אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רי

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רי

רט

שם בגמ' ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות (א) עיין בפירוש המשניות להרמב"ם עדיות פ"ו שכתב דבירושלמי ברכות פ"ד איתא דבימי מלכות יון הי' משלשלים להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני כבשים פעם אחת שלשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להם שני גדיים באותה שעה האיר להם הקב"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ועל אותה שעה העיד ר"י בן בבא ועיין בירושלמי שם דקאמר ר' לוי אף בימי מלכות רשעה הזאת הי' משלשלין להם שתי קופות של זהב והי' מעלין להם שני כבשים ובסוף שלשלו להן ב' קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיק להגיע לחצי החומה עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזע החומה וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל באותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית. ועיין ב"ק פ"ב ומנחות ס"ד שמסופר שם דכשצרו מלכי בית חשמונאי זע"ז והי' הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום הי' משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין וכו' למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה וכו' והנה כל עין יראה דהמאורע הזה המסופר בש"ס הוא הוא המאורע השני המסופר בירושלמי אשר לפי דברי ר"ל קרה בימי מלכות הרשעה והיינו מלכות רומי (המכונה עפ"י רוב בפי חז"ל סתם בשם מלכות הרשעה כידוע) ורק שינוים קטנים יש בין המסופר בירושלמי להמסופר בבבלי כי בירושלמי יסופר שהחומה נזדעזעה והחזיר קפץ מ' פרסה אכן בבבלי יסופר שכל ארץ ישראל נזדעזעה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה אבל עיקר הסיפור אחד הוא, ולפ"ז יש לתמוה קצת על סיום הירושלמי דקאמר שבאותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית, והרי לפי מה דמוכח בבבלי זה המעשה הי' בימי מלחמת הורקנוס ואריסטובלוס ואז הי' עוד שנים רבות קודם החורבן עיין ע"ז ט' ע"א דמלכות הורדוס שהתחילה אח"כ כידוע ארכה מאה ושלש שנים בפני הבית עיי"ש ונראה דדברי הירושלמי נאמרים רק ע"ד המליצה והכוונה דאז בזה"ז הונח היסוד לביטול התמיד וחורבן הבית אבל לעולם החורבן עצמו הי' ימים רבים אח"כ והמליצה הזאת נאותה מאד ומתאמת לגמרי עם דברי התולדה כי כידוע אז אמנם בימי מלחמת הורקנוס ואריסטובלוס התחילו הרומיים בפעם הראשונה להתערב בארץ ישראל כי כל אחד מהאחים הלוחמים ברצותו להתגבר על השני פנה לעזרה לשר צבא רומי פומפיוס שהתעכב אז בדרך מסעו עם חילו בסוריא ובקש ממנו כי יעמוד לימינו נגד אנשי ריבו, ומכי אז והלאה כח הרומיים בארץ ישראל וממשלתם הלך וגדל עד כי באחרונה המה הי' בעוכרינו חרבו ארצנו ושממו מקדשנו וא"כ אז בעת ההיא נעשה הצעד הראשון לחורבן הבית ותצדק המליצה כי אז חרב הבית ובטל התמיד. ועיין סנהדרין כ"א ע"ב בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קכה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי וביאר המהרש"א בח"א דהכוונה כי אז הי' תחלת עבירה לע"ז בירושלים כדאמרינן פרק במה בהמה שהכניסה לו אלף כלי זמר ואמרה לו כך עובדין עבודת כוכבים פלוני וזה הי' תחלת החורבן כמ"ש פן יפתה לבבכם וכו' ואבדתם מהרה ולכך בו ביום נעץ קנה וכו' כי הי' לפ"ז תחלת ישובו של רומי כמ"ש לא נתמלא צור אלא מחורבנו של ירושלים עיי"ש וזה מתאים מאד לדברינו בביאור דברי הירושלמי. ופלא גדול ראיתי בתוס' מנחות שם ס"ד ע"ב ד"ה ועל שכתבו דבמס' עדיות תניא עובדא דהכי (היינו שקרא בימי הורקנוס ואריסטובלוס) על הא דתמיד של שחר קרב בד' שעות וזה חידוש גדול כי הלא הך דעדיות דתמיד של שחר קרב בארבע שעות מקורו במעשה אחר שקרה בימי מלכות יון שבמקום כבשים העלו להם גדיים כדאיתא בירושלמי ברכות שהבאנו משא"כ המעשה המוזכר בש"ס דמנחות שם הוא המעשה השני המוזכר בירושלמי שם שקרה בימי מלכות רומי כנ"ל ואין שום יחס בינו לעדותו של ר"י בן בבא כמבואר לכל מעיין בירושלמי וצע"ג ע"ד התוס' שנתחלף להם מעשה במעשה:

ב ועיין בראב"ד בפירושו למשנה דעדיות פ"ו שם שכתב דמה שהעיד ר"י בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות מפי השמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה תמיד שקרב בארבע שעות מה סהדותי' דילמא כי אשתהי נמי חמשה שעות או יותר ג"כ הא מקרבו לי'. ויש להביא דוגמא לדבריו מדברי הש"ס בכתובות כ"ז ע"ב העיד ר' יוסי הכהן ור' זכרי' בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון וכו' הורהנה אין נחבשה לא ה"ה דאפי' נחבשה ומעשה שהי' כך הי' (וכיוצא בזה איתא ג"כ בש"ס שם בדף ז' ובכמה מקומות) וה"נ י"ל דלא הי' לו לריב"ב להעיד דרק עד ארבע שעות קרב התמיד ולא יותר (אשר זאת ע"כ היתה כונתו להעיד כמו שפירש"י כאן) די"ל דה"ה אפי' יותר נמי רק מעשה שהי' כך הי' וע"כ דמפי השמועה העיד וקצת יש להבין דהרי בירושלמי מבואר דריב"ב העיד מפי מעשה וכמו שהבאנו לעיל וקשה באמת איך הי' יכול להעיד דילמא מעשה שהי' כך הי', וצ"ל דהירושלמי יסבור דזה שינויא דחוקא לומר מעשה שהי' כך הי', וכן מצאתי ביד מלאכי כללי המ"ם סי' תס"ו שכתב דמעשה שהי' כך הי' ל"א אלא בשעת הדחק שאין דרך לנטות ימין ושמאל עיי"ש או י"ל דהירושלמי יסבור דבעדות ריב"ב ל"ש לומר א מעשה שהי' כך הי' כיון דהא דמצאו הכבשים הוה ע"י נס שהקב"ה האיר עיניהם כדאיתא בירושלמי שם וידוע דאין הקב"ה עושה נס כל עוד שיש תקוה להשיג הדבר בדרך הטבע ורק כשכבר אפסה כל תקוה להושע בדרך הטבע אז הקב"ה מחיש ישועה למעלה מדרך הטבע, וא"כ אילו לא הי' אז כבר העת האחרונה להקרבת התמיד לא הי' הקב"ה עושה להם נס כי הלא אפשר הי' להמתין שמא ישיגו מבוקשם בדרך הטבע כגון שיעלו להם עוד כבשים וכאשר אנו רואים באמת שלא נעשה להם נס מקודם לזה וזה מפאת שלא היתה דוחקת עוד השעה כ"כ וא"כ מדעשה להם הקב"ה נס אז בשעה הרביעית דוקא ש"מ דאז כבר הי' הזמן האחרון להקרבת התמיד וממילא ידענו דתמיד אינו קרב רק עד ארבע שעות ולא יותר וז"נ בסברא. ועיין ברמב"ם פ"א מה' תמידין ומוספין ה"ב שכתב דפעם אחת דחקה השעה את הציבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום ועיין בלח"מ שם שהביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב דריב"ב על סמך המעשה הזה העיד עדותו וטרח לישב קושית הראב"ד שהבאנו דילמא כי אשתהי יותר נמי הוה קריב די"ל דהעדות הי' שאמרו באותה העת שעד ארבע שעות הי' יכולים להקריבו עיי"ש ולפמ"ש בלא"ה הענין עולה יפה בס"ד

ג ועיין תוס' מנחות שם ס"ד ע"ב שכתבו דרש"י בפרק תפלת השחר פירש דעדותו של ריב"ב קאי על מעשה שהי' בימי שלמה כשנשא בת פרעה ישן עד ד' שעות והי' מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו עיי"ש ובאמת ברש"י ברכות שלפנינו לא נמצא כלל דבר זה וכבר העיר בזה בגליון הש"ס שם והראה מקום לדברי רש"י במשלי ל"א ששם אמנם כתב רש"י כן עיי"ש שפירש על המקרא משא אשר יסרתו אמו כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש הכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאיתא בפסיקתא והי' מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ונכנסה אמו והוכיחתו כל המשא הזה עיי"ש ועיין בפירוש רבינו יונה על האלפסי כאן שפירש ג"כ דעדותו של ריב"ב קאי על אותו המעשה של המלך שלמה שאז אמנם קרב התמיד בארבע שעות, ובגליון האלפס שם תמה איך מוכח מזה המעשה שאינו קרב יותר מד' שעות אשר ע"כ זה הוא המכוון בעדותו של ריב"ב. והנה הקושיא הזאת היא כעין קושית הראב"ד על הרמב"ם שהבאנו, כי כאשר ממעשה של הירושלמי לא מוכח מידי דאין התמיד קרב ביותר מד' שעות ככה גם ממעשה דא של שלמה אין שום הוכחה ע"ז כמובן, אמנם המעיין במדרש רבה במדבר י' ז' אשר שם מוזכר ג"כ המעשה הזה יראה ששם נשנה הסיפור הזה באריכות יותר והיינו כשראה העם שהי' שלמה ישן עד ארבע שעות הי' עצב שהי' יום חנוכת בית המקדש ולא הי' יכולין לעשות התמיד כי הי' מתיראים להקיץ את שלמה מפני אימת המלכות הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו הה"ד משא אשר יסרתו אמו עיי"ש ולפ"ז הדיוק עולה יפה מאד מדנתנו לו לישן עד ארבע שעות ולא הקיצו אותו ובארבע שעות חפשו אחר עצה איך להקיצו ש"מ דאז כבר הי' הזמן האחרון להקרבת התמיד ולכן ההכרח הי' להקיצו דלולא זאת הי' נתבטלה ביום הזה הקרבת התמיד אלמא דתמיד של שחר אינו קרב רק עד ארבע שעות ולא יותר. ועיין מדרש רבה ויקרא י"ב ה' מוזכר ג"כ הסיפור הזה אכן יש שינוים שונים בלשון הסיפור, כאשר ישפוט כל מעיין ומדקדק היטב בסגנון המאמרים:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה