ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק רביעי · ריד
שם בגמ'. אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות. עיין בתיקוני זוהר תיקון י"ח שכתב דאף דת"ע רשות מ"מ ת"ע דשבת הוה חובה ועיין בסידור הגאון יעב"ץ סדר תפלת ערבית של שבת שכ' ג"כ הכי והוסיף עוד דה"ה ביו"ט הוה ג"כ ת"ע חובה והבאנו הדברים לעיל בחידושינו לפרק ג' מאמר ק"ע אות ב' ועיין בש"ע או"ח סי' נ"ג סעיף י' שכתב המחבר דיש ללמוד זכות על מקומות שנהגו שהקטנים יורדים לפני התיבה להתפלל ת"ע במוצאי שבתות וכתב במג"א שם דה"ט משום דאז אין הש"צ מוציא הרבים ידי חובתן דהא אין מחזירין התפלה רק שאומר קדיש וברכו, ועיין בדגול מרבבה שם שכתב דלפ"ז הא דכתב המחבר במוצאי שבתות לאו דוקא רק אתיא לאפוקי ליל שבת דאז יש ברכת מעין שבע שמוציא הש"צ י"ח למי ששכח ולא הזכיר של שבת אמנם בב"י כתב עוד טעם לפי שת"ע רשות עיי"ש וכונתו דלטעם הזה אין שום סברא לחלק בין ליל שבת לשאר לילות ושוב יקשה מדוע נקט המחבר דוקא מו"ש הרי לטעם הזה יוכל קטן להתפלל בכל לילות דתמיד הוה ת"ע רשות, ולפמ"ש לעיל בשם התיקוני זוהר דבליל שבת הוה ת"ע חובה הענין נכון דגם לטעם הזה י"ל דלכן נקט מו"ש כדי לאפוקי ליל שבת דאז קטן אסור לעבור לפני התיבה כיון דת"ע הוה חובה, אמנם כפי הנראה המחבר לא ס"ל כשטה זו לחלק בין ליל שבת לשאר לילות לענין ת"ע וכן יש להוכיח מהך דינא גופא שהביא בדג"מ שם דהש"צ בברכת מעין שבע מוציא למי ששכח ולא הזכיר של שבת כדאיתא בש"ע או"ח סוסי' רס"ח וזה ע"כ ל"ה רק משום דת"ע רשות דאל"כ קשה קושית הטור כיון שהדין הוא שמחזירין את מי שלא הזכיר של שבת בערבית איך יהי' יוצא בברכה אחת מעין שבע כל התפלה וע"כ דה"ט משום דת"ע רשות ולכן לא חמירא כשאר תפלות וכ"כ בב"י שם ועיין מג"א סוסי' רס"ח אלמא דאפי' בליל שבת הוה ת"ע רשות. ועיין בשערי תשובה סי' רס"ח שם שכתב דמכה"ג ורמב"ם ורא"ש משמע ג"כ דס"ל דאפי' בליל שבת היה ת"ע רשות ואין חילוק בזה בין ליל שבת לשאר לילות עיי"ש.