אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רל

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רל

רכט

שם בגמרא גמירי מעלין בקודש ואין מורידין (א) עיין מנחות צ"ט ע"א יליף רבי דאין מורידין מדכתיב ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וכו' ור' אחא בר יעקב יליף דמועלין בקודש דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח וכו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח, ועיין מגילה כ"ו ע"א ברש"י ד"ה אבל שהביא בשם התוספתא להיפוך דמעלין בקודש ילפינן מדכתיב ויקם משה את המשכן בצלאל עשה ומשה שהי' גדול ממנו הקימו ודאין מורידין ילפינן מדכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם וכו' כי הקריבום לפני ה' ויקדשו כיון שהוקדשו הוקדשו, ויש להבין אמאי לא ניחא לה להתוספתא להוכיח ג"כ כמו שהוכיחו בש"ס דאין מורידין מקרא דויקם משה ודמעלין בקודש מקרא דאת מחתות, ורק שנתה הסדר והוכיחה דמעלין בקודש מקרא דויקם משה ודאין מורידין מקרא דאת מחתות הלא דבר הוא וזה דקדוק עצום לכאורה:

ובהבנת הענין נלפע"ד עפ"י דברי רש"י במנחות שם שפירש בחד לישנא הא דמדייק רבי דאין מורידין מדכתיב ויקם משה וכו' דהדיוק הוא מדלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים ש"מ דאין מורידין ולפיכך לא נתעסקו בו אחרים עיי"ש וקשה לי לפי המבואר במדרש פ' נשא י"ב ט"ו וכן הוא ג"כ בילקוט שם רמז תשי"ב דכל שבעת ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו ותמהו המפורשים הרי בתוך שבעת הימים ע"כ גם שבת היתה בנתים, ואיך הי' רשאי להעמיד ולפרק המשכן בשבת הא מלאכת המשכן אינה דוחה שבת ותירצו שהעמידו ופירקו עם עוד אחד ושנים שעשו מלאכה בשבת פטורין (ועיי' בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב בהגהות ומפתחות שבסוף הספר מ"ש בזה) א"כ איך נוכל לדייק דאין מורידין מדלא סייעו הכהנים למשה בהקמת המשכן והרי אדרבה סייעהו וסעייהו דאל"כ לא הי' רשאי להעמיד המשכן בשבת, ואין לומר דרק בשבת סייעוהו כדי להנצל מחילול שבת אבל בשאר הימים הקים מעצמו בלא סיוע) אבל עכ"פ מדאנו רואים שבשבת סייעוהו ש"מ דאין איסור להוריד בקודש דאילו הי' איסור בזה לא הו"ל להקים בשבת כלל, כי בעצמו הי' אסור מטעם חילול שבת ובסיוע של אחרים ג"כ הי' אסור מטעם הורדה מקדושה ומדלא השגיח ע"ז והקים בסיוע של אחרים ש"מ אדרבה משם דמותר להוריד מקדושה אם נניח דמה שסייעוהו אחרים הוה בגדר הורדה מקדושה וזה קושיא נפלאה:

ב) ובישוב דבר זה נראה דהנה עיקר הטעם שדרשו חז"ל דכל שבעת ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו הוא משום דס"ל דימי המילואים התחילו בכ"ג באדר ושמיני למילואים הי' בר"ח ניסן כמו שאיתא בברייתא דסדר עולם הובא בשבת פ"ז ע"ב דאותו היום היינו שמיני למילואים, נטל עשר עטרות ובתוכם הי' ראשון לחודש (ועיין רש"י עה"ת פ' שמיני) וקשיא איך נוכל לומר דהמילואים התחילו בכ"ג באדר והרי בקרא כתיב דבאחד לחודש יש להקים המשכן וא"כ ע"כ המשכן הוקם בר"ח ניסן ומפאת זה צ"ל דעד ר"ח ניסן היינו בשבעת ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן בכל יום ומפרקו ובר"ח ניסן הקימו ולא פירקו וע"כ תתיחס הקמת המשכן ליום ר"ח ניסן כיון שאז בפעם הראשונה נעשתה הקמתו בקביעות שלא אדעתא לפרקו, ועיין במדרש נשא שם, ולפ"ז אם נאמר כשטת החולקים על הברייתא הנ"ל דס"ל דהמילואים התחילו בר"ח ושמיני למילואים הי' בשמיני לחודש אין שום הכרח לומר שמשה הי' מעמיד המשכן כל שבעת ימי המילואים ופירקו ואה"נ די"ל דכשהעמיד המשכן בר"ח ניסן לא פירקו עוד עד העת שהי' מהצורך לפרקו וז"פ ועיין ברא"ם עה"ת פ' צו שכ' ג"כ הכי דמאן דס"ל דשמיני למילואים הי' בח' לחודש לא ס"ל דמשה הי' מעמיד המשכן כל ז' ימי המילואים ופירקו, כי הדרש הזה לא נאמר רק אם ס"ל דשמיני למילואים הי' בר"ח עיי"ש (ועיין בדורש לציון דרוש א' שכתב דת"ק וריב"י דפליגי בילקוט שם אי גם ביום השמיני העמידו ופירקו, או ביום השמיני העמידו ולא פירקו פליגי בזה אי שמיני למילואים הי' בר"ח או בח' לחודש עיי"ש וזה ליתא דאם נניח דשמיני למילואים הי' בח' לחודש אין שום מקום לומר דמשה העמיד המשכן כל ז' פירקו כי כל עיקר הדרש הזה לא נאמר רק אם נניח דהמילואים התחילו בכ"ג באדר ושמיני למילואים הי' בר"ח וכנ"ל) ומעתה י"ל דרבי דיליף דאין מורידין מקרא דויקם משה קאי בשטתי' דלא ס"ל כברייתא דסדר עולם דאותו היום נטל עשר עטרות ושמיני למילואים הי' בר"ח ויש להוכיח כן דהא בין העשר עטרות שנטל אותו היום לפי דברי הברייתא הנ"ל מוזכר ג"כ שהי' ראשון לכהונה, והיינו דעד היום הזה היתה העבודה בבכורים ומאותו היום התחילה העבודה באהרן ובניו עיין שבת פ"ז ע"ב בפירש"י שם וא"כ רבי דס"ל בזבחים קט"ו ע"ב דפסקו בכורות בסיני א"כ כבר התחילה הכהונה עוד מקודם לזה וע"כ דל"ל כברייתא הנ"ל דאותו היום נטל עשר עטרות (ועיין בהגהות יעב"ץ זבחים ק"ב וקט"ו שם שהוכיח ג"כ הכי דרבי ל"ל כברייתא הנ"ל) וס"ל לפ"ז דשמיני למילואים הי' בח' לחודש וממילא ל"ל כלל דמשה הי' מעמיד המשכן כל ז' ופירקו וכמ"ש ולכן שפיר יליף לשטתו דאין מורידין בקודש מקרא דויקם משה מדלא סייעוהו הכהנים בהקמתו, דלשטתו לא העמיד משה המשכן כלל בשבת ואין מהצורך לומר שהעמידוהו בסייעת כהנים אחרים כדי שלא לחלל את השבת שתהי' נעשה ההקמה בשנים, וא"כ הדיוק עולה יפה מאד, והנה זה ניחא לרבי לשטתו, אבל התוספתא ע"כ ס"ל כברייתא דאותו היום נטל עשר עטרות ויש להוכיח כן דהא סתם תוספתא היא ר' נחמי' עיין סנהדרין פ"ו ע"א ור"נ ס"ל אמנם דשמיני למילואים הי' בר"ח עיין זבחים ק"א דס"ל לר' נחמי' דשעיר החטאת שנשרף ביום שמיני למילואים מפני אנינות נשרף דהי' שעיר של ר"ח ולא הותר להם אנינות רק בקדשי שעה ולא בקדשי דורות וש"מ דס"ל דשמיני למילואים הי' בר"ח כברייתא הנ"ל (דאם ס"ל דשמיני למילואים הי' בח' לחודש מאין הי' להם אז בשמיני למילואים שעיר של ר"ח) וכיון שכן ההכרח לומר לדידי' דהמילואים התחילו בכ"ג באדר וממילא ההכרח לומר ג"כ אליבי' דס"ל דכל ז' ימי המילואים הי' מעמיד המשכן ומפרקו (כדי שלא יוקשה ממה שמצאנו במקרא שהמשכן הוקם באחד לחודש וכנ"ל) ולפ"ז צ"ל דבשבת העמידו ע"כ בצירוף כהנים אחרים כדי שלא לחלל את השבת, וא"כ לא הי' יכול להוכיח דאין מורידין בקודש מקרא דויקם משה והיינו מדהעמידו בלא סייעת כהנים אחרים דלשטתו ע"כ אזדמן פעם אחת שהעמידו בסייעת אחרים והיינו בשבת וא"כ לא לבד שאין ראי' מקרא הזה דאין מורידין כי אם אדרבה יש ראי' דמורידין מדהקים בשבת בסייעת הכהנים וע"כ שנתה התוספתא הסדר והוכיחה מקרא הזה דויקם משה שמעלין בקודש וההוכחה היא מדבצלאל עשה את המשכן ומשה הקימו ודאין מורידין יליף מקרא דאת מחתות וכו' כיון שהוקדשו הוקדשו ודוק:

ג ובזה אני אומר דבר נחמד לישב מה דקשה טובא ע"ד רש"י במגילה שם בדף כ"ו שהבאתי שפירש דברי המשנה שם שחשבה מה שמותר לעשות זמ"ז ומה שאסור דה"ט משום דמעלין בקודש ולא מורידין ואח"כ כתב ובתוספתא יליף דמעלין בקודש דכתיב ויקם משה את המשכן וכו' ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאים האלה וכו' ויש לתמוה הרבה מדוע כשרצה רש"י לציין המקור ששם ילפינן הך מילתא דמעלין בקודש ואין מורידין הביא ממרחק לחמו שכן איתא בתוספתא, והלא דבר זה הוא ש"ס ערוך במנחות צ"ט ששם ילפינן ג"כ מקראי דמעלין בקודש ולא מורידין וכן מצאנו לרש"י עצמו בשבת כ"א ע"ב ד"ה מעלין שברצותו לציין מקור הדבר של הך מילתא דמעלין בקודש ולא מורידין כתב מקראי ילפינן לה במנחות פרק שתי הלחם ומדוע איפוא במגילה שם שנה רש"י את טעמו ושבק דברי הש"ס במנחות והראה מקום להתוספתא וזה באמת פלא גדול אשר ישתאה וישתומם עליו כל עובר וכבר עמד בזה בגליון הש"ס שם במגילה במקומו, ועם האמור למעלה דברי רש"י מאירים ומזהירים, דהנה כבר כתבתי דדברי הש"ס במנחות שהוכיחו דאין מורידין בקודש מקרא דויקם משה לא יתכנו רק אם נאמר דהמשכן הוקם בר"ח ושמיני למילואים הי' בח' לחודש, דאז אין מהצורך לומר שמשה העמיד המשכן כל ז' ופירקו ושפיר יש להוכיח דאין מורידין מדלא סייעוהו הכהנים בהקמתו, אבל אם נאמר כברייתא דאותו היום נטל עשר עטרות, דהמשכן הוקם בכ"ג באדר ושמיני למילואים הי' בר"ח אשר אז ההכרח לומר שמשה העמיד המשכן כל ז' ופירקו ע"כ נסתרה ההוכחה דאין מורידין מקרא דויקם משה כיון שבהכרח צ"ל שהעמיד בסייעת הכהנים כדי שלא לחלל את השבת, ולפ"ז לא נותר דרך אחר רק לשנות הסדר והיינו להוכיח מקרא דויקם משה דמעלין בקודש ודאין מורידין מקרא דאת מחתות כדברי התוספתא וכאשר ביארנו למעלה הענין בטו"ט. ולפי המבואר בגמ' דמגילה שם אתיא המשנה כר' מנחם בר' יוסי ועיין ברש"י שם שכתב דבתוספתא מגילה איתא להדיא כן שר' מנחם בר יוסי אמרה, ור' יוסי הוא הוא בעל הברייתא דאותו היום נטל עשר עטרות, כי הברייתא הזאת היא ברייתא דסדר עולם כדאיתא ברש"י עה"ת פ' שמיני ומאן תנא דסדר עולם ר' יוסי כמבואר ביבמות פ"ב ע"ב ומסתמא גם ר' מנחם ברי' קאי כותי' דמסתמא לא יחלוק הבן על האב וכיון שכן דס"ל לר' מנחם כברייתא דאותו היום כטל עשר עטרות ממילא א"א לדידי' להוכיח דאין מורידין מקרא דויקם משה כמו שהוכיחו בש"ס דמנחות וכאשר ביארנו, ורק בהכרח צריך להוכיח כאשר הוכיחה התוספתא מקרא דאת מחתות, ולכן בדיוק לא הראה רש"י כאן בפירושו על המשנה המקור להא דמעלין בקודש ואין מורידין בש"ס דמנחות רק בתוספתא כיון שהדעת נותנת יותר שר' מנחם בר' יוסי בעל המשנה הזאת קאי בשטת התוספתא ולא בשטת הגמ' וע"ד שאמרנו והענין יקר בעזה"י:

ד ודע דבגוף הדבר שכתבתי למעלה, דאם נאמר דמשה העמיד המשכן כל ז' ופירקו עכצ"ל שהי' לו מסייע בהקמת המשכן כיון דבנתים הי' שבת ובשבת א"א הי' להקים זולת בשנים כדי שלא יהי' חילול שבת. הנה לכאורה מצאתי סתירה לזה במדרש פ' נשא י"ב ט', דאיתא שם א"ר חייא בר יוסף כל שבעת ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום ב' פעמים ואם תאמר שהי' אחד משבטו של לוי נותן לו יד לאו אלא אמרו חכמים הי' קובעו ומפרקו ולא סייע אחד מישראל וכו' אלמא דאפי' מאן דס"ל כן דכל ז' ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו ג"כ ס"ל שהעמידו בעצמו ולא סייעו אדם, אמנם מזה לא על דברינו לבד יקשה רק על כל אלה האומרים דבשבת העמיד משה המשכן בשנים שלא יחלל את השבת, דלפי המבואר במדרש שהבאנו ע"כ העמידו בעצמו בלי שום סיוע, ונראה דמדברי המדרש אין שום סתירה די"ל דהמדרש קאי על ימות החול שאז אמנם הקים בעצמו בלי שום סיוע, אבל בשבת שלא הי' יכול להקים בעצמו משום חילול שבת אה"נ דהקים בשנים, ואף שפשטות הלשון במדרש משמע שכל ההקמות והפירוקים נעשו ע"י משה מעצמו בלי שום סיוע מ"מ י"ל דאם רק פעם אחת קרה זאת שהקים בסיוע ולא יותר י"ל הלשון דכל ההקמות נעשו ע"י משה בעצמו כי לשון כל יתכן אפי' אם יש פרט אחד יוצא מהכלל ויש להביא דוגמא לזה מדברי התוס' בכתובות נ"ד ע"א ד"ה לית הילכתא שכתבו דאף שאמרו בש"ס שם לית הילכתא ככל הני שמעתתא היינו לבר מחדא דבחדא הוה הילכתא כותה וכיוצא בזה מצאנו ג"כ בתוס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה ולית, וה"נ י"ל דאף שאמרו דכל ז' ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ופירקו בעצמו הכונה בכל הימים חוץ משבת דבשבת ע"כ הקימו ופירקו ע"י סיוע שלא יהי' חילול שבת (וגדולה מזו כתב הטו"ז באו"ח סי' תקפ"ב ס"ק ג' דלשון כל יאמר לפעמים גם על הרוב לבד עיי"ש דמה"ט י"ל בר"ה מלוך על כל העולם כלו כדי שיהי' משמע כלו ממש, ולפ"ז אפילו אם יש יותר מפרט אחד יוצא מן הכלל, אם אך הרוב הוא בכלל שייך לומר לשון כל) אמנם הבנין אשר בנינו למעלה בהבנת הפלוגתא שבין ש"ס דידן והתוספתא בנוגע להילפותא של הא דמעלין בקודש ולא מורידין לא יתקלקל לפום ריהטא בשביל זה, דאם רק פעם אחת אירע שהקים משה המשכן ע"י סיוע שוב א"א להוכיח מזה שהקים יתר הפעמים בלא סיוע דאין מורידין בקודש דאילו הי' הסיוע בגדר הורדה מקדושה גם פעם אחת לא הו"ל לעשות כן, וא"כ מדלא השגיח ע"ז ולעת הצורך היינו בשבת הקים ע"י סיוע ש"מ או דזה לא נחשב כלל בגדר הורדה מקדושה או אם נחשב זאת בגדר הורדה מקדושה ה"ה דמותר גם להוריד מקדושה וכמו שביארנו למעלה. אולם כשבאנו לידי מדה זו י"ל כן גם לענין עיקר הדבר שאמרו דמשה העמיד המשכן ופירקו כל ז' דהכונה לבר משבת, אבל בשבת לא העמידו ופירקו כלל דאם אמנם שנאמר בזה לשון כל הרי לשון כל יאמר אפי' כשיש פרט אחד יוצא מהכלל וכמ"ש, ויש להביא עוד קצת סמוכין לזה מדברי התוס' ביבמות ד' ע"א סד"ה לא שכתבו דמה שנאמר במצורע וגלח את כל שערו היינו שער דהיתר דקרינן בי' כל שערו כמו כל מלאכה לא תעשו דשבת דלא קאי אלא אמלאכות דלא דחו שבת עיי"ש וה"נ י"ל דמה שאמרו דכל שבעת ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו לא קאי אלא על ימים המותרין במלאכה אבל לא על שבת, ואם נאמר כן נסתרו דברינו, ועיין במפרש לירושלמי ריש יומא שכתב ג"כ הכי דבשבת לא הי' עמידה ופריקה עיי"ש, אכן מצאתי ראי' נאותה להיפוך דלשון כל הוא בדיוק גמור בלי שום יוצא מהכלל מדברי הש"ס בסוטה ל"ג ע"א דמקשה ותפלה בכל לשון והאמר ר"י לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי וכו' לפי שאין מלה"ש מכירין בלשון ארמי וכו' הרי דאם יש רק פרט אחד יוצא מהכלל ל"ש לומר הלשון כל, עוד נלפע"ד להעיר בזה מדברי הש"ס בב"ק ל"א ע"ב כולן חייבין על נזקי גופן וכו' מאי לאו אפי' ראשון לא לבר מראשון והא כולם קתני וכו' עיי"ש ומשמע ג"כ דאם רק בציר חדא ל"ש לומר הלשון כל וה"נ כשנאמר דכל ז' ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו ע"כ הכונה כל שבעת הימים בדיוק בלי שום יוצא מהכלל, וממילא דגם בשבת העמיד ופירק, ובאמת מדברי הש"ס בסוטה וב"ק שהבאתי יקשה מאד ע"ד התוס' בכתובות הנ"ל שכתבו דאף שנאמר הלשון לית הילכתא בכל הני שמעתתא י"ל לבר מחדא. ובש"ס דב"ק וסוטה שהבאנו משמע להדיא דל"ש לומר כן וצ"ע בזה:

ה ועיין בפנים יפות עה"ת פ' נשא שכתב ג"כ דהקמת המשכן ופירוקו בשבת הי' ע"י שנים וע"כ הי' מותרת, ומפאת זה יצא לדון בדבר חדש דגם בכל שבעת הימים לא נעשו ההקמות והפירוקים ע"י משה ורק ע"י לוים רבים, זולת ההקמה ביום השביעי שהיתה לקיום היא לבדה נעשתה ע"י משה ומה שאמרו שמשה העמיד המשכן כל ז' ופירקו לא נקרא כן רק על שמו כמו כל מלאכת המשכן שנעשתה ע"י אחרים ונקראת ע"ש משה עיי"ש, ובמחכת"ה נעלם ממנו דברי המדרש שהבאנו שמבואר שם להדיא שמשה לבדו העמיד המשכן ולא לבד שהעמידו רק אפי' מסייע לא הי' לו ורק בשבת לבד יש לצדד שהקים ע"י סיוע כדי להנצל מחילול שבת וכמו שהארכנו למעלה, ומה שרצה בפנים יפות שם להביא סמוכין לדבריו דכן מסתבר שלא הקים משה המשכן בעצמו ורק אחרים הקימוהו, דמשה הי' אסור בעשיית מלאכה כיון שהי' פרנס על הציבור ופרנס אסור לעשות מלאכה בפני רבים, דבריו תמוהים דפרנס אינו אסור בעשיית מלאכה בפני רבים רק במלאכת הרשות אבל לא במלאכת מצוה שהיא לכבוד שמים ואפי' אינו מצוה עלי' לעשותה בעצמו, ואדרבה שבח הוא לו שאינו חס על כבודו כדי להרבות כבוד שמים, דהא עיקר הטעם שפרנס אסור במלאכה בפני רבים הוא שלא יתבזה בעיניהם, כדאיתא בש"ע חו"מ סי' ח' והיכי שעושה להרבות כבוד שמים אין בזה שום זלזול ואדרבה איתיקורי הוא דקא מתיקר בזה וכ"כ בספר באר יעקב חחו"מ סי' ח' דמלאכת מצוה כגון סוכה וכדומה רשאי הדיין לעשות בפני רבים, דבזה לא יתבזה ואדרבה יתקלס ועיין בשו"ת חות יאיר סי' ר"ה שכ' ג"כ הכי לענין הא דקיי"ל דת"ח אסור לו לבזות עצמו דבדבר שבקדושה רשאי הת"ח לבזות עצמו שכן מצאנו בדוד שהי' מפזז ומכרכר משום דאין גדולה בפלטן של מלך וכן נהגו כמה גדולי הדור שטפלו עצמם בעשיית סוכה אף ברה"ר ובחצר מפולש כאשר כן כתב במהרי"ל שמצא את מהר"ם עוסק בעשיית סוכה וכמה רבנים ות"ח שאבו בעצמם מים דרך רה"ר למצות מצוה עיי"ש:

ו והנה מריש הו"א בישוב הקושיא שהבאתי איך אפשר לומר שמשה העמיד המשכן ופירקו כל ז' הרי בינתים הי' שבת ואין מלאכת המשכן דוחה שבת די"ל כיון שמתחלה העמיד המשכן אדעתא לפרוק ל"ה רק בנין עראי ולשעה, ובבנין עראי ליכא מה"ת איסורא של בנין וסתירה, דלא אסרה תורה רק בבנין המתקיים ולא בבנין העומד לסתור (ועיין בפמ"ג או"ח סי' שט"ו ס"ק ח') ולכן הי' רשאי להעמיד המשכן ולפרקו גם בשבת, אכן נחמתי דבמשכן ע"כ גם בנין לזמן נחשב כבנין קבע, דאל"כ הא כל עיקר מלאכת בנין וסתירה במשכן ל"ה רק לזמן אדעתא לפרוק וכיון דכל מלאכת שבת ממשכן ילפינן הי' לנו למילף משם דגם בבנין עראי שייך מלאכת בנין וסתירה ומנ"ל באמת לחלק בין בנין עראי לבנין קבע, ועכצ"ל דהמשכן הי' נחשב כבנין קבע אף דל"ה רק לזמן ולכן לא ילפינן ממשכן לאסור בנין וסתירה בשבת רק בבנין קבע ולא בבנין עראי וכיון שכן גם העמידה והפריקה בשבת בתוך ז' ימי המילואים הי' צריכה להיות אסורה אף דל"ה רק לשעה משום דבמשכן בכגון דא הוה מלאכה גמורה ואין מלאכת המשכן דוחה שבת וכנ"ל, ועיין בירושלמי שבת ס"פ כלל גדול דמקשה באמת מה בנין הי' במשכן שהי' נותנים קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה הי' א"ר יוסי מתוך שהי' נוסעים וחונים עפ"י הדיבור כמו שהי' חונים לעולם (וכיוצא בזה איתא ג"כ בש"ס דידן שבת ל"א ע"ב דאמרינן שם דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו ל"ה סותר ואף דבמשכן הוה ג"כ סותר ע"מ לבנות שלא במקומו שאני משכן כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ועיין עירובין נ"ה דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב בהו עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כמאן דקבוע להו דמי ועיין ברש"י שם שפירש כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו חשובה היא חנייתן להיות נדונית כקבע וזה מתאים ג"כ לדברינו) וה"נ י"ל כיון שמה שהעמיד משה המשכן ופירקו בכל שבעת ימי המילואים בודאי הוה עפ"י הדיבור, דמסתמא לא עשה כן משה מעצמו הוה בנין קבע אף דל"ה רק לזמן, אמנם מדה טובה אינה חוזרת ריקם ואחרי העיון נראה דיש לחלק בין הנושאים דבמשכן כשהעמידו אותו סתם בשעת חני' לא ידעו מתחלה על איזהו זמן מעמידין אותו, כיון שחנייתם ונסיעתם הי' ע"פ ה', ואף שלפעמים לא עמד רק יום או יומים, אבל הרי לפעמים עמד גם חודש או יותר ולכן הי' נחשב לבנין קבע, וזה באמת פירוש דברי הירושלמי דכיון דכתיב עפ"י ה' יחנו הוה כבנין קבע היינו כיון שחנייתם היתה עפ"י ה' א"כ לא הי' להם זמן מוגבל לחנייתם ולכן הוה נחשב כבנין קבע דאפשר הי' שיעמוד גם ימים רבים ועיין במפרש על הירושלמי שם שפירש כן דברי הירושלמי, משא"כ העמידה בתוך שבעת ימי המילואים לא הי' מתחלה רק על יום אחד, ובזה שפיר י"ל דל"ה נחשב רק כבנין עראי ולכן הי' מותר להעמיד בשבת, ומצאתי בשו"ת ח"ס או"ח סי' ע"ב שכתב ג"כ דה"ט שהקים משה המשכן בתוך שבעת ימי המילואים בכל יום ואפי' בשבת משום דהוה רק בנין לשעתו ולא דמי להעמדת המשכן במקום תחנותם דהוה כבנין קבע אף דג"כ ל"ה רק לשעה דשם כתיב עפ"י ה' יחנו עיי"ש ודבריו תמוהים דלפ"ז גם לענין העמידה בתוך שבעת ימי המילואים הו"ל למימר כן משום דמסתמא גם העמידה הזאת היתה עפ"י הדיבור, אכן לפמ"ש למעלה הענין נכון דחילוק יש בין העמידה במקום תחנותם שלא הי' הזמן מוגבל וידוע מתחלה וע"כ הי' נחשב לבנין קבע, ובין העמידה בתוך ימי המילואים שלא היתה מתחלה רק ליום אחד ולכן ל"ה רק בנין עראי וכאשר ביארנו:

ז ואם כי הדברים נכונים בעצמותם נלפע"ד להסביר אותם בדרך נכבד, דלכאורה גם גוף דברי הירושלמי שכתב דמשו"ה לא הי' נחשב המשכן לבנין קבע כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו, המה קשים להבין, דמה בכך שחנייתם היתה עפ"י הדיבור אבל הרי סוף כל סוף הי' עומד המשכן להתפרק ול"ה רק בנין לשעה, ונלפע"ד לומר בזה רעיון נחמד דלפום ריהטא יש להבין כל עיקר הדבר דנקטינן, דבבנין שלא הועמד רק לזמן מועט ליכא מה"ת איסור בנין וסתירה בשבת, דמה בכך שלא יעמוד רק זמן מועט וסופו להסתר, אבל הרי הבנין כשהוא לעצמו הוה בנין מעליא, ומדוע לא יהי' שייך בו איסור בנין וסתירה כמו בבנין המתקיים, ונראה דה"ט משום דקיי"ל כר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי וכל העומד לזרוק כזרוק דמי (עיין בב"ש אה"ע סי' קכ"ד ס"ק ב' דהילכתא כר"ש וכותי' נקטינן) ולכן ס"ל דאם הבנין לא הועמד רק לזמן מועט ועומד להסתר, הוה כסתור ולאו שם בנין עליו ולכן ל"ש בי' האיסור של בנין וסתירה, אבל אם עשוי לעמוד זמן רב אף שאח"כ ג"כ סופו להסתר הוה שפיר בגדר בנין מעליא דכיון דלא יסתר רק אחר זמן רב ל"ש בזה לומר כל העומד לסתור כסתור דמי, דלשון כל העומד משמע שבשעת מעשה כבר הוא עומד לכך או לכה"פ בזמן קרוב יעמוד לכך, אבל לא כשלא יעמוד לזה רק לאחר זמן רב, ומעתה אמינא לפמ"ש התוס' בסוטה כ"ה ע"ב ד"ה לאו כגבוי דמי דע"כ ל"ש לומר כל העומד וכו' רק בדבר דהוה בידו אבל בדבר דל"ה בידו ורק תלוי בדעת אחרים ל"ש לומר כל העומד וכו' ומה"ט ל"א בשטר כל העומד לגבות כגבוי דמי משום דל"ה בידו שצריך דיינים עיי"ש א"כ ה"נ ע"כ ל"ש לומר דבבנין לשעה ליכא איסור דבנין וסתירה מה"ת רק אם יש ביכולת לסתרו בכל עת שרוצים, דבזה אמנם י"ל דכיון דעומד לסתור הוה כסתור ול"ה בנין מעליא ול"ש בי' ממילא האיסור של בנין וסתירה, אבל אם אין ביכולת לסתור הבנין בכל עת שרוצים ורק הדבר תלוי בדעת אחרים בכגון דא אפי' אם סופו להסתר ג"כ שם בנין עליו, דבזה ל"ש לומר כל העומד לסתור כסתור דמי וממילא שייך בו האיסור של בנין וסתירה בשבת, ולפ"ז דברי הירושלמי המה כקילורין לעינים, דה"ט דמשכן ל"ה נחשב לבנין לשעה דכיון שהי' נוסעים וחונים עפ"י הדיבור כמו שהי' חונים לעולם, הכונה ע"ד הנ"ל דכיון שחנו ונסעו עפ"י הדיבור, א"כ ל"ה בידם לסתור המשכן בכל עת שרצו ורק הדבר הי' תלוי בציווי המקום ית' מתי יצוה לסתור ושוב לא הי' שייך בזה לומר כל העומד לסתור כסתור דמי כדברי התוס' בסוטה שהבאנו דבדבר דל"ה בידו ל"ש לומר כל העומד וכו' ולכן הי' דינו כבנין קבע אף שבאמת לא הי' רק לשעה, והנה זה ניחא בהעמדת המשכן בעת חנייתם שמה אה"נ די"ל דכיון שסתירתו לא היתה בידם ורק היתה תלוי בציווי של הקב"ה לכן הי' דינו כבנין קבע משא"כ בהעמדת המשכן בתוך שבעת ימי המילואים הלא סתירתו לא היתה עוד תלוי' כלל בגזירת הקב"ה ורק מתחלה העמידו משה אדעתא לפרקו באותו היום וא"כ הוה בידי' ושייך לומר כל העומד לסתור כסתור דמי ושוב הוה שפיר כבנין עראי שאין בו איסור בנין וסתירה בשבת ולכן אה"נ דהי' רשאי להעמידו גם בשבת והענין נכבד:

ח ודרך אגב אמרתי לרשום פה בעיקר הדבר שדברנו למעלה שמה"ת אין איסור בנין וסתירה בשבת רק בבנין קבע אבל לא בבנין עראי שלא הועמד רק לזמן מועט שמהראוי לחקור איזהו זמן צריך הבנין לעמוד שיצא מכלל בנין עראי ויבא לכלל בנין קבע) והנה בהשקפה הראשונה אמרתי ללמוד זאת מהא דנקטינן בכ"מ דעד שלשים יום מקרי האדם אורח מכאן ואילך הוה כבר תושב עיין ב"ב ח' ע"ב דהמודר הנאה מיושבי העיר כל שנשתהא שלשים יום בעיר אסור להנות ממנו משום דכבר הוה בכלל יושבי העיר ועיין בתוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה טלית שכתבו דמה"ט חיוב מזוזה ל"ה רק לאחר שלשים יום משום דבפחות מזה לאו בית דירה דידי' מקרי וכמו דאמרינן בפ"ק דב"ב גבי נשתהא שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר (ופלא גדול בעיני ע"ד התוס' במנחות שם שהביאו בשם הש"ס דב"ב דאם נשתהא ל' יום הרי הוא כאנשי העיר והמעיין בש"ס שם יראה דזה ליתא ושם נאמר דכאנשי העיר ל"ה רק לאחר יב"ח ולאחר ל' יום הוה רק כיושבי העיר אבל לא כאנשי העיר ועיי"ש דמה"ט באמת המודר הנאה מאנשי העיר אינו אסור ליהנות ממנו רק כשנשתהא יב"ח, ורק כשמודר הנאה מיושבי העיר אז אמנם אסור ליהנות ממנו כשנשתהא ל' יום, וכפי הנראה ט"ס יש שם בדברי התוס' וצריך להיות נכתב שם כיושבי העיר במקום כאנשי העיר וז"ב) וה"נ י"ל דכל בית שאינו עשוי לעמוד שלשים יום הוה בנין עראי דבפחות משלשים יום לא מקרי קביעות, ויש להביא עוד דוגמא לזה מדברי הש"ס במ"ק כ"ג מאי לזמן מרובה א"ר פפא שלשים יום, ומשמע ג"כ דשלשים יום כבר הוה זמן מרובה ופחות מזה הוה זמן מועט, וא"כ אם הבנין עתיד לעמוד ל' יום מקרי זאת לזמן מרובה והוה בנין קבע, ובפחות מזה מקרי לזמן מועט ול"ה רק בנין עראי, אמנם מצאנו ג"ש שחודש מקרי עוד זמן מועט עיין קידושין ע' ע"א ושמא תאמר לזמן מרובה ת"ל חודש אלמא דחודש מקרי עוד זמן מועט, וגדולה מזו אנו מוצאים בש"ס דאפי' עד ג' שנים לא מקרי עוד זמן מרובה עיין ב"ב ל"ו הגודרות אין להם חזקה אמר רבא אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לאחר ג' שנים. הנה מדקרי לזמן ג' שנים לאלתר ש"מ דלא מקרי זמן מרובה דעל זמן מרובה לא יצדק בשום אופן לשון לאלתר אשר פירוש מיד ובסמוך כמובן. אכן לאידך גיסא מצאנו ג"כ ששבעה ימים כבר הוה בגדר זמן מרובה עיין סנהדרין צ"א ע"א שמא תאמר לזמן מרובה וכו' ופירש"י שמא תאמר שאותו שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן מרובה שבוע או שבועים ותהא סבור שאין הקב"ה מחי' מתים לפי שעה עיי"ש אלמא דשבוע כבר הוה זמן מרובה (ועיין בשעה"מ פ"ד מסוכה וביערות דבש ח"ב סוף דרוש ג' שהביאו ראיות דז' ימים מקרי עוד זמן מועט ורק למעלה מז' הוה זמן מרובה ומדברי רש"י הנ"ל מוכח דשבוע כבר הוה זמן מרובה) ע"כ קשה להגביל בדיוק מהות וגדר זמן מרובה וזמן מועט כמה הוא. אכן כיון שיש ראיות לכאן ולכאן מסתבר מילתא דלענין איסורא יש להחמיר כשיעור היותר זוטא, והיינו דהזמן היותר קטן שמצאנו בו שנקרא זמן מרובה מספיק לתת על הבנין תורת בנין קבע, וכיון שמצאנו שזמן ז' ימים כבר נקרא זמן מרובה לכן אם הבנין עשוי לעמוד ז' ימים י"ל דיצא מכלל בנין עראי ונכנס לכלל בנין קבע ויש בו איסור בנין וסתירה מה"ת, ועיין בש"ע או"ח סי' שי"ז סעיף א' ברמ"א דאם קשר עשוי להתקיים שבעה ימים כבר הוה קשר של קיימא וי"ל דזה ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דמצאנו דשבעה ימים כבר מקרי זמן מרובה לכן אם הקשר עשוי להתקיים שבעה ימים נחשב כעומד להתקיים והרי הוא בכלל קשר של קיימא, ועיין בפמ"ג או"ח סי שט"ו בא"א שם ס"ק א' שדן לענין מי שנפלה סוכתו בלילי יו"ט אם רשאי לומר לעכו"ם להניח הסכך עלי' ופלפל שם אי סוכה הוה אהל קבוע כיון שעשוי' לשמנה ימים ויש בזה איסור תורה עיי"ש ולפמ"ש מסתבר מילתא דהוה אהל קבוע כיון שעשוי' לעמוד יותר משבעה ימים וכנ"ל אמנם בנוגע לסוכה יש להביא ראי' לאידך גיסא דזמן עמידת סוכה חשוב זמן מיעוט, מדברי הש"ס בסוכה כ"ד ע"א דמקשה דר"מ אדר"מ דגבי סוכה ס"ל דאסור לעשות בהמה דופן לסוכה משום דחייש שמא תמות הבהמה וגבי לוקח יין מבין הכותים ס"ל דלא חיישינן שמא יבקע הנוד, ומה קושיא והרי התוס', כתבו ביבמות כ"ו ע"ב ד"ה למיתה דיש חילוק בין מיתה לזמן מיעוט דלא חיישינן ובין מיתה לזמן מרובה דחיישינן, א"כ ה"ט דלא חייש ר"מ לשמא יבקע הנוד משום דזה הוה לזמן מועט באותו יום ולזמן מועט לא חיישינן משא"כ בסוכה דהוה החשש לזמן מרובה שבעה ימים ולזמן מרובה חיישינן וע"כ דזמן עמידת הסוכה חשוב ג"כ זמן מועט וכן הוכיח בשעה"מ פ"ד מסוכה, וכיון שכן לא הו"ל להיות נחשבת כאהל קבע רק כאהל עראי אחרי שאינה עשוי' לעמוד רק זמן מועט וכנ"ל, אכן בלא"ה יש לצדד ולומר דסוכה אף שאינה עשוי' לעמוד רק זמן מועט חשובה כאהל קבע דכיון דנעשתה לצורך מצוה חשובה היא המצוה לעשותה קבע וכעין דאמרינן בש"ס דעירובין נ"ה שהבאנו למעלה דגלי מדבר כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כמאן דקבוע להו דמי ופירש"י חשובה היא חנייתן להיות נדונית כקבע וה"נ י"ל דמפאת המצוה חשובה היא הסוכה להיות נדונית כאהל קבע אף דבאמת מצד עצמה ל"ה רק אהל עראי ועיין רש"י סוכה ל"א שכתב כן להדיא דלכן שייך בסוכה תקנת מריש משום דהמצוה משוה לה כבנין קבע ועיין לעיל בחידושינו לפרק ג' מאמר קצ"ז שהארכתי הרבה בספקו של הפמ"ג הנ"ל דרוש משם:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה