ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · רלא
שם בגמרא כדמתרגם ר' יוסף תברא אתי על שונאיהון דבית ישראל על דאחרי זמני מועדיא דבירושלים. (א) הנה בש"ס מצאנו הרבה פעמים מוזכר תרגומו של ר' יוסף ולדוגמא עיין ע"ז מ"ד ע"א מנחות ק"י ע"א ב"ק ג' ע"ב וכאלה רבות עוד ועיין בתוס' שם בב"ק ד"ה כדמתרגם שכתבו דה"ט שאמרו בש"ס כדמתרגם ר' יוסף לפי שהי' בקי בתרגום ולא כדפירש בעלמא לפי שהי' סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאי לומר ע"פ ולכך הי' אומר תרגום דמשום עת לעשות אמר התם בגיטין ס' ע"א דשרי ואין לך עת לעשות גדול מזה אמנם מדברי התוס' שבת קט"ו ע"א ד"ה לא נתנו משמע דתפסו לעיקר כפירוש הזה דה"ט שהי' ר"י אומר תרגום משום שהי' סגי נהור ודברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, ועיין במהרש"א שם שביאר דמה שדחו התוס' בב"ק לפירוש זה דהרי משום עת לעשות שרי ואין לך עת לעשות גדול מזה, אין זה דחי' דלפי המבואר בגיטין שם ר' יוסף ל"ל באמת דמשום עת לעשות שרי עיי"ש, וקצת יש לדקדק דאיך אפשר לומר דה"ט שאמר ר' יוסף תרגום משום שהי' סגי נהור ודברים שבכתב אסור לומר בפה, הרי כיון שהי' סגי נהור הי' פטור מן המצות וממילא לא הי' מוזהר להגיד דברים שבכתב בע"פ, והי' נראה מפאת זה להביא ראי' למ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח ח"ג אות כ"ט דאף דסומא פטור מהמצות מ"מ בל"ת חייב וכיון שכן שפיר י"ל כפירוש הנ"ל דהטעם שאמר תרגום הי' שלא להגיד בע"פ דברים שבכתב דאף שהי' סומא הי' מוזהר בזה, ועיין בספר עין זוכר ויעיר אוזן מערכת ס' אות כ' שהביא בשם ספר המכריע סי' ע"ח דסומא פטור אף מל"ת ושכן היא ג"כ דעת הרבינו פרץ, ומדברי פירוש התוס' שהבאנו יש סמך לדברי הפמ"ג דבל"ת סומא חייב, ועיין בברכי יוסף או"ח סי' מ"ט שדן בהך ענינא שאמרו דדברים שבכתב אסור לאמרן בע"פ אם מה"ת אסור או רק מדרבנן והאריך הרבה בפרט זה ובספר יעיר אוזן מערכת ד' אות ב' הביא שנחלקו בזה הר"א ממיץ והר"א אזכרי דדעת הר"א ממיץ בספר יראים מצוה קכ"ח דל"ה האיסור רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא היא, אמנם הר"א אזכרי בספר חרדים דף כ"א כתב דהוה מה"ת ולפמ"ש למעלה י"ל דמהך מילתא שהי' ר"י אומר תרגום כדי שלא לומר דברים שבכתב בע"פ משמע דזה הוה איסור תורה כדעת הר"א אזכרי, דאילו ל"ה האיסור רק מדרבנן לא הו"ל לר"י לחוש לזה דבמצות דרבנן בודאי אין הסומא מוזהר, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ב סי' קט"ז שנסתפק אם סומא מוזהר בלאו הבא מכלל עשה עיי"ש ועפ"י דרכינו למעלה הנה יש להסתייע מכאן ג"כ דסומא מוזהר על לאו הבא מכלל עשה דאף אם נאמר דמה"ת אסור להגיד דברים שבכתב בע"פ מ"מ ל"ה רק לאו הבא מכלל עשה כדמפיק לי' בש"ס דגיטין שם מקרא דכתוב לך את הדברים האלה ואפ"ה חש ר' יוסף ולא רצה לעבור עליו וש"מ דגם בלאו הבא מכלל עשה סומא מוזהר, ועיין לעיל בחידושינו לפרק שלישי מאמר קמ"א אות א' שרצינו לומר דסומא אינו מוזהר רק בלאו שיש בו מעשה אבל לא בלשאב"מ, ולפי האמור משמע מכאן דאפי' בלשאב"מ מוזהר דהא זה האיסור שלא להגיד בע"פ דברים שבכתב הוה ג"כ לשאב"מ ומ"מ חש לי' ר' יוסף וכנ"ל:
ב ועיין תוס' ב"ק פ"ז ע"א ד"ה וכן שכתבו דאף דאמר ר"י דסומא פטור מהמצות היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן חייב דאל"כ הו"ל כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל וכ"כ התוס' במגילה כ"ד ע"א ד"ה מי, ואם נאמר כן בפשיטות ניחא הדקדוק שעוררנו, דכיון דעכ"פ מדרבנן סומא חייב במצות לא רצה ר"י להגיד בע"פ דברים שבכתב וע"כ אמר תרגום, אולם מדברי התוס' בקידושין ל"א ע"א ד"ה דלא משמע דס"ל דגם מדרבנן סומא פטור מן המצות מדמדמה התוס' סומא לנשים במעשהז"ג ונשים במעשהז"ג ע"כ גם מדרבנן פטורין וכבר עמד על סתירה זו בדברי התוס' בנובי"ת חא"ח סי' קי"ב בשגם אף אם נאמר כדעת התוס' בב"ק שם דמדרבנן סומא חייב במצות אולי זה דוקא במצות דאורייתא אבל לא במצות דרבנן וא"כ גם לדברי התוס' האלו לא יתכנו הדברים רק אם נאמר כדעת הר"א אזכרי שהבאנו דמה"ת אסור לומר דברים שבכתב בע"פ אבל אם נאמר כדעת הר"א ממיץ דרק מדרבנן אסור עדיין יקשה דלא הו"ל לר"י לחוש לזה דממצות דרבנן סומא פטור אף מדרבנן וכאמור, אמנם המעיין בתוס' שם בב"ק יראה שמשמע מדבריהם דאם סומא חייב במצת מדרבנן ה"ה די"ל דגם במצות דרבנן חייב מדרבנן דבתוס' שם כתבו דמה"ט סומא פורס על שמע ומוציא אחרים ידי חובתן דאחרים נמי לא מחייבי אלא מדרבנן דק"ש דרבנן היא עיי"ש ומשמע דס"ל דאם סומא מחויב במצות מדרבנן ה"ה דמחויב גם במצוה דרבנן מדרבנן כגון ק"ש וכדומה וכן משמע ג"כ מדברי התוס' במגילה י"ט ע"ב ד"ה ור' יהודה עיי"ש, ובלא"ה י"ל בעיקר הדקדוק שעוררנו דאיך נוכל לומר דר"י אמר תרגום משום דחש להגיד בע"פ דברים שבכתב הרי הי' פטור מהמצות, דלפי מה דמשמע מדברי הש"ס בב"ק שם הנה לר' יוסף בעצמו לא הי' הדבר ברור לגמרי אם סומא פטור מהמצות והיינו אי הלכה כר"י או לא, וא"כ כיון שהדין הי' רפיא בידי' בודאי הי' נזהר בכל דבר כשאר בר חיובא ולכן חש גם לזה שלא להגיד בע"פ דברים שבכתב, וע"כ בחר לומר בלשון תרגום וז"פ: