אור ברסלב
ברכת אהרן פרק רביעי › רטו

ברכת אהרן· הרב אהרן לוין

פרק רביעי · רטו

ריד

שם בגמרא מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה א"ל רשות (א) עיין במפורשי הש"ס כאן שהקשו מכאן על הרי"ף וסייעתו דס"ל דאף דת"ע רשות מ"מ אם יחיד מתפלל ערבית פעם אחת קבעה חובה א"כ מה השיב ר"י רשות וכי חשב שלא התפלל אותו תלמיד בשום פעם תפ"ע ועיין במעון הברכות כאן מ"ש בזה, ונראה עפ"י דברי הפמ"ג או"ח סי' ק"ז בא"א אות א' שכתב דבת"ע בספק אם התפלל א"צ לחזור ולהתפלל דנהי שקבע לת"ע חובה זה דוקא בודאי אבל לא בספק עיי"ש א"כ י"ל דר"י שהשיב להתלמיד השואל דת"ע רשות היתה כונתו להודיע שבעצם הוה ת"ע רשות ורק מצד שקבלוה לחוב הוה חובה כדי שידע הדין לענין ספק דכיון דהחיוב הוה רק מצד הקבלה זה דוקא בודאי אבל בספק אם התפלל א"צ לחזור ולהתפלל וכדברי הפמ"ג שהבאנו:

ב ודע דעפ"י דרכו של הפמ"ג שהבאנו הי' נלפע"ד לצדד ולומר דה"ה אם טעה בת"ע באחד משאר הדברים שהדין שאם טעה בהם בשאר תפלות צריך לחזור ולהתפלל, א"צ לחזור ולהתפלל, והסברא י"ל ג"כ כנ"ל דנהי שקבעו חובה לת"ע זה דוקא לעיקר הדין שיש להתפלל ת"ע אבל לא שיהי' מהצורך לחזור ולהתפלל אם טעה בה באיזהו דבר, אמנם יש לשדות נרגא בזה מדברי התוס' ביומא פ"ז ע"ב ד"ה והאמר שכתבו בשם בה"ג דה"ט שאמרו טעה ולא הזכיר של ר"ח בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החודש בלילה ומשמע הא בלא"ה מחזירין אף דת"ע רשות משום דשווי' עלי' חובה עיי"ש אלמא דאם שווי' לת"ע חובה צריך לחזור ולהתפלל בטעה בה כמו בטעה בשאר תפלות ולא איכפת לן בזה שכל עיקרה הוה רשות ורק מצד הקבלה נעשתה לחובה, הגם שמדברי בה"ג משמע דס"ל דרק ת"ע של אותה לילה שהתפלל וטעה שווי' לחובה והיינו דכיון שהתפלל קבל עליו באותה לילה להתפלל ולכן אם טעה צריך להתפלל שנית אבל לא שת"ע בכלל שווי' לחובה ועיין בחידושי הר"י על הרי"ף כאן שהבין כן דברי בה"ג אבל יהי' איך שיהי' אנו רואים שדעת בה"ג שת"ע הנעשתה לחובה מחמת הקבלה דמיא לשאר תפלות לענין שאם טעה חוזר ומתפלל, וממילא דה"ה לפי מה דנקטינן דת"ע בכלל קבלוהו לחובה מהראוי שיהי' לה דין אחד עם שאר תפלות ואם טעה בה באחד מהדברים שהדין בשאר התפלות שצריך לחזור ולהתפלל גם בת"ע צריך לחזור ולהתפלל. ועיין בש"ע או"ח סי' רס"ח סעיף י"ג דאם התפלל של חול בשבת ולא הזכיר שבת ושמע מש"ץ ברכת מעין שבע יצא וכתב במג"א שם דה"ט משום דת"ע רשות לכן מקלינן בה עיי"ש ומשמע ג"כ דע"כ לא מקילינן בטעה בת"ע רק התם משום דסמכינן אברכת מעין שבע אבל לולא זאת הי' צריך לחזור ולהתפלל, אלמא דאף דת"ע רשות מ"מ בטעה בה צריך לחזור ולהתפלל כמו בשאר תפלות וזה מפאת שקבלוה לחובה ודמיא לשאר תפלות וכנ"ל. הן אמת כי מדברי בה"ג ומג"א שהבאנו יש לתמוה גם על דינו של הפמ"ג שהזכרנו למעלה לענין ספק אם התפלל ת"ע שא"צ לחזור כנ"ל דכיון שאנו רואים דת"ע מפאת שקבלוה לחובה דמיא לשאר תפלות לענין טעות אלמא דהקבלה לחובה משוי אותה לגמרי לשאר תפלות שהן חובה מצד הדין מדוע לא נימא ג"כ הכי לענין ספק דכיון דקבלוה לחובה כמו דבשאר תפלות בספק אם התפלל יש לחזור ולהתפלל כן גם בת"ע הדין הכי שיש לחזור בכה"ג ולהתפלל. ואולי יש חילוק בין ספק התפלל לטעה בתפלה דבספק התפלל שפיר י"ל כסברת הפמ"ג דאף שקבלוה לת"ע לחובה מ"מ לענין זה לא קבלוה דהא עיקר הטעם שיש לחזור ולהתפלל בספק אם התפלל הוא משום דיש לחוש לחומרא שמא לא התפלל א"כ י"ל דזה דוקא בתפלה שהיא חיובית מצד עצמה אבל בתפלה שנעשתה לחובה אך מצד הקבלה אין להחמיר דע"ז לא היתה הקבלה שיהי' מהצורך להחמיר בה כ"כ משא"כ בטעה הטעם שיש לחזור ולהתפלל הוא משום דתפלה בטעות ל"ח תפלה כלל והטעם הזה שייך ג"כ בתפלה שהיא חובה מצד הקבלה דכיון שסוף כל סוף קבלוהו הלא צריך להתפלל אותה ואם טעה הר"ז כאילו לא התפלל ולכן אה"נ דגם בתפלה כזאת שאינה חיובית מצד עצמה ורק מצד הקבלה ג"כ הדין הכי שיש להתפללה שנית אם טעו בה ודו"ק:

ג ומצאתי בשו"ת ר"ח כהן חאו"ח סי' ב' שדן ג"כ במי ששכח לשאול שאלה דטל ומטר בת"ע אם צריך לחזור ולהתפלל שנית או לא ומסיק דא"צ לחזור ולהתפלל אכן קאתי עלה מטעמא אחרינא משום שיכול לאומרה בשחרית וע"ד שאמרו בש"ס להלן בברכות ל' דאם טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית ואף דבגמרא שם אמרו דבציבור שנו אבל ביחיד צריך לחזור י"ל דהגמ' לא קאי רק על תפלות אחרות המוזכרות שם שהן חובה מצד הדין אבל בת"ע דל"ה רק רשות גם יחיד א"צ לחזור משום שיכול לאומרה בשחרית עיי"ש ולפענ"ד יש לפקפק בזה דלפ"ז גם בהתפלל של חול בשבת ערבית ולא הזכיר של שבת הי' לנו לומר כן דא"צ לחזור ולהתפלל וזה משום דת"ע רשות ולכן יש לסמוך גם ביחיד על הך טעמא שאמרו בש"ס שא"צ לחזור מפני שיכול לאומרה בשחרית ובאמת נקטינן דאם התפלל של חול בשבת ערבית ולא הזכיר של שבת יש לחזור ולהתפלל ורק שיכול לסמוך על ברכת מעין שבע שישמע מהש"ץ אבל לולא זאת הי' צריך לחזור ולהתפלל וכדאיתא בש"ע סי' רט"ו שהבאנו למעלה ואולי י"ל דשאני ת"ע בשבת דהוה חובה כדברי הזוהר שהבאנו למעלה במאמר רי"ד. אבל בת"ע של חול דהוה רשות אה"נ דיש לסמוך אטעמא שיכול לאומרה בשחרית גם ביחיד וכמ"ש אמנם דא עקא דהמעיין בב"י ובמג"א שם יראה שה"ט שהתירו לסמוך על ברכת מעין שבע כששכח להזכיר של שבת בלילה משום שת"ע רשות וש"מ דס"ל דגם בשבת הוה ת"ע רשות ואפ"ה רק משום הסמיכה על ברכת מעין שבע הוא דא"צ לחזור אבל לולא זאת הי' צריך לחזור וש"מ דגם בת"ע ל"ש לומר ביחיד מפני שיכול לאומרה בשחרית ורק בציבור אמרינן כן וכנ"ל ועיין בהגהות רעק"א או"ח סי' קי"ד שרצה לחדש דאף שאם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזירין אותו מ"מ אם קרה זאת בליל שבת ששכח לומר מוריד הגשם א"צ לחזור כיון דהדין הוא שאם התפלל רק מעין שבע יצא כדאיתא בסי' רס"ח במג"א ס"ק ט"ו ובברכת מעין שבע לא מוזכר כלל גשם וא"כ ה"ה אם התפלל כל סדר התפלה כראוי רק שלא הזכיר גשם ג"כ א"צ לחזור עיי"ש ומשמע ג"כ דס"ל דרק בשבת א"צ לחזור בטעה בת"ע ולא אמר מוריד הגשם אבל בחול בכה"ג צריך לחזור וה"ה דגם לענין הספק הנ"ל אם שכח לשאול שאלה דטל ומטר בת"ע י"ל דצריך לחזור ע"כ לדינא צ"ע עוד בזה:

תוכן העניינים

ברכת אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה