכות והשמועות שקיבל מרבותיו ובכל כחו הוא מגין עליהן ומצילן לבל יפול מהם דבר ארצה, ורצה איפוא ר"א לעורר את תלמידיו כי גם המה ילכו בעקבותיו ואת בניהם ילמדון להחזיק בכל עוז בההלכות המקובלות ולבלי לזוז מהן אף זיז כ"ש לזאת אמר להם ומנעו בניכם מן ההגיון מלשון הגה ברוחו הקשה ביום קדים (ישעי' כ"ז) שפירושו ענין הסרה כמו הגו רשע לפני מלך (משלי כ"ה) ועיין במצודות שם בישעי' ובמשלי, הכונה שימנעו את בניהם מכל הסרה והיינו שלא יסירו דבר או פרט מההלכות המקובלות רק כמוהו ינצרו אותן מכל משמר ולא יפילו מהן דבר ארצה, כי כל המקובל קדוש הוא וממנו אין לנטות ימין ושמאל:

ועיין באבות בפ"ב שם במאמרו של ר"א שהבאנו שאמר בתוך שאר הדברים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה וכו' וכל דבריהם כגחלי אש ונראה לשער דגם הדברים האלה נובעים מתכונת ר"א ושטתו להחזיק בכל עוז בהקבלה ומבלי נטות ממנה גם כחוט השערה כאשר אמרנו למעלה לזאת הזהיר באזהרה גדולה שיש להזהר מגחלתן של חכמים, ובזה דרך קסתו נגד אלה השולחים יד בהלכות המקובלות להטותן לכל אשר יחפצו כי לא טוב המה עושים אחרי שכל דבריהם של חכמים, באין יוצא מהכלל, המה כגחלי אש, כלם מתאימים ושכולה אין בהם וחלילה לנגוע בהם:

ד ומה שהזהיר ר"א את תלמידיו שיושיבו בניהם בין ברכי ת"ח י"ל כי כידוע נתרחק ר"א מחכמי דורו אשר ברכוהו ופירשו ממנו כדאיתא בב"מ נ"ט ע"ב, ועד שעת פטירתו הי' בדד וגלמוד ועסק בתורה בפ"ע הרחק מקהל חכמים ולא בא בסודם וכמו שיסופר לנו בסנהדרין ס"ח דכאשר באו תלמידיו סמוך למיתתו לבקרו ואמרו לו שבאו ללמוד תורה שאל אותם ועד עכשיו למה לא באתם ועיי"ש דרק לאחר פטירתו הותר הנדר שנדרוהו, וחשש ר"א אולי כאשר יראו תלמידיו שהוא התרחק עצמו מקהל חכמים יבואו מפאת זה להקל במעלת הדיבוק בחכמים וההתחברות עמהם ובאמת גדול מאד ערך הדיבוק בחכמים, ורב התועלת המגיע ממנו, כאשר מאמרים רבים של חז"ל יתנו ע"ז עדיהם ויצדקו, ולדוגמא עיין אבות פ"א יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו' והוי מתאבק בעפר רגליהם וכו' ועיין ברכות ס"ג הסכת ושמע ישראל עשו כתות כתות ועסקו בתורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה וכאלה רבות עוד לזאת הזהיר ר"א את תלמידיו שחלילה להם להקל במעלת הדיבוק בחכמים רק אדרבה יושיבו בניהם בין ברכי ת"ח:

ועיין באבות שם בפ"ב במאמרו של ר"א שהבאנו למעלה שאמר ג"כ והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, וי"ל דר"א רצה בדברים האלה להעיר שלא יבואו בשבילו להקל במעלת התחברות עם חכמים אחרי רואם כי הוא עמד על דעתו נגד דעת חביריו ואף כי מפאת זה נתרחק מהסתפח בנחלתם, כי באמת גדולה מאד מעלת ההתחברות עם חכמים, ומהראוי שכל אחד ישתדל ויתאמץ להתחמם לאורן של חכמים:

ה ואולי י"ל עוד בהבנת הדבר שצוה ר"א את תלמידיו שיושיבו בניהם בין ברכי ת"ח שרצה לעוררם בזה שלא לבד שישלחו את בניהם ללמוד, כי אם גם יושיבו אותם בין ברכי ת"ח והיינו שיהי' תדיר. אצל מוריהם לקיים שימוש חכמים, כי נכבד מאד ערך שימוש חכמים כמו שאמרו לעיל בדף ז' גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, ועיין בחידושינו שם מאמר מ"ה שהסברנו הענין משום דע"י השימוש מתבונן התלמיד ומסתכל בתהלוכות הרב, וירכש לו ידיעה בעניני נימוס וד"א שקדמה לתורה, לזאת הזהיר ר"א את תלמידיו שישגיחו על בניהם להושיבם בין ברכי ת"ח למען יקיימו שימוש חכמים אשר יהי' להם לתועלת גדול ע"ד שאמרנו, ובזה הי' מקום לומר רעיון נכבד כי ר"א בזה לטעמי' כי מצאנו לו שהפליג אמנם מאד מעלת שימוש חכמים וגודל ערכו עיין תוס' כתובות י"ז ד"ה מבטלין שהביאו ממסכת ד"א זוטא פ"ח דר"ע אמר תחלת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ד' מילין וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"א א"ל על כל פסיעה ופסיעה כאילו שפכת דם נקי וביאר הר"י מקורביל שם דה"ט שא"ל ר"א כן משום שביטל עצמו משימוש ת"ח דגדול שמושה יותר מלימודה עיי"ש ולכן מצא ר"א לנכון לפניו להזהיר גם את תלמידיו על מעלת שימוש חכמים, והלביש את האזהרה הזאת בלבוש מליצי ואמר להם כי יושיבו בניהם בין ברכי ת"ח והכונה ע"ד שאמרנו, ואולי מה שהפליג ר"א במעלת שימוש חכמים משום שכן הורהו הנסיון מה רב טוב הצפון בו כאשר יסופר ממנו בסוכה כ"ח שבכל הדברים שהי' ריב"ז נוהג, גם ר"א תלמידו הי' נוהג אחריו ורובם של הדברים המנוים שם יסודם בתהלוכות והתנהגות אשר ענינים כאלה לא נתנו ללמוד רק ע"י שימוש וכאשר ביארנו בחידושינו שם, ובטח גם ר"א לא הגיע לידי זה לרכוש לעצמו כל הדברים והמנהגים הטובים של ריב"ז רק ע"י השימוש שהי' משמשו ורגיל אצלו תדיר, והי' יכול להתבונן ולהסתכל בכל תנועה ומעשה שעשה, וראה איפוא בעיניו מה רב התועלת היוצא מהשימוש לזאת הפליגו והציגו לעיקר גדול אשר על התלמידים לאחוז בו:

ו או י"ל בהבנת הענין שר"א אמר לתלמידיו שיושיבו בניהם בין ברכי ת"ח דהכונה ע"ד שאמרו באבות פ"ד הוי גולה למקום תורה, וביאר במדרש שמואל שם בשם ספר לב אבות דהכונה שעיקר לימודו של אדם הוא בהיותו גולה ממקומו וממקום אביו ואמו, קרוביו ואוהביו, כדי שלא יהי' מפנקים ומענגים אותו ע"ד כי אבי ואמי יעזבוני וה' יאספני, כי כאשר יחשוב האדם שהוא גולה ממקומי ומארץ מולדתו יטרח להוסיף עיון ותורה יום ליום מה שאינו כן בהיותו שוקט על שמריו אצל קרוביו יסתפק וישען במועט המושג עיי"ש ועיין בתפארת ישראל אבות שם שביאר ג"כ דברי המשנה בסגנון זה והוסיף עוד להוכיח בדברים נמרצים איך מהגלות ממקום אבות למקום אחר יגיע תועלת גדול אחרי אשר עפ"י הרוב לא יצליח האדם הן במדות והן בתורה רק הרחק ממקום מולדתו עיי"ש בדבריו כי נעמו. וי"ל דר"א רצה ג"כ לעורר את תלמידיו על הפרט הנכבד הזה וע"כ הזהירם שלא יסתפקו בזה שילמדו את בניהם בביתם רק יושיבו אותם בין ברכי ת"ח היינו שיוליכו אותם הרחק מביתם למורים ישרים אשר ידריכו אותם בדרך ישרה, ואז יראו ברכה בלימודם, יצליחו וגם יעשו חיל, ולפ"ז הי' מקום לומר בדרך השערה דר"א שאמר כן מפאת הנסיון אמר, כי הוא בעצמו הי' אמנם בבחינה זו שהי' בן לאב עשיר וברח מביתו והלך ללמוד תורה אצל ריב"ז וסבל כ"כ מחסור עד שאכל קזוזות אדמה כאשר יסופר לנו מותולדותיו וקורותיו בפרקי דר"א פ"א ופ"ב ועיין באדר"נ פ"ו ג"כ מזה, ופוק חזי מה עלתה בו, שנתעלה על כל בני דורו בתורה וחכמה, והי' לענק הרוח אשר השתאו והשתוממו עליו כל אבירי החכמה עיין באדר"נ שם ועוד יותר בסנהדרין ס"ח שהעיד על עצמו קודם פטירתו דברים היוצאים ממש מגדר השגת שכל אנושי אשר יפליאו אוזן השומע וימלאוהו חרפת קודש לעומת האדם הגדול הזה אשר כל רז לא הי' אניס לי' ובכל חדרי התורה לא הי' דבר נסתר מנגד עיניו, ומי כמוהו איפוא ידע להוקיר מעלת הלימוד הרחק מבית מולדת כי ברכה רבה בו ולכן צוה גם לתלמידיו שיתנהגו עם ביניהם כן וכאשר אמרנו:

ז ובדרך המליצה הי' נלפע"ד לומר בהבנת דברי ר"א שאמר לתלמידיו ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח דכל המאמר הזה אחד הוא, והכונה ע"ד שמצאנו לריב"ז באבות פ"ב שאמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת וביאר במדרש שמואל שם הכונה שאם למדת תורה הרבה אל תחזיק הטובה הזאת היינו התורה אך לעצמך לבד שלא תרצה ללמד לאחרים רק יפוצו מעיינותיך חוצה כי לכך נוצרת ללמוד וללמד עיי"ש ועיין לעיל בחידושינו לפרק ראשון מאמר מ' אות ג' שהבאנו הדברים והארכנו עוד בזה בדברים נמרצים. ועיין לעיל בחידושינו מאמר מ"ה שהבאנו כמה מאמרי חז"ל שמפליגים אמנם מאד ערך הלומד תורה ומלמדה לאחרים וגדולה מזה איתא בספר חסידים סי' תק"ל עיי"ש שכתב דכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבו ויכול לכתוב הרי. גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכתיב יפיצו מעיינותיך חוצה וז"ש יבא במשפט על כל נעלם שגורם שנעלם ועיי"ש בפירוש החיד"א על הס"ח שהביא בשם הר"א מגרמיזא דכל מי שמגלין לו רזי תורה ואינו כותבם עתיד ליתן את הדין, ומלבד החיוב המוסרי שיש על כל הלומד תורה שילמד תורתו לאחרים יגיע לו מזה לעצמו תועלת גדול, כי ע"י הלימוד עם אחרים יתבררו לו ויתלבנו הענינים היטב ויצאו כסולת מנופה למה שקשה מאד להגיע אם ילמוד לבדו, וע"ד שאמר רבי במכות י' ע"א הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולם עיי"ש, ולכן גם ר"א בהיותו הולך בכל דבר בעקבות ריב"ז רבו כדאיתא בסוכה כ"ח רצה לעורר את תלמידיו על הדבר הזה, שאם יזכו לחדש דבר בתורה לא יחזיקו הדבר הזה לעצמם חתום באוצרותם וכמוס בלבותם, רק ילמדו אותו לאחרים ויפיצו מעיינותיהם חוצה וכמ"ש, לזאת אמר להם בסגנון מליצי ומנעו בניכם מן ההגיון הכונה שימנעו בניהם כלומר ילדי שכלם אשר גם המה בשם בנים יקראו ותולדות הנפש כידוע, שישארו אך הגיון היינו כמוס בלבם מבלי צאת החוצה (וכאשר ביארנו למעלה תיבת הגיון שהוא מלשון והגיון לבי שפירושו ענין הרהור ומחשבה) רק יושיבו איתם בין ברכי ת"ח, היינו שיציעו אותם לפני חכמים אחרים למען ישמעו רבים ויוסיפו לקח, ויגיע להם מזה תועלת כפול כי יהי' ממזכי הרבים המרחיבים דעת ה' בארץ, אשר שכרם הרבה מאד, וגם עי"ז ירדו לעומק הענינים, וחוג ידיעותיהם יתרחב גם הוא ויתפתח וכאשר אמרנו. ועיין סנהדרין ס"ח שר"א בשעת פטירתו נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו ואמר אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורות שנגללין וכתב במהרש"א שם ענין יקר מאד דלכן תלה הדבר בזרועותיו משום שמלת זרוע נאמר בכ"מ על הכח כמו ושם בשר זרועו, לך זרוע עם גבורה, ואמר ר"א שב' זרועותיו הן הב' ס"ת הנגללין ר"ל שהי' בכחו ללמוד תורה לאחרים ולא יצא לפועל ללמדם כמו ס"ת שנגלל שיש בכחו שילמדו תורה ממנו ואין לומדין רק מניחין אותו נגלל (כי ר"א הי' נבדל מקהל חכמי ישראל שברכוהו ופרשו ממנו) עיי"ש ובזה יומתקו דברינו עוד יותר, דכיון שר"א בעצמו התאונן והתמרמר על אשר הי' רק כס"ת הנגלל, ולא זכה ללמד תורתו לאחרים, לכן רצה להזהיר את תלמידיו שלא יקרה להם כן שתורתם תשאר אך הגיון הלב ולא תצא מכח אל הפועל לזאת אמר להם שימנעו בניהם כלומר ילדי שכלם מהגיון, רק יושיבו אותם בין ברכי ת"ח למען ישוטטו רבים ותרבה הדעת וע"ד שביארנו:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה